כי תבוא

כו,י: ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתתה לי ה': תובנה: טקס הבאת הביכורים הוא טקס אישי, ונערך רק פעם אחת ("ועתה"). כל אדם הביא מראשית פרי אדמתו בארץ ישראל, בפעם הראשונה בה צמחו פירות מאדמתו. אין לטקס זה תאריך קבוע לכלל עם ישראל, אלא כל אדם הביא את ראשית ביכוריו כאשר אלה היו בידיו. כל הפעולות הקשורות בקיום הטקס כתובות בצורת נוכח (יחיד ולא רבים): תבוא, ישבת, הלכת, באת, ענית, אמרת ועוד, כלומר הן נאמרו ליחיד ולא לציבור.

כח,טו: והיה אם לא תשמע בקול ה' אלוהיך: תובנה: משקלו של אי-קיום מצוות ה' נאמד בערך פי שלושה - ארבעה ממשקל קיום המצוות. התורה מניחה כי המאמץ שעושה אדם בקיום מצוות ה' הוא המצב הטבעי לאדם, ולכן השומע בקול ה' זוכה ל 13 פסוקי ברכה (כח,א-יג) בלבד, ואילו זה שלא שומע בקול ה', קללתו מתוארת על פני 53 פסוקים (כח,טז-סח), בערך פי ארבעה מזה ששומע בקול ה'. יחס דומה קיים בברכה והקללה בפרשת 'בחוקותי': 10 פסוקי ברכה (ויקרא כו,ד-יג) לעומת 30 פסוקי קללה (ויקרא כו,יד-מג), דהיינו פי שלושה יותר פסוקי קללה מפסוקי ברכה.

כח,סא: בספר התורה הזאת: תובנה: המונח 'תורה' מתייחס לקבוצת הוראות מסוימת ("הזאת"), הכתובה על גבי ספר (אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת, הַכְּתֻבִים, בַּסֵּפֶר הַזֶּה; פסוק נ"ח), ולא לכל ספר התורה המוכר לנו היום (שהרי כתיבתו הסתימה לאחר מות משה). כאשר התורה מתייחסת לספר (ולא להוראות), היא כותבת: 'בספר התורה הזה', בלשון זכר, ויש לכך 3 מופעים בלבד בכל התורה (דברים כט,כ; ל,י; לא,כו). 'תורה' כקבוצת הוראות מופיעה בלשון נקבה ('התורה הזאת'), ויש לה 13 מופעים בתורה. המילה 'תורה' בלבד (בלא צירוף עם 'הזה' או 'הזאת') מופיעה 15 פעמים נוספות.

נצבים

ל,כ: כי הוא חייך: תובנה: החיים הנכונים לך ולזרעך (פסוק י"ט), יתרחשו כאשר נאהב את ה', נשמע בקולו ונדבק בו.

וילך

לא,יג: ובניהם אשר לא ידעו, ישמעו ולמדו: תובנה: הבנים והטף הובאו למעמד ה'הקהל' בסוכות של שנת השמיטה, כדי ללמוד לירא את ה'. מעמד 'הקהל' חזר על עצמו כל 7 שנים, והוא נחרת בתודעתו של הטף ("הבנים אשר לא ידעו"), אף אם לא הבין את המעמד. כעבור 7 שנים כאשר הוא כבר הבין, הוא חָווה שוב את לימוד התורה במעמד כל העם (פסוק י"א) ובכך למד לירא את ה'.

לא,יח: ואנוכי אסתר אסתיר פני ביום ההוא ... כי פנה אל אלוהים אחרים: תובנה: חרטה אינה ערובה לסליחה מיידית מאת ה'. גם כאשר העם יתחרט על חטאו בעבודה זרה (הֲלֹא עַל כִּי-אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי; פסוק י"ז), ה' לא יסלח מיד, אלא יסתיר פניו ולא יגן על עמו. לכשירצה ה', ולאחר תשובת העם כולו, יסלח ה' ויעצור את עונש הסתרת הפנים והגלות: וְשַׁבְתָּ עַד-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ ... וְשָׁב יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת-שְׁבוּתְךָ, וְרִחֲמֶךָ; וְשָׁב, וְקִבֶּצְךָ מִכָּל-הָעַמִּים (דברים ל,ב-ג).

לא,כו: לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון ברית ה' אלוהיכם: תובנה: שירת האזינו הונחה בצד הארון שהיו בו לוחות הברית, ובכך היא בעלת חשיבות מיוחדת. משה הצטווה לכתוב את השירה (פסוק י"ט), כתב אותה כתורה (פסוק כ"ד), ולימד אותה לכל קהל ישראל (פסוק ל', וכן לב,מד).

האזינו

לב,נ: והאסף אל עמך, כאשר מת אהרן אחיך: תובנה: מותו של משה הושווה למותו של אהרן (במדבר כ,כו) כי הם בלבד הצטוו למות ביום מסוים ובמקום מסוים.

וזאת הברכה

לד,י-יב: ולא קם נביא עוד בישראל כמשה ... לעיני כל ישראל: תובנה: הנביא העולמי העתידי (נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי, יָקִים לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ:  אֵלָיו, תִּשְׁמָעוּן; דברים יח,טו; המכונה "משיח") יפעל לעיני כל העולם בבת אחת. משה עשה אותות ומופתים (פסוק י"א) במצרים לעיני פרעה ועבדיו ולעיני כל ישראל, וזה גרם לכך שמשה היה גדול הנביאים בישראל, מכאן שפעולה ניסית שתיעשה בעתיד על ידי נביא ה' לעיני כל העולם תזַכֶּה את עושָׂהּ בהכרה בו כ'נביא עולמי', הנביא הגדול בעולם.

תם ולא נשלם ביאור "תובנות בתורה",