'כדתניא, לא יעשה אדם... מנורה כנגד מנורה. אבל עושה של חמשה ושל ששה ושל שמונה. ושל שבעה לא יעשה אפילו של שאר מיני מתכות. רבי יוסי בר יהודה אומר: אף של עץ לא יעשה כדרך שעשו מלכי בית חשמונאי. אמרו לו משם ראייה? שפודין של ברזל היו וחיפום בבעץ, העשירו עשאום של כסף, חזרו העשירו עשאום של זהב' (ר"ה כד,א-ב). במנחות (כח,ב) מובא במה חלקו בלימוד בפס'. אולם ניראה ששורש מחלוקתם, שעל פיה חלקו איך ללמוד את הפס' הוא בצורת הניקוד של מגילת תענית, שם נאמר 'ומה ראו להדליק את הנרות? אלא, בימי מלכות יון שנכנסו בית חשמונאי להיכל שבעה שפודין של ברזל בידם וחפום בעץ והדליקו בהם את המנורה' (פרק ט (כסלו) יום כה). חכמים קראו את זה "בעץ" שזהו בדיל, ואילו ריב"י למד שזה "ב-עץ" שחיפו בעץ את הברזל, וע"פ זה חלקו בלימוד הפס' (בכלל ופרט וכלל, או ריבוי מיעוט וריבוי). והנה מדוע בכלל חיפו את הקנים?- בפשטות עשו זאת כדי שהמנורה תראה יפה יותר מסתם ברזל. ע"פ הסברו של מרן שר התורה גדול הדור הגאון הרב שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ('מועדי ישראל'- 'מנורת ביהמ"ק של החשמונאים') שהקנים האלו הם החניתות שהיו בידי לוחמי החשמונאים, אפשר לומר שלא רצו שיראה ממש כמו חניתות כיון שלא ראוי שיהיה קשר להריגה במקדש, מעין הנאמר 'היה רבי שמעון בן אלעזר אומר: המזבח נברא להאריך שנותיו של אדם, והברזל לקצר שנותיו של אדם. אינו רשאי להניף המקצר על המאריך' (מכילתא שמות כ,כא) ואמנם נאמר 'לא תבנה אתהן גזית, בו אי אתה בונה, אבל אתה בונה בהיכל ובקדש הקדשים' (שם) אולם בכ"ז כלי מלחמה ממש לא ראוי להיות כמנורה, ולכן אולי חיפוהו, שכך מצד אחד יש קשר למלחמתם ומצד שני הוא כעין השתנה ע"י חיפויו בבדיל או בעץ. אולם מדוע חיפוהו דווקא בעץ או בדיל? בפשטות זה היה הדבר הכי מהר שמצאו. אולם ניראה שיש כאן כרמז, העץ (דעת ריב"י) רומז לעניין סוכות שחנוכה היה בעיניהם קשור בסוכות (ראה בדברי מרן שר התורה הגר"ש גורן זצוק"ל זיע"א, שם, 'נס פך השמן'. ובדברי מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א 'לזמן הזה'- 'חנוכה וסוכות') ועל סוכות נאמר "חג הסכת תעשה לך שבעת ימים באספך מגרנך ומיקבך" (דברים טז,יג) ולכן רמזו זאת בצורת עץ שעוטף את קני הברזל. ואילו בדיל 'בעץ' יש בו רמז, שהיונים גזרו מהצד הרוחני ומהצד הגשמי, ברוחני כשבת וכו' ובגשמי 'בתולה הנישאת תיבעל להגמון תחילה' וכן כתיבה על קרן השור, שהיו מפקירים שווריהם כדי שלא לחטוא בזה. לכן "וְחֹשֶׁךְ" זה גלות יון שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזירותיהן שהיתה אומרת להם כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל' (ב"ר ב,ד) שהיה כ"ך קשה מהקושי מכל הצדדים עד שנחשב כהחשכת עינים. לכן ראו בגזרות כמידת הדין גדולה מאוד, כמו דין כפול. מדת הדין מיוצגת בשם "אלקים" (86) כפול שתים זה (172). אבל להבדיל מהדין הכפול של פורים שהיה "הסתר אסתיר" (חולין קלט,ב) 'הסתר בתוך הסתר' 'הלשון מורה על הצרה הגדולה, כי היו ישראל בגלות קודם, ואח”כ הגיע להם צרה על צרה, הוא המן' (חדושי אגדות המהר"ל), להבדיל מפורים, בחנוכה הינו בא"י, לכן יש כאן קדושת א"י המתגלת במעלת הקדושה מחו"ל בעשר קדושות 'עשר קדושות הן: ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות' וכו' (כלים א,ו) ולכן פחות 10 מהצרה השלמה של 172 וזהו 162 גימטריה 'בעץ' (ומימלא יש קצת קשר בין חנוכה ופורים, ולכן נעשו בזמן בית שני [פורים היה אחרי הצהרת כורש ולכן כקשור לבית שני] ובברכת 'על הניסים' דומה מאוד הנוסח [כמובן עם שינוים ע"פ ההקשר השונה בניהם]). או שזה כרמז 'בע-ץ', שבמלחמת החשמונאים ניצחנו מעטים את הרבים, שזה כמעל הטבע הרגיל (שהחזק מנצח), ולכן קשור לשם השלם בן ע"ב שהוא מעל הטבע. ועוד שאנו מקשרים שם בן ע"ב בהקשר להצלה, שאומרים בסוכות בהקפת המזבח "אני והו (הושיעה נא)" שהם שמות מע"ב שמות של השם הגדול בן ע"ב (ובכך גם קישור בין סוכות וחנוכה). ואף השם בן ע"ב מופיע בתורה (רש"י סוכה מה,א) בהקשר להגנה (ובהקשר של מלחמה, שרדף צבא מצרים אחרי בנ”י למלחמה) בפס' בשמות (יד, יט-כא). לכן ראו את נצחונם קשור בשם זה. אולם שלא כרגיל בשם זה שאין בו מעכב כלל, כאן זה בא לידי ביטוי במלחמה שנילחמו, לכן הוסיפו אות צ' ('צדי') לרמז על הצד שלהם בזה, וכך יצא אותיות 'צ-עב' שהם 'בעץ'. בגמ' שבת (כא,ב-כב,א) מובא: 'אמר רב כהנא דרש רב נתן בר מניומי משמיה דרבי תנחום: נר של חנוכה שהניחה למעלה מכ' אמה פסולה כסוכה וכמבוי. ואמר רב כהנא דרש רב נתן בר מניומי משמיה דרב תנחום: מאי דכתיב (בראשית לז, כד) "והבור רק אין בו מים" ממשמע שנא' והבור רק איני יודע שאין בו מים? אלא מה ת"ל "אין בו מים", מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו'. בפשטות אין קשר בין שני הדברים שמובאים בשם רב תנחום, אלא שכיון שהובא דבר אחד בשמו הובא גם הדבר השני כאגב. אולם ניראה שזה לא סתם, אלא שכשחז"ל הביאו עוד דברים כניראה שיש בניהם קשר. הת"ת (בראשית לז,כד) מביא שעניין כ' אמה הוא שאין העין שולטת שם, ולכן הובא שבבור היו נחשים ועקרבים, ובכ"ז ראובן זרק לשם כי לא ראה אותם ולכן לא ידע שמסכן את חיי יוסף. וניראה להוסיף ולומר שאולי חז"ל באו לרמז כאן על גלגול היסטוריה, שמי שיעץ להרוג את יוסף (שבמקום זה זרקוהו לבור) היו שמעון ולוי (רש"י. בראשית מט,ה) ולכן אצל החשמונאים שראשי המרד היו הכהנים, כאן הם באו לתקן את מעשהו של לוי. כאן הם באו להציל את בנ"י ממיתה (שכשעברו על הגזירות התחייבו מיתה) היפך ממעשה יוסף שבא להורגו. וכן כאן הרג יוונים במלחמה, כרצונו להרוג את יוסף. ולכן כנגד הבור שהיה עמוק (כ' אמות) שלכן היה בו חושך, כאן בא לידי ביטוי במנורה שהאירה נרותיה בעולם. וזה בא לידי ביטוי במלחמה ביוון שכנגדם נאמר בפס' "וחושך על פני תהום" (ב"ר ב,ד) שזה דומה ליוסף בבור שהוא עמוק למטה, וכך הוא כעין בתהום בחושך, וכל פגיעה של הגוים בנו הוא מכח מעשינו הרעים, שבכך נותנים להם כח להכותנו, כך כאן אצל היוונים הכח שלהם להרע ולהציק לנו הוא מכח אותו המעשה של מכירת יוסף, ולכן דווקא משבט לוי קמים לכפר על כך, ולכן הם בראש. ואולי לכן מתו כל בני חשמונאי, כעין עונש לכפרה על מכירת יוסף, שכך גם מצאנו בהריגת עשרת הרוגי מלכות, שע"פ חז"ל (ב'אלה אזכרה') מתו בעקבות מכירת יוסף (ואין זה במקום עשרת הרוגי מלכות, שכאן זה על העצה שיעץ לוי להרגו, ועשרת הרוגי מלכות זה על מכירתו). אולי לכן בחרו לחפות את המנורה בבעץ, כדי לרמז שבאו להאיר את החשכה שעשו ליוסף, ע"י המלחמה והארת המנורה, ובני מתתיהו היו חמישה, וכך כשמצרפים את האות ה' ל'בעץ' יוצא 'בעצה', שראו את הנעשה כאן כתיקון לכך שלוי יזם את העצה של הריגת יוסף. אולי לכן ראו בנס המנורה רמז למלחמותיהם, שכל המלחמות היו תיקון לרצון להרוג את יוסף (ושאר השבטים קיבלו את דבריהם, ולכן העונש של היוונים ניתן לכלל בנ"י) וזה בא לידי ביטוי גם בהארת המנורה. אולי בזה מובן שדרשת רבי תנחום היא על "והבור רק אין בו מים", והתורה נמשלה למים "הוי כל צמא לכו למים" (ישעיהו נה,א) ולכן העונש נעשה ע"י גזרות היוונים שגזרו גזרות על קיום ולימוד התורה (ואולי אפשר שפס' קודם נאמר "כל כלי יוצר עליך לא יצלח.. זאת נחלת עבדי ה'” (ישעיהו נד,יז) רמז לכלי המלחמה של יון שלא יכלו לגבור על עבדי ה' החשמונאים שבאו וכבשו חזרה את נחלתנו, את ארצנו. כמו ששמעון ענה לאנטיוכוס בלשון נחלתינו: 'לא ארץ נכריה לקחנו.. כי אם נחלת אבותינו' [חשמונאים א,טו]). [גם מביאים (מההקשר בין הדברים [הת"ת]) שהבור היה עמוק כ' אמות, מימלא אם כך אז אפשר שצריך שהחנוכיה תהיה מתחת ל-כ' אמות כדי שיראו, אבל גם שיחשב כאילו מאירים את בור יוסף..]. יוסף היה עיקר תורתו של יעקב ("בן זקנים"... ואונקלוס תרגם בר חכים הוא ליה, כל מה שלמד משם ועבר מסר לו'. רש"י. בראשית לז,ג) ולכן הפגיעה ביוסף היתה פגם בתורה, ולכן בא לידי ביטוי בגזרות לעקור את התורה. כל אחי יוסף יצאו עם הצאן, ויוסף נישאר בבית (עד שיעקב שלחו) לומד תורה (שזהו שיוסף רמז ליעקב שלמד איתו עגלה ערופה לפני שהלך לאחיו [רש”י. בראשית מה,כז]) מסובב בקדושה בבית, אולי לכן ממשיכה הגמ' 'אמר רבה: נר חנוכה מצוה להניחה בטפח הסמוכה לפתח.. והילכתא משמאל כדי שתהא נר חנוכה משמאל ומזוזה מימין' (שבת כב,א) שיהיה מסובב במצוות. אולי זהו 'נר של חנוכה שהניחה למעלה מכ' אמה פסולה כסוכה וכמבוי', שסוכה היא בצל השכינה כמו ענני הכבוד, ומבוי הוא להגדרת רה"י לשבת, ושבת היא מעין עוה"ב בקדושתה, כך יוסף ישב בבית עם יעקב בקדושה. (וניראה גם שסוכה כנגד הסוכות שלא יכלו לעשות בחנוכה, שלכן חגגו בחנוכה כסוכות [כמובא בחשמונאים] ומבוי כנגד שבת שהיוונים גזרו שלא ישמרו השבת). והנה יוסף ירד למצרים להכין את הדרך ליעקב, כדי לחסוך מיעקב ירידה בשלשלאות של ברזל: 'א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן: ראוי היה יעקב אבינו לירד למצרים בשלשלאות של ברזל. אלא שזכותו גרמה לו, דכתיב (הושע יא, ד) "בחבלי אדם אמשכם בעבותות אהבה ואהיה להם כמרימי עול על לחיהם ואט אליו אוכיל"' (שבת פט,ב), כך שמעצת לוי בסוף יצא טוב ליעקב, כך גם במרד החשמונאים, מלחמתם מנעה מבנ"י את הקושי מגזרות יון, בהיותם כפופים לגמרי ליוונים, כמו עבדים בשלשלאות ברזל, כך כמו שביוסף יצא לטובה, כך גם כאן יצא לטובה וזכו לנצח את היוונים ולזכות בחירות.