מדוע מתאווה אדם לבשר?

בפרשתנו כתוב "כי ירחיב ה' אלקיך את גבולך גו' ואמרת אוכל בשר כי תאוה נפשך לאכול בשר גו'" (יב, כ). ויש לבאר פסוק זה בעבודת האדם לקונו:

ידועה תורת הבעש"ט נ"ע על הפסוק "רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף" (תהלים קז, ה), שהכתוב מבאר את הסיבה לזה שהאדם מרגיש רעבון וצמאון למאכלים גשמיים, שלכאורה מדוע באים לו רעבון וצמאון אלו, ולזהו מבאר הכתוב שהסיבה ל"רעבים גם צמאים" הוא מפני ש"נפשם בהם תתעטף":

בכל מאכל ומשקה נמצא בהעלם ניצוץ קדושה "נפשם", ונשמת האדם צריכה ל"ניצוץ" זה. וזהו הסיבה לרעבון הגוף, שאין זה מפני טבע גופו, אלא רעבון זה בא לו מצד "נפשם" ש"בהם תתעטף" (ראה כתר שם טוב סימן קצד).

ועל פי זה יש לבאר גם כתוב זה:

כאשר "ואמרת אוכל בשר", שהאדם רוצה ומתאווה ל"בשר", עליו לדעת ש"תאווה" זו באה לו "כי", מפני, ש"תאווה נפשך לאכול בשר", שאין זה תאווה חומרית, אלא תאווה זו, פנימיותה תאוות ה"נפש", שמתאווה להעלות את הניצוץ אלקי שנמצא בתוך בשר זה.