"ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך והיו הדברים האלה..על לבבך.." (דברים ו'). אומרים חז"ל 'בכל לבבך'-שצריך לעבוד את הקב"ה בשני היצרים וזה כנגד ראש השנה ועשרת ימי תשובה שאז עובדים את הקב"ה גם ביצר הרע, שמשעבדים להקב"ה את כל המחשבות הרעות. ו'בכל נפשך' שצריך לעבוד את הקב"ה אם צריך למסור את הנפש וזה כנגד יום הכיפורים-"ועיניתם את נפשותיכם" (ויקרא ט"ז). 'ובכל מאודך'-שצריך לעבוד את הקב"ה בכל ממונך ורכושך וזה כנגד חג הסוכות,חג האסיף שהאדם מכניס לביתו את התבואה והוא יכול להרגיש 'כוחי ועוצם ידי',להרגיש בטחון גדול בעצמו ובעבודתו-ובכל זאת מניחים ישראל את כל ממונם ואת בית הקבע שלהם ועוברים לדירת ארעי,לסוכה וחסים בצילו של הקב"ה. ואחרי עבודת ה' בשלושת עניינים אלו מצליחים להגיע להמשך הפסוק "והיו הדברים האלה..על לבבך" שאז יכול האדם לקבל דברי תורה בתוך ליבו-האדמו"ר מקוצק אומר על הפסוק 'על לבבך'-תשים את דברי ה' על הלב,יבוא יום שבו יפתח הלב ויכנסו דברי התורה פנימה לתוך הלב-וזה קורה אחרי שעובדים את הקב"ה בעניינים האלו של ראש השנה,יום כיפור וסוכות ואז מגיעים לשמיני עצרת,שמחת תורה שהוא יום שבו עוצרים ומקבלים את הארת התורה בתוך עומק הלב.                       (עפ"י שפת אמת).