"וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ" (דברים לא, כא)

לפנינו הבטחה שהתורה לא תשכח לעולם מישראל.

דהנה בעינינו ראינו בכל דור ודור מה רבו הקמים על התורה להשכיחה מאיתנו ולעוקרה חס ושלום. פעמים רבות נדמה היה כי עוד דור אחד או שניים והתורה תשתכח לגמרי ח"ו, ובכל זאת התורה הקדושה חבוקה ודבוקה בידינו, קיימת ותתקיים!

סקירה קצרה על מאורעות שונים במשך הדורות, תגלה לנו מה גדולות היו הסכנות לשכחת התורה:

¡ בימי שפוט השופטים ובימי בית ראשון שיצר העבודה זרה היה עצום ונורא, רבבות הודחו בחטא עבודה זרה, וברוב הזמנים היתה יד המלכים במעל, ובכח השלטון כפו את העם לעזוב את עבודת ד' יתברך ולתור אחר שיקוצי העמים, כמבואר בשופטים ובמלכים.

¡ בימי גדעון לא נמצאו מכל שנים ושלושים אלף שנאספו להילחם באוייבי ישראל, יותר משלוש מאות איש אשר לא כרעו לעבודה זרה.

¡ אחז המלך סגר בתי כנסיות ובתי מדרשות וביטל את תלמוד התורה מילדי ישראל, ואמר "אם אין גדיים אין תיישים" (ירושלמי סנהדרין, פ' חלק, הלכה ב).

¡ אחר כך באו צרות החורבן והגלות, ובימי בית שני. קמו הכותים, היוונים והמתייוונים ונביאי השקר שהסיתו והדיחו לעקור את התורה הקדושה.

¡ הצדוקים שקמו על התורה שבעל פה ורבים מהם מלכו, הדיחו והשחיתו בכוח השלטון כמו המלך ינאי, אשר הרג את חכמי ישראל (קידושין דף סה), והיה העולם שמם עד שלא נמצא מי שידע לברך ברכת המזון כראוי, מלבד רבי שמעון בן שטח (ברכות דף מח).

¡ ואחר כך בעוונותינו הרבים נחרב בית שני על ידי מלכות הרשעה, ועל כל הארצות נפוצו המוני שארית ישראל והוגלו, ובכל מקום שהוגלו היו גזירות איומות ושמדות נוראים. ואמרו חז"ל במדרש (ילקוט זכריה רמז תקפא) על הפסוק "מָה הַמַּכּוֹת הָאֵלֶּה" (זכריה יג, ו): "מה לך יוצא ליסקל – על ששמרתי את השבת. מה לך יוצא לישרף – על שאכלתי את המצה. מה לך יוצא ליהרג – על שמלתי את בני. מה לך לוקה בפרגול – על שעשיתי רצון אבי שבשמים".

¡ ובזמן שלאחר חתימת התלמוד: גזירות, שמדות וגירושים בארצות ישמעאל ואדום, מערב אירופה ומזרחה (כגון: גירוש ספרד).

¡ מסיתים ומדיחים מבית ומבחוץ – משיחי שקר שונים שקמו בשם הפילוסופיה ובשם ההשכלה.

אומנם חלקים יקרים מישראל נדחו, נטמאו ואבדו בגויים, רחמנא ליצלן, אבל התורה הקדושה קיימת ומתקיימת ברבבות אלפי ישראל. היו זמנים בגלות שנדמה היה כי עוד מעט והתורה נעקרת ח"ו, והנה היא פורחת ועולה במדינה אחרת. ועל זה אמרו חז"ל: "צדקה עשה הקב"ה עם ישראל שפיזרן בין האומות" (פסחים פז, ב), בכך שהקב"ה פיזר את עם ישראל בכמה מדינות, ולא ביד אומה אחת, גרם לכך שעם ישראל ישרוד, כי המשחית והמחבל במדינה אחת, אין לו שלטון במדינה אחרת, והיה המחנה הנשאר לפליטה.

עברו יובלות, חלפו דורות, ותורתנו הקדושה לא נשכחה ח"ו מישראל, כי הוא יתברך אמר ויהי – "כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ", ודבר אלוקינו יקום לעולם – כי פי ד' דיבר.

הרב אליהו שלזינגר, מתוך הספר "ארשת שפתינו - על התורה והמועדים" [על פי דברי מרן הגר"י קנייבסקי זצ"ל בספר "חיי עולם" (חלק א, כב)]