מובא בשפת אמת (חנוכה תרמ"א) שחנוכה ופורים הם הארות של הרגלים שמהתורה.. 'וחנוכה הארה מחג הסוכות' וכו'. וניראה הוכחה חותכת לכך מהנאמר בחשמונאים (ב,י): 'ויחוגו את שמונת הימים בשמחה כחג הסוכות, בזוכרם את רעתם לפני זמן מה בחג הסוכות בהרים ובמערות כחיות השדה' הרי שראו בחנוכה כהמשך של סוכות. ראה ב'לזמן הזה' למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א מאמר 'חנוכה וסוכות', שמראה על הקשרים בין שני זמנים אלו, בהדלקה (שלב”ש לדעה אחת למדו מפרי החג) ובמקום ההדלקה (פסול גובה כמו בסוכה) וברעיון הפנימי (כיבוש א"י והשגחה אלוקית), ראה שם. וכן ב'מועדי ישראל' למרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א (מאמר 'נס פך השמן') שמדגיש את הנאמר שחגגו את חנוכה כתחליף לסוכות שלא עשו, ולכן גם לקחו ארבעת המינים, וכן גומרים את ההלל בשמונת ימי חנוכה ובשמונת ימי סוכות. ניראה להוסיף שהנה במצוות הסוכה, נאמר "חג הסכת תעשה לך שבעת ימים באספך מגרנך ומיקבך" (דברים טז,יג) ומכאן למדו לסכך 'כי אתא רבין אמר ר' יוחנן: אמר קרא "באספך מגרנך ומיקבך" בפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר' (סוכה יב,א), שלוקחים ממה שנישאר, הפסולת (כקנים), מהגורן ויקב. ובחנוכה נאמר 'ולמה מדליק נרות בחנוכה? אלא בשעה שניצחו בניו של חשמונאי הכהן הגדול מלכות יוון... נכנסו לבית המקדש מצאו שם שמונה שיפודין של ברזל וקבעו אותם והדליקו בתוכם נרות' (פסיקתא רבתי, ב) הרי שזה כמו הפסולת שמצאו שם. אמנם בנוסח מגילת תענית מובא 'שנכנסו בני חשמונאי להיכל שבעה שפודים של ברזל בידם' וכו', כהכניסו איתם ולא שמצאו שם זרוק, אולם בגמ' לא מובא שניכנסו עם זה [שלא הזכירו מניין השיפודים] (ר"ה כד,ב ועוד..), ואפילו לגרסת המגילה ניראה שהשיפודים היו כלי הנשק שלהם, כמו שמסביר מרן שר התורה הגר"ש גורן זצוק"ל זיע"א, ע"פ נוסח המגילה, מימלא אפשר גם לנוסח זה שכיון שניצחו, אז כלי הנשק עכשיו כמו פסולת שנישארה, ולכן דומה לפסולת שלסכך. וניראה שהסכך מראה על עניין הסוכות, שהוא בזמן של "באספכם את תבואת הארץ" (ויקרא כג,לט) שאספו את התבואה ולכן נישאר הפסולת בשדה, בחוץ, ואיתה בונים בחוץ את הסוכה. גם בחנוכה יש עניין כעין הפסולת, לא במובן של פסולת ממש, אלא כטפל :'אמר ר' חנינא: בכ"ה בכסלו נגמר מלאכת המשכן ועשה מקופל עד אחד בניסן, כמו שכתוב: ביום הראשון באחד לחדש תקים את משכן. והיו ישראל ממלמלין על משה לומר: למה לא הוקם מיד, שמא דופי אירע בו? והקב"ה חשב לערב שמחת המשכן בחדש שנולד בו יצחק, דכתיב: לושי ועשי עוגות. ואמרו לו: שוב אשוב אליך. ומעתה הפסיד כסלו שנגמרה בו המלאכה. אמר הקב"ה: עלי לשלם. מה שלם לו הקב"ה? חנוכת חשמונאי, וכן מרחשון עתיד הקב"ה לשלם לו' (ילקו"ש מלכים רמז קפ"ד). מימלא כסלו הוא פחות חשוב מניסן, ולכן הקמת המשכן נעשתה בניסן, וכפיצוי ניתן חנוכה (שאף הוא כהקמת המקדש) ויוצא שחנוכה הוא בשל היותו כטפל בחשיבות לעומת ניסן, ולכן גם נעשה בו חנוכת החשמונאים שהיא כטפלה להקמה ממשית של המשכן שנעשה בניסן. ועוד שבשני חגים אלו מודגש חשיבות הטפל, שבסוכות ממנו עושים את הסכך, להראות שיש חשיבות אפילו בדברים הטפלים, שלפעמים בהם יש קדושה גדולה, כמו שהם הגורמים לסוכה בצילא דמהימנותא. וזה בא לידי ביטוי ביעקב '"ויותר יעקב לבדו" אמר רבי אלעזר: שנשתייר על פכין קטנים. מכאן לצדיקים שחביב עליהם ממונם יותר מגופם, וכל כך למה לפי שאין פושטין ידיהן בגזל' (חולין צא,א) ניראה שיש בהם חשיבות של קדושה, שלכן חביב מגופם, שאלמלי שיש בו מעלת קדושה לא היה מסכן נפשו על כך. לכן ניראה שלא פושטים ידם בגזל (מעבר לפשט הפשוט) הכוונה שרכושם קדוש, שזה בא לידי ביטוי שלא גוזלים, שבגזל, הממון פגום בשל חטא הגזילה. גם חנוכה כעין הטפל שיש בו חשיבות, בנ"י שהם היו כטפלים לגבי המעצמה היוונית, ובכ"ז אנו העיקר האמיתי בעולם. עוד ניראה שהסוכות כנגד ענני הכבוד (ע"פ דעה אחת. סוכה יא,ב) שהגנו עליהם "בהוציאי אותם מארץ מצרים" (ויקרא כג,מג) ומצאנו גם עמוד ענן, שניראה שהוא כחלק מאותה מערכת עננים שהיו למען בנ"י במדבר, ובכך מובן '..עמוד ענן בזכות אהרן.. מת אהרן נסתלקו ענני כבוד' וכו' (תענית ט,א) שמוזכר עמוד ענן ומוזכר ענני הכבוד, ששניהם מערכת אחת של עננים. והיו שני עמודים "לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה לפני העם" (שמות יג,כב) כיון שהיו מתחלפים יוצא שהיו עניין אחד, שלכן מתחלפים ביניהם. מימלא סוכות שהוא כנגד הענני הכבוד, הוא כנגד חלק הענן, ובחנוכה אנו משלימים את השמחה והודאה אף על החלק השני, עמוד האש, ולכן בו ניקבעו הלכות בהקשר לאש, שזהו החנוכיה, כנגד שכל מהותו של חנוכה מתבטא בעניין מציאת פך השמן שמרמז על כלל המלחמה (שלכן יש שני עניינים בחנוכה, הנצחון במלחמה ונס פך השמן). גם חנוכה שהוא בהקשר לנצחון קשור לעמוד הענן והאש. שהנה בצאתם ממצרים כשרדפו אחריהם נאמר "ויסע מלאך האלקים ההלך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם ויסע עמוד הענן מפניהם ויעמד מאחריהם. ויבא בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה" (שמות יד,יט-כ) '"וילך מאחריהם" - להבדיל בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל ולקבל חצים ובליסטראות של מצרים' (רש"י). שעמוד הענן הגן עלינו. מימלא היה שילוב אותו זמן בין העמודים, להאיר לנו ולהחשיך למצרים, ובכך הינו מוגנים, כך גם במלחמת החשמונאים, ה' הגן עלינו ועזר לנו לנצח, וזה בא לידי ביטוי כמו העמודים שבמדבר, ולכן ראו ע"פ הראיה של סוכות את הנס של פך השמן, כמרמז על ניצחוננו כעזרה בעמודים. שעמודים היו הולכים לפני המחנה "וה' הלך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחתם הדרך ולילה בעמוד אש להאיר להם ללכת יומם ולילה" (שמות יג,כא) וכך הלך לפנינו במלחמה ביוון (כמו שלכן ארון ה' היה יוצא בזמן המלחמות עם הצבא), כמו במדבר שהארון היה הולך לפני המחנה "וארון ברית ה' נסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה, וענן ה' עליהם יומם בנסעם מן המחנה, ויהי בנסע הארן ויאמר משה קומה ה' ויפצו איביך וינסו משנאיך מפניך" (במדבר י,לג-לה) '"קומה ה'" - לפי שהיה מקדים לפניהם מהלך שלשת ימים היה משה אומר עמוד והמתן לנו ואל תתרחק יותר' (רש"י) שה' היה יוצא לפנינו להניס אויבנו שבאים להרע לנו, ונאמר מצד שני ש"ה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן" הרי שיש קשר בין עמוד הענן להליכתו של ה' עם הארון מקדימה להפיץ ולהניס את שונאינו. כך גם היה בחנוכה שה' עזר לנו לנצח ולנפץ את המעצמה היוונית, ולכן זה ממש קשור עם עניינו של חג הסוכות שכנגד העננים. והנה מתחילת סוכות עד חנוכה יש 70 ימים, ניראה כרמז על שבעים אומות ואנחנו. שבסוכות אנו מקריבים כנגד שבעים אומות 'שבעים פרים כנגד מי כנגד שבעים אומות, פר יחידי למה כנגד אומה יחידה' (סוכה נה,ב). כך כעין שבחנוכה שבו אנו מנצחים את האומות (שיוון היתה המעצמה שבכל האומות), שבו אנו מראים את התעלותנו על שאר העמים, נעשה לאחר שבעים יום כנגד שבעים האומות שכנגדם הקרבנו בסוכות, ואז מגיע זמננו בחנוכה כנגד זמננו בשמ"ע. לכן מובן שב"ש קבעו להפחית בנרות כנגד פרי החג (שבת כא,ב) כיון שיש כאן עניין של הקשר לסוכות ולפרי החג שכנגד האומות, עד שבא זמננו להתייחד בגדולה. וגם שבעים כזקני העדה, שהם הצטרפו למשה "ויאמר ה' אל משה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל אשר ידעת כי הם זקני העם ושטריו ולקחת אתם אל אהל מועד והתיצבו שם עמך" (במדבר יא,טז), כך כעין משה הוא כעין תורה שבכתב (שהעביר אלינו את התורה מסיני) והזקנים שאיתו כעין מכחו, שהאציל עליהם להיות איתו (במדבר יא,יז), לכן אחרי שבעים מגיע תור הכח של זקני הדורות (שקשור אבל פחות), ואז זהו חנוכה שקבעו בכח זקנים כנגד סוכות, שלכן 'מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של חנוכה. והיכן צונו? רב אויא אמר: מ"לא תסור”. רב נחמיה אמר "שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך" (שבת כג,א). וזה קשור לאש 'והוי מתחמם כנגד אורן של חכמים... וכל דבריהם כגחלי אש' (אבות ב,י).