שמואל שגב, איש מודיעין, עיתונאי וסופר שחקר את קורותיו של אלי כהן, סיפר בריאיון לעיתון "מעריב" כיצד כהן סיכן את עצמו לעיתים כשלא הצליח להתגבר על הרגשות הלאומיים והדתיים שלו...

גם באחד מחגי הפסח אותם העביר בדמשק, התבודד כהן בביתו ולא פגש אף אחד מחבריו. לא ברור עד כמה הדברים הללו מדויקים, אבל לפני כשנתיים הם קיבלו חיזוק מעדות נוספת שהגיעה למדריך הטיולים גיל ברנר, שיזם את הקמת מסלול הטיולים בעקבות כהן ברמת הגולן. "זה היה לפני שנתיים, כששמעתי ממקור ראשון כיצד בפסח הראשון של אלי כהן בדמשק, הוא הסתכן רק בשביל לקיים את מצוות אכילת המצה. הייתה לי קבוצת מטיילים של גמלאים מפתח תקווה ושמתי לב שבסוף האוטובוס יושבות שלוש נשים ולא מקשיבות. אחרי ההסבר שנתתי ניגשתי אליהן ושאלתי אם ההסברים לא מעניינים אותם. אחת מהן התנצלה והסבירה לי שהן לא מבינות טוב עברית, כי הן עלו לארץ מסוריה רק בשנים האחרונות", מספר ברנר.

"שאלתי אותן אם הן שמעו על אלי כהן, המרגל שלנו בדמשק. בהתחלה הן נרתעו וניתקו מגע, אבל אחר כך המבוגרת שבהן סיפרה לי בערבית שלאבא שלה הייתה חנות לצורפות ונחושת בשוק אל חמדיה שבדמשק. בפסח של שנת 1962, כשהיא עוד הייתה ילדה, ניגש כהן אל אביה, אותו הכיר כסוחר יהודי. 'אדון יוסף, אני מת מרעב, תביא לי איזה פיתה לאכול', ביקש כהן. אביה ענה לו: 'אדון כאמל, אנחנו יהודים. אנחנו לא אוכלים פיתה בפסח, אנחנו אוכלים מצות'. אלי השיב לו: 'מה זה מצה? לא משנה, תביא לי מצה, אני מת מרעב'. אחרי שאביה הגיש לו את המצה, כך היא העידה, אלי לקח את המצה, הלך לירכתי החנות ובירך עליה בסתר. בכך קיים את מצוות אכילת המצה".

(מתוך אתר וואלה)