הערבים נחושים להגן על הר הבית. הם רואים בכך הגנה על כבוד אלוקים, בשביל זה הם מוכנים להרוג ולהיהרג. בשעה שהם הולכים להרוג ולהיהרג הם צועקים: "אלוקים גדול", לומר לנו ולעצמם שהם עושים את זה לכבודו. כפי הנראה הם נחושים להגן על כבוד אלוקים ובית אלוקים שלהם. וזה לכאורה פלא גדול. על־פי המבואר בקוראן ידע מוחמד שהתורה היא אמת, שהקדוש ברוך הוא נשבע ונתן את ארץ ישראל לעם ישראל. הוא ידע שעם ישראל גלה ויחזור לארצו באחרית הימים. אם כן, למה המוסלמים לא פורסים שטיח אדום לפנינו ומתחננים שנבנה את בית המקדש?
התשובה בוודאי קשורה לרשעות ולטיפשות שלהם, לאהבת הרציחה שפושה בהם; בעזה שבה זורקים אנשים מהגגות, ברשות הפלשתינאית שגוררת אנשים ברחובות אחרי ג'יפים נוסעים, בדאעש שעורף ראשים, שורף, מטביע ומטגן בשמן רותח. אבל התשובה הקלה הזו לא תפטור אותנו מחשבון נפש אמיתי.
כמה בית המקדש יקר בעינינו. כמה הוא באמת חשוב לנו. כמה הוא חסר לנו בחיים. האם אנחנו לא מסתדרים יפה עם בית הכנסת השכונתי. אולי עם השטיבל. לפעמים עם מנינים חפוזים. כמה אנחנו מתפללים בכוונה באמת על בנין בית המקדש?
אם התשובות שלכם לא מספקות אתכם, תעשו תיקון רוחני לכל המלחמה הזאת (במקביל לתיקון הגשמי במלחמה), תבררו לעצמכם את חשיבות בית המקדש לעולם, את מהות השפע הרוחני והגשמי שיבוא לעולם בבניינו: הדבקות באלוקים, השראת השכינה בפועל, אהבת ה' המתגלה, שפע החיים, מניעת המלחמות בעולם כולו. צריך לעבוד על זה עד שנהיה מוכנים להלחם על המקום הזה במסירות נפש לפחות כמותם, ולהבדיל, כמו אברהם אבינו שעקד שם את בנו.
עוד יש להזכיר את מה שנאמר בפרקי דרבי אליעזר ל"א: "ולמה נקרא שמו ישמעאל? שעתיד לשמוע הקדוש ברוך הוא באנקת העם ממה שעתידין בני ישמעאל לעשות בארץ באחרית הימים". צריך לארגן בכל מקום תפילות לגברים, נשים וילדים. שיקויים בנו "יודע בגויים לעינינו נקמת דם עבדיך השפוך". ואומר: "לי נקם ושׁלם לעת תמוט רגלם כי קרוב יום אידם וחש עתידות למו: כי ידין ה' עמו ועל עבדיו יתנחם". ואומר: "הרנינו גויים עמו כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו וכיפר אדמתו עמו", אמן ואמן.