'מאי חנוכה? דתנו רבנן: בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון, דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון. שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד. נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים, לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה' (שבת כא,ב). לכאורה תמוה ששואלים מהו חנוכה ועונים על המנורה אבל לא מוזכר נס הניצחון, והרי ודאי שצריך לחבר לזה את הנצחון, שאחרת לא היו קובעים ימים טובים על נס כשלעצמו (שדווקא על הצלה קובעים ימים טובים כמו שלמדו בפורים)?- ניראה שאת חנוכה הכירו ממגילת תענית, ולכן ידעו שזה קשור לנצחון במלחמה, שהרי כל מגילת תענית מבוססת על כך. אלא השאלה מהו חנוכה מכוון לזמן, מה המיוחד שלכן קבעו שמונה ימים, שעל זה מביאים את הנס של שמונת הימים, שלכן זה מופיע אחרי 'ת"ר: מצות חנוכה נר איש וביתו, והמהדרין נר לכל אחד ואחד, והמהדרין מן המהדרין- ב"ש אומרים: יום ראשון מדליק שמנה, מכאן ואילך פוחת והולך, וב"ה אומרים: יום ראשון מדליק אחת, מכאן ואילך מוסיף והולך' שלכאורה קודם היו צריכים לשאול מהו בכלל חנוכה, לפני מה עושים בפועל (כמו שבמגילת תענית זה מופיע [ט,כה])?- לכן ודאי שידעו שחנוכה היא על הנצחון, ולכן קודם הביאו מה מסמלים לזכר חנוכה, ואז מקשים מדוע בכלל שמונה ובנרות (והסתפקו ברמז 'כשגברה מלכות בית חשמונאי וניצחום'). אלא שבמגילת תענית נותנים סיבה לזמן שמונה מחנוכת המזבח, ולנרות ממה שהדליקו: '..מה ראו לעשות חנוכה זו שמונה ימים? אלא בימי מלכות יון נכנסו בני חשמונאי להיכל, ובנו את המזבח, ושׂדוהו בשׂיד ותקנו בו כלי שרת והיו מתעסקין בו שמונה ימים. ומה ראו להדליק את הנרות? אלא, בימי מלכות יון שנכנסו בית חשמונאי להיכל שבעה שפודין של ברזל בידם וחפום בַּעַץ והדליקו בהם את המנורה'?- אפשר שההתחלה היא ככותרת לשאר, ומימלא השאלה היתה על הנרות ולא על הזמן, וההסבר של המנורה היא החלק של הנרות כמו שמובא בהמשך מכך שהדליקו בשפודין, וזה קצת דחוק. ויותר ניראה כמו שמסביר מרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א (ב'מועדי ישראל') שהשיפודים היו חניתות, ולכן ראו קשר בין המלחמה לנס המנורה, מימלא ע"פ זה אפשר שהפתיחה היא שקבעו שמונה ימים על נס המנורה, ולכן גם קבעו בהדלקת הנרות, ומה שמביאים זמן שמונה ימים מטעם המזבח ניראה שזה חיזוק למה שראו בנס, ולא שהמזבח הוא העיקר. ואפשר שמה שמביאים על שמונת ימי חנוכת המזבח, אין הכוונה שלזה קבעו שמונה ימים, אלא כמו שמקשים שם 'ומה ראו לעשות חנוכה שמונה ימים, והלא חנוכה שעשה משה במדבר לא עשה אלא שבעה ימים' וכו'?- כך שהעמידו שמונה ימים מטעם שראו במנורה, אלא שהקשו שכיון שהכל ניקרא 'חנוכה' על שם חנוכת המזבח, מוכח שחנכו שמונה ימים, ולכן שאלו למה עשו חנוכה בשמונה ימים ולא בשבעה כדין כחנוכת מזבח, וענו שלקח להם יותר זמן ולכן לקח להם שמונה ימים, ולא שבכוונה רצו לקבוע שמונה כי זה הדין. והנה מדוע בכלל חיברו בין ההצלה לנס המנורה? (יש לזה כמה תשובות..) בפשטות ישרה מאוד הסביר מרן שר התורה הגר"ש גורן זצוק"ל זיע"א (ב'מועדי ישראל') שהיונים החשיבו את הטבע באש, ולכן בנס שלא התכלה זה היפך דעתם, ולכן ראו בזה את כח בנ"י. וניראה שהנה מובא במגילת תענית נוסח נר מצוה (אין את זה בנוסח הרגיל) 'ויבקשו שמן זית זך להדליק המנורה ולא מצאו כי אם צלוחית אחת אשר היתה חתומה בטבעת הכהן הקדוש מימי שמואל הנביא, והיה בה כשיעור הדלקת יום אחד ואלוקי השמים אשר שכן שמו שם נתן ברכה והדליקו ממנו שמונה ימים' שמובא שזה לא סתם שמן אלא מימי שמואל, שמה המיוחד בזה שלכן הובא (אולי לכן בנוסחים הרגילים הושמט, כיון שלא ראו מעלה בזה, וגם הגיונית קשה לחשוב שנישאר מזמנו של שמואל..)?- אלא שמובא ברמב"ן: '"בהעלתך" 'למה נסמכה פרשת מנורה לחנכת הנשיאים? לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים, חלשה דעתו שלא היה עמהם בחנוכה, לא הוא ולא שבטו; אמר לו הקב"ה: חייך, שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות בקר וערב", לשון רש"י ממדרש אגדה.. אבל ענין ההגדה הזו, לדרוש רמז מן הפרשה על חנוכה של נרות שהיתה בבית שני על ידי אהרן ובניו, רצוני לומר חשמונאי כהן גדול ובניו. ובלשון הזה מצאתיה במגלת סתרים לרבינו נסים, שהזכיר האגדה הזו ואמר: "ראיתי במדרש, כיון שהקריבו שנים עשר שבטים ולא הקריב שבט לוי וכו', אמר לו הקב"ה למשה דבר אל אהרן ואמרת אליו, יש חנכה אחרת שיש בה הדלקת הנרות ואני עושה בה לישראל על ידי בניך נסים ותשועה וחנכה שקרויה על שמם, והיא חנכת בני חשמונאי, ולפיכך הסמיך פרשה זו לפרשת חנכת המזבח", עד כאן לשונו. וראיתי עוד ב"ילמדנו" (תנחומא בהעלותך ה), וכן בבמדבר רבה טו ו: "אמר לו הקב"ה למשה: לך אמור לאהרן 'אל תתירא, לגדולה מזאת אתה מוכן, הקרבנות כל זמן שבית המקדש קיים הן נוהגין, אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו - וכל הברכות שנתתי לך לברך את בני אינן בטלין לעולם'". והנה, דבר ידוע שכשאין בית המקדש קיים והקרבנות בטלין מפני חורבנו אף הנרות בטלות, אבל לא רמזו אלא לנרות חנכת חשמונאי, שהיא נוהגת אף לאחר החורבן בגלותנו.וכו' (רמב"ן במדבר ח,ב). מימלא המנורה היא המעלה של אהרן שמתגלה בחנוכה, לכן ראו החשמונאים את נס המנורה שמרמז את הנאמר לאהרן, לכן חשוב שהשמן מיוחס לשמואל (מזמנו או ברמז אחר) כיון ששמואל מרמז על אהרן "משה ואהרן בכהניו ושמואל בקראי שמו קראים אל ה' והוא יענם" (תהלים צט,ו) מימלא ראו החשמונאים בקשר של שמואל לאהרן, את החיבור אליהם, שהם קראו לה' שיושיעם מהיונים ונענו, וזה התקשר לשמואל, ומימלא לחלק אהרן שכנגדו, וכחלקם ככהנים, ובכך ראו חיבור שלם שבאים להשלים את הנאמר לאהרן. מימלא בזה יש עניין חשוב שימשך בכל הדורות, כמו שה' אמר לאהרן שהנרות שלו ידלקו בכל הדורות ללא הפסק. ע"פ זה אפשר להבין מדוע הגמ' שאלה מהו חנוכה ולא הביאה גם את המשך דברי המגילת תענית? ניראה שזה משום שהגמ' תמה לא על מה שקבעו בזמן קביעת מגילת תענית, שזה היה ידוע לכולם (ואולי אף לכן לא נאמר במשנה מרוב שהיה ידוע לכולם). אלא תמה מדוע עדיין ממשיכים לעשות את חנוכה, בזמן שאת שאר הדברים (למעט פורים) ביטלו? ואף כיון שהמקדש נחרב אז כבר לא שייך כל העניינים שחנכו את המזבח, שהרי כבר בטל לגמרי?- לזה עונים על המנורה בנס הפך, ששם מובן שהיה בעניין חנוכה אף קביעה לכל הדורות, כמו שהובטח לאהרן, ולכן את חנוכה לא מבטלים כשאר הזמנים, וכל שעושים כיום הוא בהקשר לנס הפך, שאמנם קשור גם לנצחון על היונים שאחרת לא היו קובעים עליו ימים טובים, אבל כיון שהניצחון מתחבר לנס פך השמן, אז זה נישאר לכל הדורות יחד. והנה מה המיוחד דווקא בחנוכת החשמונאים שאז בא לידי ביטוי ההבטחה לאהרן?- ניראה שהנה מצינו בתורה אש שלא מכלה, בסנה (שמות ג) ושם היה זה להוצאת בנ"י משעבוד מצרים לא"י. את א"י עולי מצרים כבשו, שכך זהו המעלה של א"י, שתתקדש בכיבוש. בזמן העליה מבבל לא כבשו אלא רק קידשו בהקדשה, ולכן יש חשיבות גדולה למלחמה של החשמונאים שכבשו את א"י מהגוים. מימלא לכן משווים את חנוכתם לחנוכת המקדש של משה ושלמה (במגילת תענית ששואלת למה קבעו שמונה ולא שבעה כמשה ושלמה). משכן משה התעלה למעלת בית קבוע אצל שלמה, שאז היה זה שלמות המקדש (ואצל משה היה מעלה של המשך מתן תורה מסיני, שלא היה בביהמ"ק) וזה מעלה מסויימת של תיקון העולם שהחל ביציאת מצרים. בבית שני חשבו שהוא הבית שלעתיד שזה מעלה מסויימת, כחלק לעתיד (שלכן בנוהו בצורה שבין מקדש שלמה לשל לעתיד) ועיקר מעלתו היתה אצל החשמונאים כמו שאמרנו, ולכן זהו כעין חנוכת מזבח זה כנגד זה (חלק שלמצרים וחלק שלעתיד) ולכן בזה חלק אהרן מקבל את מה שלא קיבל אצל המשכן. במקדש של שלמה היה זה כלל ישראל שמתקנים את העולם, 12 שבטים, אבל אצל החשמונאים היה רק מעט מבנ"י (שהשאר נעלמו בגלות) ולכן אז התחזק הקשר שלעתיד שהקדושה תאיר בכל העולם, "והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה'” גו' (ישעיהו ב,ג) ע"י "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם" שזה חלק הכהנים שמלמדים את דעת ה' בעולם (שאין הם מפיצים בבנ”י הרבים, ובנ”י לעולם, כיון שבנ”י כמעט נעלמו, שנאבדו עשרת השבטים, ולכן הם מפיצים בבנ”י ובעולם). וראו בכך גם "וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות" (שם ד) כמו שאצלם החניתות נעשו למנורה (ע"פ העמדת הגרש"ג זצוק"ל). ולכן זה בא לידי ביטוי במיוחד במנורה שהיא מאירה לעולם, “כי נר מצוה ותורה אור" (משלי ו,כג) דרך המקדש שמפיץ בעולם את דעת ה', שכל הגוים רוצים לבא ללמוד דעת ה' מירושלים. בזה אפשר להבין את מחלוקת ב"ש וב"ה על מהדרין מן המהדרין, שלדעה אחת: 'טעמא דב"ש כנגד ימים הנכנסין, וטעמא דב"ה כנגד ימים היוצאין' (שבת כא,ב) שמה העניין לחלוק בזה, מה עומד מאחרי זה?- אלא שב"ש אומרים שכיון שכל עניין חנוכה היא כנגד הלעתיד, שלכן עניין המנורה כהבטחה לאהרן, לכן צריך להדגיש את הימים הנכנסים, שאנו הולכים לקראת העתיד, שזהו המעלה כאן. לעומתם ב"ה רואים את הכל כהתקדמות לקראת העתיד, שעדיין אנו כאן בתיקון העולם ועדיין לא באה הגאולה, אז אמנם יש כאן חיבור לעניין שלעתיד אבל עדיין העיקר הוא כאן. וזה כשיטתם, שבב"ש היו ת"ח גדולים ולכן ראו את העומק מול עיניהם תמיד, ולכן ראו את החיבור לעתיד והשלכותיו לכאן כמו חיבור ממשי עכשוי. לעומת ב"ה שהיו רבים (ופחות חריפים) ולכן ראו את מה שעומד מול עיננו וזמננו כעיקר. (ובאמת כידועה לעתיד הלכה תפסק כב"ש, ומימלא בחנוכה זה יהיה כחיבור שלעתיד, ובזה ב"ה לא יחלקו עליהם, כי אז זה באמת יהיה לעתיד). אותו דבר זה גם לדעה השניה, שחיברו לפרטי הלכות (ולא רק רעיוני) 'טעמא דב"ש כנגד פרי החג, וטעמא דבית הלל דמעלין בקדש ואין מורידין' שלב"ה זה מעלים בקודש, שזה בימנו, שמתעלים ומקדשים את העולם ויש ליזהר מלרדת שאז תהיה נפילה (מיצה”ר השולט), אלא תמיד עלינו להתקדם ולהעלות את העולם. לעומתם סוברים ב"ש כנגד פרי החג, שמה המיוחד בהם? הרי הם הלכה חריגה ולא כרגיל?- אלא שפרי החג זה בסוכות, שהוא בהיותנו מוקפים בסוכה בשכינה כענני כבוד, שכך זה יהיה לעתיד שהשכינה תהיה גלויה ומשפיע בשלמות בעולם, ופרי החג מסמנים את ירידת כח הטומאה, עד שלא ישאר כח טומאה בגוים (ששבעים הפרים כנגד שבעים אומות [סוכה נה,ב] ובסוף ישראל, כך שמתקדם לקדושה, ובכלל עצם זה שמקריבים לגוים לגשם זה קשור בקדושה, שהגשמים קשורים לקדושה כמובא בתורה, ולכן מתמעט כהתמעטות הטומאה בעולם) שאז יעלו לירושלים לשמוע דברי דעת ה', וזהו שיטת ב"ש גם כאן, קשר לעתיד לבא שמתגלה בימנו.