דברים

א,ג: ויהי בארבעים שנה בעשתי-עשר חודש באחד לחודש: תובנה: דברים נשמעים אמינים אם מדייקים בזמן אמירת הדברים, במקום שבו הם נאמרים (פסוקים א-ב, ה) ובמאורעות שקרו בסמוך (פסוק ד'). נראה שמשה מבקש להדגיש לדורות הבאים כי "אלה הדברים" (פסוק א') הם התְקֵפים לאחר מותו הצפוי, וכך הם צריכים להיזכר ולהילמד, אף אם הם סותרים בפרטים אחדים את מה שנאמר בספרי בראשית עד במדבר, כגון הסיבה למינוי שרי האלפים והמאות (פסוק י"ב), הסיבה לשליחת המרגלים (פסוק כ"ב), הסיבה לעונש שקבלו משה ואהרן לאי-כניסתם לארץ (פסוק ל"ז), הנוסח המדויק של 'עשרת הדברים' (פרשת ואתחנן), ועוד.

ב,ז: כי ה' אלוהיך ברכך בכל מעשה ידך ... לא חסרת דבר: תובנה: הצלחתנו וכשלון מעשינו תלויים ברצון ה'. ברצות ה' – יצליחו מעשי ידינו, וברצותו – יחסר לנו. וכן במלחמות: אֶת-הַכֹּל, נָתַן יְהוָה אֱלֹהֵינוּ לְפָנֵינוּ (ב,לו), וכן: כִּי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, הוּא הַנִּלְחָם לָכֶם (ג,כב).

ב,יד: מקדש ברנע עד אשר עברנו את נחל זרד, שלושים ושמונה שנה: תובנה: מלחמות משה בסיחון, יעזר, עוג ומדין ארכו שנתיים. כל תקופת המדבר ארכה 40 שנה. פרשת המרגלים שיצאו מקדש ברנע הייתה בשנה הראשונה, ולאחר 38 שנה חצו את נחל זרד ולחמו בסיחון. מכאן שעברו שנתיים מהמלחמות עם סיחון ועוג, עד הנקמה במדין בשנת הארבעים, שהרי משה מת בשנת הארבעים, מיד לאחר המלחמה עם מדין ("אחר תאסף אל עמך"; במדבר לא,ב). מכאן שכל המלחמות ארכו שנתיים.

ב,יט: כי לבני לוט נתתיה ירושה: תובנה: ה' קובע איזה עַם ישלוט על איזה שטח. ה' קבע ש"ארץ בני עמון" תהיה בשליטת בני לוט, עמון ומואב (ראה גם בפסוק ט'). סוד זה נאמר למשה בלבד ("ויאמר ה' אלי"; פסוק ט') ולא היה ידוע לעם, אלא רק לאחר הניצחונות על סיחון ועוג, וזאת כדי לא לאַפשר לאויב לדעת את כוונות עם ישראל בכניסתם לארץ.