שמו של זונדל נודע לשמצה בעיר כולה ובסביבותיה. האיש אשר ירד מדרך הישר ופרק מעליו עול תורה ומצוות. הרחיק לכת מכל הקשור לתורה ויהדות. מיום ליום נודע על עוד ממעלליו והתנכרותו לתורה ולדרך המצוות. העיר כולה הזדעזעה מאוד לנוכח מצבו של הלה אך הוא בשלו לא זע ולא נע. הציבור נחלק בתגובתו. היו שזכרו את ימיו הטובים ונדו בראשם בעצב, כאומרים "כמה מצער לראות אדם נופל ברשתו של היצר ומידרדר לבאר שחת". אחרים הביעו את זעמם על חוצפתו ועל העזתו לפרוץ את חומות התורה והיראה, ואף יצאו ורטנו כנגדו בכל הזדמנות שהיא. מה שברור הוא היה שהכל התרחקו ממנו ומסביבתו. איש לא רצה להימצא בקרבתו. בכל מקום הצביעו עליו באצבע מאשימה. גם כאשר רצה להיכנס לאחד מבתי- הכנסת בעיר,היו גם שסילקוהו בחרפה. בעיר, שכנה קהילה חסידית אשר בה החסידים נהגו להתפלל בבתי כנסת משלהם מה שנקרא 'שטיבלאך', שבהם יכלו לנהוג בחופשיות במנהגיהם הייחודיים, כמו לימוד, תפילה באריכות, שיעורים בחסידות ועוד. ccc באחד הימים עבר זונדל פורק העול ליד בית כנסת החסידי, הוא נעצר לרגע לשמע הניגונים המרטיטים הבוקעים ממנו, והחליט להיכנס פנימה. הכירו המתפללים מיד כי זה 'בעל-העברה' הידוע בעיר, וקיוו כי ביקורו יהיה חד פעמי. לא היו חסרים להם את הצרה הזו. עתה ירננו עליהם שהם נותנים מחסה ומושיטים יד לפורץ גדר וחוטא. אך יחד עם זאת התאפקו ולא אמרו לו דבר. כמה ימים לאחר מכן נכנס האיש שנית לבית הכנסת, בעיצומה של תפילה בניגון. הוא ישב כל העת מן הצד דומם, מביט בעניים עורגות במתפללים,ישב דומם ולא הוציא הגה מפיו. גם הפעם לא אמרו לו המשתתפים דבר, ומאז החל האיש להופיע במקום תדיר. ככל שתכפו שם ביקוריו התחולל בו שינוי לטובה. הוא החל זונח את מעשיו הרעים ומביע רצון לחזור לדרך הטוב והישר. כשלושה חודשים נמנע האיש ממעשי החטא, והכול שמחו על השינוי שחל בו לטובה, אך לאחר תקופה שוב יצא שמו כי סרח וחטא חטא חמור. הפעם התקשו החסידים להבליג. הם החליטו כי יאלצו לסלקו מחברתם. בנועם וברכות פנו אל זונדל והורו לו כי לא יוכל שוב לדרוך רגל במחיצתם כל עוד אוחז הוא בידו בשקצים ורמשים. כאשר מסרו לו את דבר החלטתם, טען לפניהם זונדל כי בכך הם גוזרים עליו נפילה לשאול תחתית אשר אי אפשר לדעת אם ממנה תהיה תקומה: "מאז באתי בחברתכם התאמצתי שלא למעוד שוב, ולמרבה הצער כשלתי. אבל אם תרחיקו אותי, אאבד את התקווה להיחלץ מדרך החטא ואני עלול חלילה לרדת מטה מטה לשאול התחתיות". משכך החליטו החסידים להיוועץ ברבם נכנסו זקני החסידים אל הרבי ושטחו לפניו את סיפורו של האיש. הם סיפרו על החלטתם לסלקו מאיתם. הרבי האזין להם ברוב קשב, ואז פתח ואמר: "אספר לכם סיפור: ccc "למלך אחד נודע כי ביער הסמוך מסתובב דוב ענק. בהיותו חובב ציד, חפץ מאוד לצוד את הדוב, ולהציג את פרוותו בגאווה לעיני האצילים והשרים. "מזג האוויר היה קר וסוער, אך הוא היה נחוש לצאת בעקבות הדוב. בטוח היה בעצמו ובהכרתו את היער ולכן יצא בגפו אל מסע הציד. הוא נכנס בין העצים והחל לחפש אחר הדוב. "לפתע הבחין בדוב והחל לדלוק אחריו. שוב ושוב חמק הדוב ממנו, מתוך מנוסה למעבה היער, והמלך בעקבותיו, אך לשווא, כי את הדב לא הצליח לצוד. הלילה החל לרדת, סופת שלגים השתוללה, ושלג כבד כיסה את היער. כאשר סוף סוף החליט המלך לשוב על עקבותיו קלט כי אין לו שום מושג כיצד מוצאים את הדרך החוצה. "המלך ניסה ללכת בין עצי היער, בתקווה למצוא שביל מוּ כר, אך לשווא. הלילה ירד עלטה כיסתה את הכל והוא נותר לבדו. כך בילה המלך את הלילה בין העצים, רועד מקור וחרד מפני חיות הטרף. "הבוקר עלה ושוב ניסה המלך לחזור לדרך המלך, אך לא מצא את הנתיב. ייאוש השתלט עליו. הוא חש שכוחותיו אוזלים. פתאום שמע קול קורא: 'מי שם?!'. 'אני!', השיב המלך בקול רפה, אך בגאווה של מלך שעדיין לא עזבה אותו. "היה זה סוחר יהודי שעשה את דרכו ביער והבחין בדמותו של האיש התועה. היהודי כמובן לא ידע את זהות האיש אשר הוא מציל, אך דאג לו במסירות. הוא הביא את המלך אל ביתו, חימם את גופו, השביעו במאכל והרווהו במשקה. כאשר הגיעה העת להיפרד, שאלוֹ המלך כיצד יוכל להודות לו, והסוחר היהודי ענה כי עשה זאת שלא על-מנת לקבל פרס. המלך נפרד ממארחו כשהוא לא מגלה לו את זהותו. "כמה ימים לאחר מכן התקבלה בבית הסוחר הזמנה מלכותית להשתתף בערב מיוחד בארמון המלוכה. הסוחר שלא הבין על מה ולמה הגיע לו הזמנה זו הביט בה בפליאה, אך למרות הכל לבש הסוחר את מיטב בגדיו ובא אל הארמון. עם הגעתו למקום זכה לכבוד הגדול ביותר שחלק המלך מעודו לאדם כלשהו. המלך הושיב את היהודי לידו, וסיפר באוזני כל המסובים כמה הוא חייב תודה לאיש הזה, שהציל את חייו. הוא העניק לו מתנות רבות והשתדל בכל דרך להסב לו את התענוג הגדול ביותר שרק אפשר". ccc הרבי סיים את סיפורו, והישיר מבט אל זקני החסידים. הללו אימצו את מוחם בניסיון להבין את פשר הסיפור, ותלו ברבי עיניים בציפייה. חייך הרבי ואמר: "שווּ בנפשכם את הכבוד והעונג הגדול שחווה אותו סוחר. דעו, כי כל זה אינו מגיע לאחד מאלף אלפי- אלפים מגודל התענוג הנגרם לריבונו של עולם כשאתם מקרבים את היהודי האומלל הזה, ובזכות הקירוב שלכם הוא עושה עברה אחת פחות!... "האם תרצו למנוע את התענוג הזה ואת נחת הרוח הגדולה הזו מהקדוש-ברוך-הוא?!". היתה זו תשובה חד משמעית לחסידים אשר חזרו את מקומם וידעו מעתה איך לנהוג עם האיש. לא חלף זמן רב וזונדל זכה לעלות אל הדרך העולה בית קל ועלה על דרך התורה והחסידות.