קרם הגנה בשבת
"וְרַגְלְךָ לא בָצֵקָה"
ימות החמה
מורגשים היטב בימים אלה. לעתים יש צורך ללכת בשבת לבית-הכנסת או למקום אחר תוך כדי
חשיפה לשמש. האם מותר למרוח קרם/תחליב הגנה מקרני השמש?
שלוש בעיות
הלכתיות אפשריות כאן: א.איסור ממרח (דאורייתא) ב.רפואה בשבת (גזירת שחיקת סממנים
–דרבנן). ג.עובדין דחול
מתוך סוגיית
ממרח (שבת קמ"ו
וטושו"ע,שי"ד,י"א)
עולה שיש להבחין בין שלושה מצבי צבירה של משחות: 1.מוצק כשעווה –אסור
מדאורייתא. 2.רך אך עדיין סמיך מאד-אסור מדרבנן 3.נוזלי-אין
איסור ממרח. רוב (אך לא כל!) תחליבי ההגנה המוכרים כיום הינם קרמים בסמיכות הדומה
לסבון נוזלי/שמפו, שאמנם אינם זבים כמים אבל מתפשטים באיטיות, וכשהופכים את הבקבוק
או שופכים מעט –החומר מתפזר ולא נשאר צבור. משחה סמיכה יותר, משווקת לרוב בשפופרת
ולא בבקבוקון. אך גם אם יש מקום לחשוש שאולי הקרמים סמיכים יותר (ואינם כשמפו)
–כתב המג"א (שט"ז
סקכ"ד ובמשנ"ב סקמ"ט)
שאין בעיית ממרח אם הכוונה אינה ליצור שכבה חדשה אלא להבליע. דומה שהשימוש הנכון
במריחת קרם הגנה הינו בהספגתו ככל האפשר בעור, ולא בהחלקת שכבה, וזה אופן פעולתו.
מסתבר אפוא שרוב התחליבים מהסוג הזה אינם בגדרי ממרח ומצד זה אין בעיה.
ולעניין
ה"רפואה": תחליבי השיזוף משמשים בד"כ למניעת מכות שמש וכוויות
ואינם מכילים חומרים רפואיים שמרפאים. כמו"כ הם נצרכים ע"י כלל
האוכלוסיה ולאו דווקא בעלי עור רגיש, ולכאורה נחשבים "מאכל בריאים". אכן
יתכן שהקרמים במספרים הגבוהים אינם בהגדרה זו, וגם אופיים סמיך יותר כך שייחשב
כמשחה סמיכה.
"עובדין
דחול" -הגדרתו אינה ברורה וחד-משמעית, וכאן יש מקום לחשוש שהרי רגילים לצרוך
משחה זו במצבים האסורים בשבת, טיולים וחוף הים.
לסיכום נראה
כך: ככלל רצוי שלא למרוח קרם הגנה מהשמש בשבת. אולם ניתן להתיר בהתקיים התנאים
הבאים: 1.צורך גדול (כגון הליכה לדבר מצווה הדורשת חשיפה ממושכת וחשש ממכת שמש)
2.הקרם אינו סמיך כמשחה אלא דליל כשמפו 3.הקרם אינו לריפוי כוויות עור אלא להגנה
מראש 4.המריחה להספגה ולא ליצירת שכבה.