כי הנה, נצחון בני חשמונאי במלחמת היוונים, שהיתה בעיקרה מלחמה רוחנית – "לטמא" את שכלם של ישראל בטומאת חכמת יוון – הי' בזכות עבודתם באופן של מסירתנפש [חלשים ומעטים נד גיבורים ורבים]; כי כיון שמקור כח המסירת נפש הוא בנשמה, אשר היא "חלק אלקה ממעל" (תניא פ"ב), הנה מצד "כח ה' המלובש בה" – כל כוחות הטומאה והקליפות בטלים כנגדה ("בטלים ומבוטלים והיו כלא היו ממש לפני ה'" (תניא פי"ט)).

וזהו הרמז בשם "מתתיהו" – מתנת ה'. דהנצחון על היוונים, שאיפותיהם ומלחמותיהם, הרי זה באמצעות "מתנה" של עזר וסיוע מאתו ית' – מצד כח ה' המלובש בנשמה.

ועל כך מוסיף "בן יוחנן" [כלומר: במעמד ומצב של "יוחנן" (על דרך "בן חורין" – במצב של חירות)] – דאודות השם "יוחנן" איתא בגמרא (ברכות נז, א): "הרואה יוחנן בחלום, נסי נסים נעשו לו":

כי כיון שהיוונים טימאו את בחינת החכמה ושכל שבנפשות ישראל, רח"ל, הנה ישראל היו אז בשפל המדריגה; דהתינח בזמן גזירת המן, שחטאם של ישראל שהשתחוו לצלם לא הי' מעומק נפשם שהרי "לא עשו אלא לפנים – מיראת ההריגה" (מגילה יב, א. ובחדא"ג מהרש"א). אבל כאן, שטמאו את שכלם, הרי אין החטא מיראה בלבד אלא מרצונם והבנתם.

(ע"פ 'רשימות' חוברת קכה ס"ד ואילך)