בשמיני עצרת מתחילים להזכיר את הגשמים ולומר בתפילת העמידה 'מוריד הגשם'.

נקדים ונאמר שזמן חלותם של חגי ישראל במעגל השנה אינו מקרי. דהיינו זה שפסח יוצא בתקופת האביב ושבועות בזמן הקציר וחג סוכות בתקופת האסיף אין זה מקרי, אלא כל התהליכים הגשמיים הללו תואמים את התהליכים הרוחניים המתחוללים באותה התקופה. אם נשים לב- שמיני עצרת הוא החג היחיד בו אנחנו מזכירים בכלל את עניין הגשמים.

אם ננסה להבדיל בין הקציר והאסיף לבין תקופת הגשמים נשים לב שהקצירה ואסיפת התבואה הינן מלאכות שנעשות על ידי האדם, אך הגשמים באים מאת מתנת הקב"ה. כמו שבימי הקיץ הקצירה והאסיפה באים על ידי האדם הרי שבתקופה זו גם מצופה מאיתנו שעבודת ה' תבוא יותר מצד האדם, לעומת שמיני עצרת המתחיל את תקופת החורץ, תקופת הזכרת ושאילת הגשמים ששם כבר השפעתו של הקב"ה יותר גדולה לעומת העבודה מצד האדם.

בחג שמיני עצרת נידונים עם ישראל וכל העולם כולו על המים. לא רק על המים הגשמיים, על כמות הגשמים והפרנסה שתבוא לטובה על כל אחד מעם ישראל. גם כמות התורה שתושפע בעם ישראל ובעולם כולו, עוצמתה ואיכותה- גם זה טמון בדינו של שמיני עצרת. עם ישראל בעבודתם יכולים לקבוע כמה מים יהיו השנה- כמה תורה תושפע לכל אחד ואחד מתוך עם ישראל, לעם ישראל בכללותו ולעולם כולו. על כן אומר המדרש: "אמר להם הקב"ה לישראל: אתם נועלים לפני בחג ואני נועל לפניכם בפסח". עם ישראל נועלים מלפני ה' בפסח- בסיום תקופת החורף ותחילת תקופת הקיץ ששם קיימת יותר עבודתו של האדם המסומלת כאמור על ידי הקצירה והאסיפה- קיום מצוות ג' הרגלים. ואילו בשמיני עצרת אז מתחילה להיות עיקר העבודה מתוך השפעתו העליונה של הקב"ה לכל העוסקים בתורה המשולה למים ולכן בחג נידונים על המים- על כמות התורה שתושפע בעם- על השפעתו הרוחנית של הקב"ה לעמו ולעולם. עכשיו גם מובן מדוע גשם בחג סוכות עצמו הינו סימן לקללה- שהרי בסוכות עדיין עיקר העבודה היא מצד האדם ולכן לא צריכים אז לירידת הגשמים.