אחרי מות – קדושים

אחרי מות:

טז,לד: לחוקת עולם, לכפר על בני ישראל מכל חטאתם אחת בשנה: תובנה: כל אדם חוטא בהכרח לפחות פעם אחת בשנה. התורה מצווה לחזור על טקס הכפרה לעם ישראל מידי שנה ביום הכיפורים (פסוק כ"ט), כלומר ודאי העם חטא. אילולי היה חטא – לא היה צורך בכפרה. הטקס כולל כפרה לכהן הגדול ולבני ביתו (פסוק י"א) ולעם כולו (פסוק י"ז).

יז,יד: דם כל בשר לא תאכלוּ: תובנה: בשר הציד מותר באכילה, רק דמו אסור. מכאן שאין צורך לשחוט את החיה והעוף המותרים באכילה, אלא הריגתם, בדרך ציד או באופן אחר, מתירה את אכילתם.

יח,ו: אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה: תובנה: קרבה גופנית לגילוי ערוה (קירוב גוף אל גוף תוך חשיפת המקומות הצנועים, דבר העלול להביא למשכב) אסורה רק בין קרובי משפחה שנזכרו: אב, אם, אם חורגת (אשת האב), אחות מאב ומאם, נכדה מבן ומבת, אחות חורגת שנולדה בבית האב, דודה (אחות אב ואחות אם, ואשת דוד), דוד, כלה (אשת בן), גיסה (אשת אח), אישה ובתה ונכדתה, אישה ואחותה בעוד אחותה בחיים, אישה נידה, אישה נשואה. כל יתר הנשים המותרות לאדם, אינן אסורות עליו בקרבה לגילוי ערוה. ברשימת האסורים נכללים שני גברים: אב (פסוק ז') ודוד (פסוק י"ד), ואיסורם בא לחזק את איסור נשותיהם (האם, או אשת האב, והדודה), וכן לציין איסור משכב זכר (הנזכר בפסוק כ"ג).