אמור

כא,א: ואמרת אליהם, לנפש לא יטמא: תובנה: היטמאותכהן תחול עליו בלי תלות במעשי אחיו הכהנים, לעומת קרחה בראש, גילוח פאת הזקן ושרטתבבשר (פסוק ה'), אפילו של חלק מהכהנים, הגורמים לסילוק הקדושה מכל הכהנים ולחילולה' (פסוק ו').  הפנייה של משה היא אלהכהנים ברבים (ואמרת אליהם), אך המשך הפנייה היא ביחיד (סוף פסוק א' ופסוקים ב-ד).לאחר מכן, בעניין הקרחה, הגילוח והשרטת הפנייה היא שוב ברבים (פסוקים ה-ו), מכאןשעניין ההיטמאות הוא עניין אישי, וענייני הקרחה, הגילוח והשרטת הם ענייניםציבוריים.

כא,ט: כי תֵחֵל לזנות: תובנה: זנות מחללת אתקדושת הכהן. 'תֵּחֵל' מלשון 'חילול', כלומר זנות הבת מחללת את קדושתה (ועונשה:"באש תשרף") ואת קדושת אביה, כל עוד היא תחת חסותו וחינוכו.

כב,ז: כי לחמו הוא: תובנה: הכהן התפרנס רק מןהקודשים שהביאו בני ישראל. מדובר באנשים מזרע אהרן הכהן (פסוק ד') שהגיעו למצביםשונים של טומאה. טומאתם תותר עם ערב (לאחר השקיעה) כדי לאפשר להם לאכול. אין להםמאכל אחר מלבד התרומה, ועל זה מורה הפסוק 'כי לחמו הוא', ולא מאכל אחר, כלומר רקזאת פרנסתם.

כב,כז: שור או כשב או עז כי יוולד, והיה שבעת ימים תחתאמו: תובנה: התורה מתחשבת ברגשותיהם ובצערם של בעלי החיים. כמו-כן איסור השחיטהבאותו יום של חיה ובנה (פסוק כ"ח) הוא מטעם של צער בעלי חיים.

כג,טז: תספרו חמישים יום: תובנה: יש לספור חמישים ימים בימי 'ספירת העומר', ויש לספור ביום. הספירה מתחילה ביום ("ממחרת השבת"; פסוק ט"ו), ומסתיימת ביום ("חמישים יום"). מיד לאחר הספירה, בבוקרו של יום החמישים, מתחיל מועד יום הביכורים, התלוי ביום ראשית הקציר עליו החליט הציבור ("ראשית קצירכם", בְרבים; פסוק י'). יום זה אינו בתאריך קבוע (בניגוד לשאר המועדים), אלא תלוי במזג האוויר, תנאי הגידול וכד'. הכהן יניף את העומר תמיד ביום ראשון בשבוע ("ממחרת השבת"), וממילא מועד יום הביכורים יחול תמיד ביום ראשון בשבוע.

כג,מ: ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר: תובנה:יש לקחת (או ליטול) את 'ארבעת המינים' ביום הראשון של חג הסוכות, אף אם יום זה חלבשבת. התורה לוקחת בחשבון שתאריך ה- 15 בחודש השביעי יכול לחול בשבת, ובכל זאתמצווה ללקחם ביום הראשון. לגבי שאר ימי חג הסוכות יש לשמוח (סוף פסוק מ') ולחגוג(פסוק מ"א), וכן לשבת בסוכה (פסוק מ"ב). נראה שאין חיוב לקחת (ליטול) גםבשאר ימי חג הסוכות את 'ארבעת המינים'.