"אלא תלדות יעקב יוסף בן-שבע-עשרה שנה היה רעה את-אחיו בצאן והוא נער את-בני בלהה ואת בני זלפה נשי אביו ויבא יוסף את-דבתם רעה אל-אביהם"

      יוסף הצדיק בחינת צדיק יסוד עולם שעושה את עבודת ראש השנה ומסנגר על כל נבראי העולם על ידי שמוצא בהם נקודות טובות, דן אותם לכף זכות, מוציא אותם זכאים בדין ופוטר אותם מלהישפט בבית דין של מעלה.

כנרמז בפסוק בן שבע-עשרה שנה – גימטריה טוב, ואין טוב אלא צדיק, שבעיניו הטובות רואה רק טוב ועל ידי זה יכול לזכות אף את פושעי ישראל (עיין סימן רפ"ב ליקוטי מוהר”ן א'),

"רעה את אחיו בצאן" – רעה הן כפשוטו, ששייך לשבעת הרועים של עם ישראל, וכן ראשי תיבות "ערב ראש השנה", הזמן המסוגל לפקוד את ציונו של הצדיק יסוד עולם ולמנותו לסנגור על כל אחד מישראל, וכן על כל באי עולם, כי כל בני העולם עוברים לפניו כבני מרון. וזה שנאמר "בצאן" – כפי הרועה שבודק ומונה את כבשיו.

"ויבא יוסף את-דבתם רעה אל-אביהם" – רעה – כאמור ראשי תיבות "ערב ראש השנה", אביהם – היינו אביהם שבשמים, כוון ודן אותם לכף זכות, ומצא בכל מעשיהם – כולל ב"דבתם" נקודות טובות, כי כלו טוב, ורואה רק את הא-לוקות שבכל דבר!