עניינה של מצוות סוכה היא לצאת מדירת הקבע ולחסות בצילו של הקב"ה,ובביתו של הקב"ה אנחנו כמו אורחים-"ביום השמיני שלח את האורחים" (מלכים א' פרק ח')-והדין הוא שבעל הבית צריך ללוות את האורחים ועצם זה שישראל יוצאים מבתיהם בסוכות,זה נותן להם ברכה גם לתוך בתיהם. והברכה שמקבלים בימים אלו משפיעה על כל השנה כולה,כיוון שכל הנבראים כולם מקבלים חיים בראש השנה,ביום הכיפורים ובחג הסוכות ואילו בשמיני עצרת אומר הקב"ה לישראל "עשה לי סעודה קטנה.." (סוכה נ"ב:). אבל יש הבדל בין שני סוגים של מקבלים: אחד שמח בעצם מה שקיבל שיש לו הנאה בדבר וזוהי שמחתם של אומות העולם ולכן קבלתם היא זמנית,רק לשעה אבל בני ישראל שמחים בקבלה מצד זה שהנותן הוא הקב"ה,על עצם הדביקות בו ועל כך שהוא משפיע להם ברכה ולכן הם מחוברים להקב"ה. ובאמת האדם המשכיל שמח בקבלת המתנה מן המלך מצד עצם קבלת המתנה מהמלך יותר מחשיבותה של המתנה עצמה וקבלה כזו יש לה קיום לעולם ולכן בני ישראל מקבלים את כל השפע האלוקי כיוון שרצונו של הקב"ה הוא שתהיה קבלה כראוי.ואפשר באמת לדקדק שלשונם של חז"ל: "עשה לנו סעודה קטנה שאהנה ממך"-אין הכוונה היא שבני ישראל יסתכלו על טובתם האישית אלא על הקרבה להקב"ה,לעשות את רצונו של הקב"ה-"עצרת תהיה לכם"-הקבלה בשמיני עצרת קיימת ונשארת לבני ישראל ולאומות רק לשעה.(עפ"י שפת אמת).