בס"ד                                                     ערש"ק                                                   כ"ג  בתמוז  תשע"ה

                                    ליקוטי - אור - בפרשה - פִינְחָס

 " פִינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם

  וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי, לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם   "(כה, יא-יב)

אומנם למדנו בפרשה הקודמת שבלעם הרשע בא לקלל ויצא מברך, אך אף על פי כן לפני מותו יעץ לבלק איך

להחטיא את העם בדבר עבירה שכן ידע ש'אלוקים של אלו שונא זימה'(סנהדרין קו:). וזה שכתוב(במדבר כה, א):

"וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות", ודרשו חז"ל(מד"ר כה, כב): 'שיטים - שעשו שטות', בחינת: אין אדם

עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות(סוטה ג:). והשטות היא שנפלו ברשתם של המואבים והמדיינים

שהפקירו את בנותיהם כדי לגרום לעם לעשות מעשה גנאי שהגיע עד כדי עבודה זרה, כמו שדרשו חז"ל(שם

כה, כג): היו מגיעים לשוק ליטול חפץ, הייתה זקנה יושבת בחוץ ואומרת לו שבפנים יש חפצים נאים! היה נכנס

ויוצאת נערה מקושטת ומבוסמת שמפתה אותו וכו'. וזה שנאמר(דברים כג): "לא יבא עמוני ומואבי גם דור

עשירי עד עולם" כי אלו ב' עמים החטיאו את בני ישראל בעבירה, ועל זה דרשו חז"ל(מד"ר כא, ד): שהמחטיא

את האדם יותר מן ההורגו! מניִין? שההורג - הורג בעולם הזה ויש לו חלק לעוה"ב, והמחטיא - הורגו בעולם

הזה ובעולם הבא.

ומעשה שהיה, בזמן הגאון רבי משה הכהן טוויל זצ"ל, ששימש כראש ישיבה "דגל התורה" בעיר חלב

שרבים מגדולי ארם צובה היו תלמידיה. פעם אחת נפתח מועדון ריקודים מעורב על ידי עשירי העיר, וראשי

הקהל לא יכלו ללחום כנגדם באשר היו תקיפים ואלימים. אותה עת הייתה שנת בצורת, וראשי הקהל באו אל

רבי משה טוויל להיוועץ עמו בדבר הכרזת תענית ציבור. אמר רבי משה: " מדוע חייבים כל הקהל להתענות

בעוונם של יחידים. אין ספק בלבי שהבצורת בשל הפרצה שבמועדון המעורב! במקום להכריז על תענית

וצום, יכריזו שאין לנשים ולנערות לבקר באותו מועדון פריצות! ואם ישמעו לי - מבטיח אני שהגשמים ירדו

לברכה! ". הכריזו כן, והמועדון נסגר מחוסר משתתפים. יומיים לאחר מכן, החלו יורדים גשמי רצון, ברכה

ונדבה!(מובא בספר הנפלא "מעיין השבוע")      

ונחזור לפרשתנו, השפל הנורא היה בעת שזמרי בן סלוא שהיה נשיא בית אב משבט שמעון, נפל בידי כוזבי

בת צור, כמו שדרשו חז"ל(מד"ר פר"כ-כא):  איני נשמעת אלא למשה שכך צווה אותי בלק אבא, שלא לשמוע אלא

למשה רבכם, שאבי מלך וכו', להודיעך עד היכן נתנו המדיינים עצמן, שֶבָת מלך הפקירו, צור(=בלק) גדול

מכולם מלך הוא, והפקיר את בתו, מי לא היה מפקיר?. ומכיוון שזמרי לא חלק כבוד לשמים ולא לבריות,

הביאהּ לפתח אוהל מועד לעיני כולם, והמה בוכים היינו כלל ישראל, ולא יודעים מה לעשות כי התלבטו

בהלכה והיא: "הבועל ארמית קנאין פוגעים בו", היינו האם הוא חייב מיתה או לא. אבל פינחס לא התלבט

אלא החליט להתנדב ולקום ולעשות מעשה כי התלבשה בו מידת הגבורה בחינת יצחק ועל ידי זה נכנסה

בו עזות דקדושה, ומיד לקח רומח בידו ונכנס לאוהלו של זמרי, ועשה מה שעשה כנודע, ונעשו לו י"ב ניסים,

כמפורט במדרש שם.

וכאשר ראו בני שבט שמעון שנשיאם נהרג באו לפגוע בפינחס שהוגן על ידי מלאך ה' שהחל לנגפם. משראה

פינחס שכך, עמד והתפלל בעדם שתיפסק המגפה, כמו שכתוב(תהלים קו): "ויעמד פינחס ויפלל", ואמרו חז"ל

(סהנדרין פב): ויתפלל לא נאמר אלא ויפלל מלמד כביכול שעשה פלילות עם קונו, היינו הכניס בתפילתו דין

ודברים עם ה' יתברך שיעצור את המגפה בשביל שלא יינגפו שאר בני ישראל, בטענה שלא היה חלקם עם

עושי המעשה, וגם אם תאמר כולם חייבים בדין ערבות הרי אתה אלוקי הרוחות יודע שמעשי זה היה לשם

שמים כי קנאתי את קנאתך, ונקמתי את נקמתך, בשביל שיעצור קצפך כדי שבני ישראל לא התחייבו בכליה,

חלילה וחס. ואפשר שמכאן למד רבי משה טוויל הכהן זצ"ל לקנא לדבר ה', ועשה דין עם קונו בתפילתו שלא

יעניש את הכלל בגלל מעשה יחידים כמו שטען פינחס, ועל ידי עשיית המעשה שאין לנשים ולנערות לבקר

באותו מועדון פריצות ירדו גשמי ברכה, כנ"ל. ומי יודע, אולי ואולי תכונה זאת של קנאות טהורה לה' בחינת

עזות דקדושה הייתה נטועה בו כי היה מצאצאי צאצאיו של פינחס הכהן. ובמעשה פינחס ותפילתו כנ"ל באו

ב' טובות: האחת, שהקצף נעצר בתוך שבט שמעון ולא המשיך לכלות את כל השבט. השנייה, שמנע את

התפשטותו על כל עם ישראל, כנ"ל.        

וזה שכתוב: 'השיב את חמתי מעל בני ישראל', היינו במסירות נפשו של פינחס במעשהו זה על קידוש ה'

ובתפילתו כאמור, עצר את האף והחמה שהם משלחת מלאכי רעים, ממש כפשוטו מעל בני ישראל ועל ידי

כך ניצלו מכליה. ואם תקשה לומר, בכל זאת בגין שנפרצו בעריות ועבדו עבודה זרה מתו כ"ד(=24) אלף.

אלא שהמתים במגפה היו רק עושי המעשה ותומכיו, כמובא(בספרי כאן), שכל המתים במגפה היו רק משבט

שמעון. וזה נרמז בהמשך הפסוק 'בקנאו את קנאתי בתוכם' כי ב'תוכם'(=466, ללא האות ב' החיבור) עולה

בגימטרייה כמניין 'שמעון'(=466), היינו בזכות פינחס שקינא קנאת ה' טהורה נעצרה המגפה גם בתוך שבט

שמעון ולא פגע הנגף בשאר השבט אלא רק בעושה המעשה.

ואפשר אולי שבעבור ב' הטובות הנ"ל, זכה לב' טובות כנגדם, בחינת מידה כנגד מידה. הטובה הראשונה

זכה  שכנגד שהחלו השבטים לבזות וללעוג לפינחס שסבו מצד אמו היינו יתרו, פיטם עגלים לעבודה זרה,

ואיך הוא בא והורג נשיא שבט מישראל, בא הכתוב והעיד עליו: 'הנני נותן לו את בריתי שלום', היינו ה'

יתברך בעצמו מעיד על מעשה פינחס שהיה בשלמות ללא שום פניות אישיות אלא לשם שמים גרידא, כמו

שדרשו חז"ל(מדרש ר"ע על האותיות): האות ו' הקטיעה(=הקטועה באמצע) במילה שלום "את בריתי שלם",

היינו נתן לו עדות כתובה שמעשהו היה שלם!. ואילו הטובה השנייה, היותר גדולה, היא שמנע כליה מבני

ישראל. ועל ידי כך חזר השלום לשכון לבטח בעולם, ולכן זכה והייתה לו ברית כהונת עולם, כמו שכתוב

(זבחים קא): לא נתכהן פינחס עד שהרגו לזמרי, שהרי רק מי שנולד לאהרן ולבניו לאחר שנמשח לכוהן גדול

בא לכלל כהונה, ואילו פינחס נולד לפני ורק על ידי מעשהו בשלמות זכה שהוא וזרעו אחריו לכהונת עולם,

כמו שדרשו חז"ל(ילק"ש רמז תשע"א): מלמד שעמדו ממנו בבניין ראשון - שמונה עשר כוהנים נביאים, ובבניין

שני - שמונים כוהנים.

ואמרו חז"ל(ב"מ קיד): פינחס הוא אליהו ולכאורה הדבר תמוה, שהרי היה צריך לומר 'אליהו הוא פינחס', כי

פינחס קדם לאליהו הנביא. ואפשר אולי להסביר לפי דבריו של רבנו אשר בן יעקב "בעל הטורים" שכותב:

אליה כתיב חסר וי"ו ויעקוב מלא ו' שנטל ו' מאליהו למשכון עד שיבוא עם המשיח ויגאל את בניו. וזהו 'יגל

יעקב ישמח ישראל' - 'ישמח' אותיות 'משיח' שישמח לימות המשיח ויחזור הוי"ו ויהא אליהו שלם. ועל פי

זה אפשר אולי לתרץ את מאמר חז"ל: 'פינחס הוא אליהו', היינו רצו לרמוז לכך שכמו שפינחס עשה דין עם

קונו בתפילתו ובכך גאל את עם ישראל מכליה כך יבוא אליהו הנביא זכור לטוב, כפי שהתחייב ליעקב אבינו

ע"ה כנ"ל, וגם יעשה דין עם קונו, כמו שכתבנו למעלה, כי עם ישראל מעיקר הדין לא זכאים לגאולה, שהרי

לצערנו עדיין שארית ישראל עמך טרם עשו תשובה, ואף על פי כן, יבוא גם יבוא פינחס שהוא אליהו ויבשר

לנו את קץ הגאולה, כמו שכתוב בתרגום יונתן: 'לִמְבַשְרָא גְאוּלְתָּא בְּסוֹף יוֹמַיָא'. וזה בבחינת אחישנה היינו

הגאולה שתוקדם תהיה באופן שלם, דהיינו בחסד וברחמים גדולים וגמורים. ולפיכך, יאמר לצרותינו די, וכל

אויבנו ומבקשי רעתנו תיפול עליהם אימתה ופחד ובגדול זרועך יפלו כאבן, וישכון השלום לבטח בעולם,

והתקיים בנו הפסוק "הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא" וגו'(מלאכי ג:), ונזכה בעזרת השם יתברך

לראות עין בעין את ינון ואליה אני שולח!.

           פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

צריך לבקש שלום, שיהיה שלום בין ישראל, ושיהיה שלום לכל במידותיו, היינו שלא יהיה מחולק במידותיו,

ובמארותיו, שלא יהיה לו חילוק: בין בטיבו ובין בעקוּ – תמיד ימצא בו השם יתברך; וזה זוכין ע"י התורה

ועל ידי הצדיקים שהם נקראים שלום, שעל ידי זה יזכה לאהוב אותו יתברך בכל מקום, בין בטיבו וכו',

ולאהוב את חבריו, ויהיה שלום בין כל ישראל(סימן שלום, אות ו).

                                                          "נר ה' נשמת אדם "

  מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמאר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה

               ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה

                    ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה