ערב של ניסים
בס"ד
ערב של ניסים / מאת: ברוך עינב / [email protected]
סטירת לחי מצלצלצת היה מרגיש באותו ערב מי שח"ו מחזיק בדעה המקולקלת, שבעולם שברא ד' יתברך יש דברים מסוימים גם אם הם בודדים או זניחים שקורים במקרה, כפי שחשב המן הרשע והגיע עם אמונתו המשובשת עד לחבל התליה.
היה זה ערב חגיגי בו האברך ואשתו עשו את דרכם לחתונה של האחות הקטנה של האישה מירושלים לבני ברק עם קו 400.
לא עבר זמן רב מהרגע שירדו מהאוטובוס עד שגילו להפתעתם שהם שכחו על מושב האוטובוס את המקטורן ששימש את האברך גם בחתונתם.
כמה ימים קודם לכן צפו בדרשה של הרב יגאל כהן תחת השם "אין עוד מלבדו", וברוח הדברים הנפלאים והמחזקים שנאמרו בה הם דיברו ביניהם שאם כך גלגל ד' יתברך אז הכל לטובה וגם אם אנחנו לא מבינים בשכלנו האנושי והמצומצם עלינו עדיין להאמין שהקב"ה רוצה רק את טובתנו.
הוא שאל את האדם הראשון אשר פגש ברחוב שאמר לו שהמסוף של קו 400 נמצא בקניון איילון בר"ג ושהוא בדיוק (ולא במקרה) בדרכו לשם.
לפני שהגיעו לאולם היו צריכים לעבור דרך כמה מקומות וכשסיימו עם כל הסידורים וראו שהם צפויים להגיע לאולם בעירך בשעה 20:15 דיברו ביניהם שכל העיכובים הלא מתוכננים וההגעה המאוחרת היו לטובה רק כדי להימנע מהצילומים אליהם הוזמנו כבר בשעה 19:00 מטעמי צניעות.
כשהגיעו לאולם גילו להפתעתם שהם פספסו את תפילת ערבית וקיוו שבהמשך הערב יהיה מניין נוסף.
האברך אמנם נהנה והתרגש במהלך כל הערב ואף זכה לברך לראשונה בחייו את אחת משבע הברכות מתחת לחופה "שוש תשיש", אך במהלך האירוע כשהלהקה הורידה את הקצב והזמינה את הרוקדים למלא מצברים עם המנה השנייה והעיקרית, הצורך והרצון להשלים את התפילה החסרה גברו על החשק לאכול חרף ריחות וצבעי המטעמים שהונחו על השולחנות. הזמר הנפלא עמירן דביר הכריז על תפילת ערבית לבקשת האברך שבמקביל עבר בין האנשים ושאל אותם אם כבר התפללו ערבית. מפאת השעה רוב הנוכחים התפללו במניינים הקודמים שהיו באולם ובתחילה היה רק אדם אחד נוסף שחיכה במקום שנקבע לשם כך. האברך הבין שדרוש כאן נס כדי שיהיה מניין אנשים שיכולים לומר קדיש וברכו ונשא תפילה לשמים אל מלך מלכי המלכים הקב"ה שיעזור לו להתפלל במניין ולא ביחיד. התפילה לא שבה ריקם ותוך כמה דקות חסדי ד' פעלו ומניין אנשים שטרם התפללו ערבית עשו את דרכם לעבר הגג, היכן שהתקימה מוקדם יותר החופה, כדי שיוכלו להתפלל בנחת, וביניהם נער שחלפו כמה חודשים מבר המצוה שלו, וגם בחור ישיבה שעזב את האוכל החם שזה עתה הוגש לפניו רגעים ספורים לפני שהתחיל לאכלו ברגע שהוסבר שחסרים עוד 2-3 להשלמת המניין, והמעשה האצילי הזה נחשב לו כאילו התענה מאחר והצליח להתגבר על תאות האכילה ולהשליט את נשמתו העליונה שרוצה להידבק בבוראה בכל הזדמנות אפשרית על הגוף הבהמי בעל היצרים והתאוות החומריות.
הבשר הקר שאכל אחרי שחזר לאולם היווה עדות חיה למה שכל מה שהתרחש ומשום כך היה ערב לו אף מהבשר המשובח בעולם אילו היה מוגש לו במידת החום המיטבית.
זהו מקרה קלאסי בו צריך האדם להודות ל-ד' על הכל, גם על הדברים שלא מסתדרים לפי תכניתו והבנתו האנושית המצומצמת, גם אם לא מסתדר להתפלל ערבית בזמנה, מאחר וגם הבדיעבד שלנו זה הלכתחילה של הקב"ה, שנמצא מעל הכל ויודע הכל יחד עם העובדה שבמקום פלוני בשעה פלונית יהיו עשרה אנשים שכמהים להתפלל ערבית במניין וכל מה שהקב"ה מצפה זה שלפחות אחד מהם יקח יוזמה וינסה לקבץ את כולם כדי שיוכלו להתפלל בצורה מהודרת. וכך יצא שהשעה המאוחרת בה התפלל היתה לתועלת וזיכתה עוד כעשרה יהודים יקרים להתפלל ערבית במניין, כשאם הוא היה מתפלל קודם לכן הוא לא יכול היה לדעת איזו זכות נחסכה ממנו, אך למרות הכתוב לעיל חשוב לציין שהטוב ביותר הוא להתפלל כל תפילה בזמנה ולעשות כל מצוה בצורה המהודרת ביותר שאפשר.
כמה ימים לפני החתונה יצר האברך קשר עם יהודי יקר מבני ברק שפרסם למכירה כמה ספרי קודש וקיווה שיצליחו להיפגש בערב החתונה, וכשזה הגיע דיברו בטלפון והיהודי היקר אמר לאברך שהוא לא הצליח להשיג רכב אך הוא מוכן לקחת מונית על חשבונו עם הספרים ולבוא איתם לאולם.
אחרי התפילה ראה האברך מסרון שהתקבל מהמוכר כרבע שעה לפני כן על כך שהוא נמצא למטה עם הספרים. האברך עשה את דרכו לכיוון המעליות וראה שלצידן מונחים הספרים המדוברים וכעבור כמה שניות גם המוכר הנפלא הופיע עם בנו הצעיר והחמוד.
האברך שקל לבקש הנחה ובסופו של דבר כבש את יצרו ושילם את הסכום המקורי בגלל שהמוכר שילם מכיסו על המונית ויותר מכך בגלל שלא סיכמו מראש על מחיר אחר והוא הרגיש שזה לא יהיה מוסרי מצדו לבקש הנחה אחרי המאמץ המיוחד שעשה המוכר שבא על דעת זה שהוא יקבל את המחיר שסוכם. בנוסף מדובר בספרי קודש ולא בדברי חול ולכתחילה המחיר שנדרש עבורם היה נמוך, ומכל הסיבות האלה האברך חרג מהרגלו ולא ביקש כל הנחה, אך הודה לו מקרב לב ובירך אותו שבא לקראתו והביא את הספרים עד לקומה הרביעית של האולם. הוא שמח מאוד שהעסקה יצאה לפועל ובמקביל ידע שהוא יצטרך סיעתא דשמיא מיוחדת כדי שיצליחו להוביל את הספרים הביתה.
לא עבר זמן רב והאברך חזר לשולחנו והרב, גיסה של אשתו, התחיל לדרוש למסובים סביב השולחן דברי תורה על החג הקדוש בשנה, חג פורים, שנחגג כמה ימים לפני כן ובזמן שהרב דיבר על הניסים המופלאים של ד' יתברך המלצר בא (שוב לא במקרה) והסב את תשומת לב האברך שהפלאפון שלו מצלצל, אחרת לא יכול היה ניתן להבחין שהטלפון מצלצל היות ובלתי אפשרי היה לשמוע את הצלצול. הוא חיכה לטלפון החשוב הזה מאחר וקיווה לבואו של יהודי יקר נוסף לאולם. כשענה לטלפון הסביר שהוא לא מרגיש נעים לקום בזמן דברי התורה שנאמרים כעת ומסר לו את מיקומו. בסיום השיחה ביקש מחילה מהרב והסביר לו בקצרה את העניין. מיד לאחר שהרב סיים למסור את דבריו המרתקים קם האברך ומצא את היהודי הצדיק שעשה מצוה גדולה, חיפש ומצא את נהג האוטובוס איתו נסע האברך לבני ברק, ובמחווה אצילית הגיע במיוחד לאולם כדי להחזיר לו את המקטורן שלבש בערב החשוב בחייו בו הפך מפלגא גופא לאדם נשוי. הדבר ריגש אותו מאוד וגרם לו להרגיש את המשמעות של "ישועת ד' כהרף עין". גם אותו הוא בירך בלבביות, אך זה מיהר לחזור לביתו ונתן לאברך את התחושה שהוא עשה את המצוה ללא כל רצון לקבל תמורה והוא כבר בדרכו למצוה הבאה. אין לדעת לאיזו ישועה חיכה היהודי הנפלא הזה והמתינה לו שיעשה מצוה מהודרת שכזאת ולכן הבינו האברך ואשתו שהבעיה שנוצרה להם פתחה חלון הזדמנויות ליהודי יקר שאי"ה יזכה להתחתן בשנה הקרובה עם יהודיה כשרה עם יראת שמים ומידות טובות גם בזכות המצוה הזאת בתוך כל הרווקים והרווקות, הפנויים והפנויות בישראל.
כ"כ הרבה מצוות ויסודות תורניים נעלים באו לידי ביטוי במעשה המפואר של היהודי הצדיק, הכלל שלדעת רבי עקיבא הוא גדול בתורה וכולל את התורה כולה: "ואהבת לרעך כמוך", אדם אחד שמצליח להפוך צער של שני אנשים שהוא לא מכיר לשמחה, והרי ידוע שמעלת השמחה בעבודת ד' היא גדולה מאוד ויכולה לגרום לקרבה ודבקות ב-ד' יתברך יותר מהרבה מצוות, ומי שעושה מצוות בשמחה זוכה לשכר פי אלף מחברו שעושה אותן ללא תחושת שמחה בזמן עשייתן, השבת אבדה, גמילות חסד, הזדמנות נוספת מיני רבות לראות בחוש ש"כל עמך צדיקים" ושכל יהודי בלי יוצא מן הכלל הוא צדיק בן צדיקים ורק מחכה להזדמנות לעשות מצוות ומעשים טובים, ולהיטיב עם הזולת במסירות נפש ומכל הלב.
בשעה 23:35 התלבט האברך אם להישאר באירוע או לחזור הביתה מאחר וידע שאם יצאו עכשיו יש להם סיכוי להספיק את האוטובוס הפנימי האחרון בירושלים מהתחנה המרכזית לביתם ואז נזכר שאשתו אמרה לו שהיא תשמח להישאר עד סוף האירוע החשוב ובליבו גמלה ההחלטה להישאר.
לקראת השעה 24:00 נשמעה ברמקולים ההודעה הבאה ששוב גרמה לאברך להרגיש את עצמת ההשגחה הפרטית של הקב"ה שלא מפספס ולו את הפרט הקטן ביותר בחיי כל בניו ובנותיו היקרים והאהובים: "ההסעה לירושלים מחכה למטה ותצא בעוד מספר דקות". מיד התחיל לברר פרטים אודות ההסעה ואף ירד למטה כדי לוודא שיש להם מקום לזוג עם תינוק ועגלה. כשקיבל תשובה חיובית עלה חזרה לאולם במהירות מאחר ונאמר לו שההסעה מתוכננת לצאת בשעה 24:00, מצא את אשתו ובנם, וביחד מיהרו להסעה מצוידים בספרי הקודש אותם סדרו ביחד עם העגלה בחלק האחורי של המיניבוס שהיה פנוי וכל זאת בעזרת בחורי הישיבה הצדיקים שהיטו שכם בנדיבות ובמסירות מרשימה, הוכיחו בצורה חד משמעית שהם לא רק זוכים ללמוד את התורה הקדושה אלא גם לחיות איתה ובזכותה, והמחישו את העובדה שדרך ארץ קדמה לתורה הלכה למעשה.
