"יְמֵי חֲנֻכָּה הֵם יְמֵי הוֹדָאָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וְקָבְעוּ שְׁמוֹנַת יְמֵי חַנֻכָּה אֵלּוּ לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל וְכוּ'. וִימֵי הוֹדָאָה זֶה בְּחִינַת שַׁעֲשׁוּעַ עוֹלָם הַבָּא, כִּי זֶה עִקָּר שַׁעֲשׁוּעַ עוֹלָם הַבָּא לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לִשְׁמוֹ הַגָּדוֹל יִתְבָּרַךְ וּלְהַכִּיר אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה סְמוּכִים וּקְרוֹבִים אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, כִּי כָל מַה שֶּׁיּוֹדְעִין וּמַכִּירִין אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּיוֹתֵר, סְמוּכִים אֵלָיו בְּיוֹתֵר".

(ליקוטי מוהר"ן, חלק ב, ב, א)

ההודאה, קובע רבי נחמן, יש בה בחינה של הכרת בוראנו והתקרבות אליו באופן בלתי אמצעי, ועל כן יש בה בחינה של שעשוע עולם הבא.

למה דווקא ימי חנוכה הם: "בְּחִינַת שַׁעֲשׁוּעַ עוֹלָם הַבָּא"? תפיסה זו, מעניקה משמעות מחודשת לחג חנוכה ולנרות החנוכה.

במקום אחר כתב רבי נחמן על ההבחנה שבין טבע להשגחה (השגחה על פי רבי נחמן, היא שם קוד לרצון האלוקי הפועל שלא בכפוף לחוקי הטבע):

"וּבֶאֱמֶת אֵין אָנוּ יְכוֹלִין לְהָבִין מַהוּ טֶבַע וְהַשְׁגָּחָה, כִּי בֶּאֱמֶת גַּם הַטֶּבַע הִיא הַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְזֶה אִי אֶפְשָׁר לָאָדָם לְהָבִין שְׁנֵי דְּבָרִים כְּאֶחָד, דְּהַיְנוּ הַטֶּבַע שֶׁבֶּאֱמֶת הִיא הַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ" (ליקוטי מוהר"ן, חלק ב, יז).

רבי נחמן בדברים אלו מבקש לבטל את ההבחנה שבין הנס לבין הטבע, שהרי הטבע הוא נס בהתלבשותו בחוקי הטבע. זמן הניסים איננו 'זמן אמיתי', אלא מעין הכנה אל הטבע שיבוא אחריו, ותפקידו הוא לחשוף את ההנהגה האלוקית הניסית הניצבת בטבע. השיבה אל השגרה לאחר ימי הנס, מלווה בנקודת מבט מחודשת על המציאות ובעזרתה ניכר פועלו האקטיבי של הקב"ה בכל מעשה ומעשה ובכל תנועה ותנועה. עמדה נפשית זו מביאה את השגרה אל הנצח, מפני שיש בה קרבה מתמדת שאיננה תלויה במאורע כלשהו. מי שזוכה למדרגה זו, קם בבקר ורואה את השמש זורחת - מתייחס לכך כמו מעמד הר סיני, עבורו השגרה הופכת לחג.

נס פח השמן, מלמד אותנו כי גם בימים כתיקונם מי שמדליק את השמן איננו הכהן הגדול אלא הקב"ה. מי שמתבונן במציאות הטבעית כנס הלבוש בלבוש טבעי, איננו רואה כל הבדל בין הדלקת הנרות בשמונת ימי החג כתוצאה מנס, לבין הדלקת הנרות ביום התשיעי עם חידוש אספקת השמן.

החנוכיה של רבי נחמן ארוכה היא בהרבה משמונה קנים, אלא שלאחר שמונת ימי החנוכה, מן היום התשיעי ואילך, רואה רבי נחמן בעיני רוחו את ידו של הקב"ה מושטת אל עבר הפתיל ומדליקה את המציאות בזיוו האינסופי.

הדלקת הנרות בחנוכה, ונס פח השמן, באים לחנכנו להתבוננות מעמיקה אל השגרה החורפית והחשוכה שבעיצומה מופיע חג אורות זה, ולרכוש את היכולת להתבונן באור הגדול שניצב מאחורי חושך זה, דווקא בימי השגרה החשוכים.

חידושו הגדול של רבי נחמן - כי דווקא השגרה, היא המציינת את הרגע הגדול, ההתקרבות הגדולה, ובכך זוכים אנו לבחינת שעשוע של מעין עולם הבא.

הרב איתמר אלדר, מתוך האתר: "בית המדרש הוירטואלי" של ישיבת הר עציון - http://etzion.org.il/he/home