בס"ד

,"חקת עולם תחגוהו," האם כל השנה "פסח"?

בקריאה בחג הפסח הבע"לט  נאמר, "שבעת ימים מצות תאכלו אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם כי כל אכל חמץ ונכרתה הנפש ההיא מישראל", על איזה חמץ מדובר ?

ברור שמדובר על השבתת החמץ בפסח , אך האם הכוונה באמת רק לפסח , רק בשבוע הזה ?

ועוד תמוה מה הכוונה "ונכרתה הנפש ההיא מישראל"?, בגלל פירור חמץ או שאור הנפש תיכרת חלילה?

הפירוש הפשוט  מדבר על מיתה [ לא עלינו] אך יש פירושים שסוברים שלא מדובר על איבוד חיי עולם הבא , אלא דווקא על איבוד חיי העולם הזה בגלל "החמצת דברים" בגלל" שפירור " קטן עלול לגרום לנו להחמיץ חלילה את מטרת חיינו, חיי קדושה וטהרה , בגלל שעבוד ליצר הרע שיודע טוב מאוד לפעמים "להתחפש", ליצר טוב..

חג הפסח נקרא גם חג החירות , אך לאור כל הנקיונות , נראה שאנו יותר משועבדים ממשוחררים...

עבד הוא זה שעובד  למען מטרות זרות ולא לרצונו שלו , אין אדם יכול להיות עבד בלי שימעט את כוחות חייו , אלמלא כן  לא היה יכול לכפוף עצמו לאדוניו.

אדם כזה מאבד את כבודו העצמי  אך מתרץ זאת בכך שהוא עובד כדי להמנע  מאיומים או מעונש או פגיעה מאדם כל שהוא או לרצות את החברה .. .

זה בדיוק מה שרצו המצרים לעשות לעם ישראל "למען ענותו בסבלותם" , פרעה רצה שעם ישראל יהיה טרוד בעבודתו ולא יהיה לו זמן לחשוב על עצמו, משפחתו , וחייו ומטרותיו, פרעה פעל מגאווה , בכך שהוא סרב להכיר בקב"ה ," מי הקב"ה שאשמע בקולו" ?,בכך שישראל "שמעו" לפרעה הם החמיצו כמעט  את מטרתם כעם , לעבוד את הקב"ה .

זו היא פעולת החמץ  שאנו חיבים להשבית אותה בפסח לפני שהיא תשבית אותנו!

עבודת  הנקיונות לא משעבדת אותנו , אלא בדיוק להפך!  כל ענין נקיון פסח הוא כאמור "תשביתו כל שאור מבתיכם" להעיף כל מה שמעכב ומחמיץ את המטרה שלשמה אנו באנו  לארץ ישראל, לקיים את מצוות התורה  ללא פחד ומורא כלשהו  , שהרי החמץ משול לגאווה , שהיא מידה גרועה כאמור   [היא טובה כשהיא באה במינון הנכון].

החמץ שמשול לגאווה גורם לאדם  להרגיש עוצמה ולהיות שליט על הטבע כדמות שיכולה לחולל בו שינויים , זו גם גדולה לאדם לשכלל את הטבע לטובתו ,אך כאן גם תמונה הסכנה

האדם מורכב מחמץ ומצה גם יחד,כמו היצר הרע והטוב , החמץ למעשה עשוי מאותם החומרים שעשויה המצה, קמח ומים

בחמץ  נוספה ההפעולה העצמית שלו ,הבצק שנוצר כאמור מאותם חומרים תופח  ובכך הוא בונה לעצמו "אגו" מנופח משל עצמו, האדם כמשול לבצק, יש בו את מה שגנז בו הבורא ואותו הוא אמור לגלות בעצמו וע"י אנשים העוזרים לו ומעריכים אותו , אך גם יש בו גם את האגו הפרטי אותו הוא יוצר בכוחות עצמו והוא משבש את הרצון העצמי שלו להתקדמות בעבודת ה".

את ענין החמץ ניתן ללמוד גם מקרבן התודה בכך שהוא חריג משאר הקרבנות .

"וזאת תורת זבח השלמים אשר יקריב ל ה", אם על תודה יקריבנו והקריב על זבח התודה חלות מצות בלולות בשמן ורקיקי מצות משחוחים בשמן וסלת מרכבת בשמן, על חלת לחם חמץ יקריב קרבנו על זבח תודת שלמיו".

קרבן התודה שונה משאר הקרבנות בכך שהוא מובא מחמץ,, הקרבן אמנם מורכב מחמץ אבל משול למצה. מטרתו של הקרבן היא להשיב את  האדם לעצמו ,אל המצה כפי הנאמר,אדם כי יקריב מכם קרבן לה"

דהיינו את עצמו – לרצונו של הקב"ה יתברך , הקרבת הקרבן מחמץ אינה מאפשרת לאדם להכפיף את עצמו לפני בוראו , לכן הוא צריך להביא מהמצה בכך הוא מבטא את פשטותו , הקרבן הזה חריג בכך שהיו מביאים אותו ,יושבי חשך וצלמוות "

הקרבן היה מובא ע"י אנשים שהיו במצוקה ונגאלו "יוציאם מחשך וצלמוות וכל מוסרתיהם ינתק, [המזמור של פסח לפי מנהגנו]אנשים אלו גילו את אפסתו של האדם מול איתני הטבע [ מזכיר את קריעת ים סוף, מכות  מצריים  וכו"והתפללו להצלה ע"י מלכו של עולם.

אנשים אלו כבר"השביתו " את החמץ  בליבם אדם כזה מכיר את כל הכוחות האישיים שיש לו שלא מכוחו ועוצם ידו באו , אלא ממלכו של עולם, אדם כזה ראשי להביא חמץ למקדש .

כך גם אנו פועלים בנקיונות הפסח שנראים כשעבוד אבל הם ממש לא, הם נועדו כאמור "לנקות" אותנו מכל מיני הרגלים רעים שמשבשים את רצוננו האמיתי , שהרי בזמן נקיון הבית אנו כמובן משביתים כל שאור , גם מנקים אבק.. והרי ,"אבק זה לא חמץ"...  זה נכון , אבל האבק מסתיר את הכלים  והחפצים עליו הוא נמצא, וגורם להם להראות לא כ"כ יפים, בדומה לחמץ שגורם לגאווה ושאר הרגלים מגונים .

את ביעור הימץ אנו עושים לאור היום , כמו כל נקיון הבית לפסח , ולא בהחבא , בדומה לקשירת בני ישראל את השה  , שחיטתו  , והשמת דמו על משקוף הבית , בני ישראל לא עשו זאת בהחבא כאמור אלא  בגלוי קשרו את השה שהיה אליל המצריים והראו לכולם שהוא למעשה לא שווה הרבה והוא מוקרב כזבח פסח  , ודמו מצוי על משקוף הבית וכל זאת כדי לעבוד את הקב"ה ולקיים את תורתו , השה שמשול ודומה לחמץ מתבטל מעצם מקורו והופך למטרה טובה.

חיזוק לענין ביטול החמץ מצוי במסכת ברכות [יז,א]בתפילה שהיה מתפלל ר,אלכסנדרי בסיוף תפילת העמידה" רבון כל העולמים, גלוי ודוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך , ומי מעכב" שאור שבעיסה ושעבוד מלכיות, יהי רצון שתצילנו מידם  ונשוב לעשות רצונך בלבב שלם".

כל זה אמנם ברור ,אבל משהו קצת מוזר .. הרי בסוף חג הפסח אנו חוזרים  לאכול חמץ

אם כן מה הואילו כל הנקיונות וביעור החמץ והאבק למינהו??

בנוסף אמרו חכמים שאלמלא יצר הרע  לא נשא אדם אשה ולא בנה בית , נמצא אם כן שכן יצר הרע נחוץ ... ועוד שכתוב בקריאת שמע"לעבדו בכל לבבך" היינו בשני היצרים הטוב והרע .קצת מבלבל לא?

כאמור אנו יצאים בפסח מעבדות לחרות , חירות זו באה כדי להוציא  אותנו ממ"ט שערי טומאה בהם היינו במצרים ובהם אנו עלולים להמשיך ולדבוק אם לא נבער את החמץ כליל מתוכנו , נכון אנו שבים לאכול חמץ מיד במוצאי הפסח אנו לא נדרשת מאיתנו משימה בלתי אפשרית לבער את החמץ כל השנה..

אנו נדרשים לבער את החמץ וכל השאור והאבק רק לשבוע אחד ,  שבוע שלא תישאר שום אחיזה לחמץ כלשהו או למשהו שמזכיר אותו , אם תישאר אחיזה לחמץ בפסח אנו עלולים לרמות את עצמנו ש"כאילו"

בערנו אותו , אבל למעשה הוא עדין ישלוט בנו , והרי לדוגמא, מצה אופים 18 דקות , אם נאפה אותה 19 דקות , היא כבר לא נחשבת מצה אלא חמץ , והרי נאמר, מה , בסה"כ עוד דקה אחת?? ,זה כל ענין החמץ , שמספיק שאור קטן כדי להחמיץ את כל הבצק, וכאן אנו עלולים להגיע ל"ונכרתה הנפש ההיא מישראל" ,כרת הוא ניתוק גמור בין הנפש ובין יוצרה [הקב"ה], הניתוק הוא  לא רק  מהעולם הבא [לע"נ]אלא

כל מי שלא השתחרר מן היצר בראשית הוויתו , לא יכול ליצור חלק בהסטריה היהודית  שלא באה אלא להביא את בשורת השחרור מהיצר ולהראות שהדבר אפשרי , ועוד שהיצר שמשול לחמץ קרוי "צפוני" ,

שנאמר[יואל ב,כ] ,ואת הצפוני ארחיק מעליכם", זה יצר הרע שצפון בליבו של אדם[ מס",סוכה].

הרמבם מסביר שהחמץ אומנם נאכל מיד במצאי פסח, אך למעשה זה חמץ שיש לו מתירין",שיש התר לאכלו לאחר פסח ,שהרי בפסח אנו טועמים טעמה של חירות ונמשלים למלאכי השרת  , ומיד בסיום פסח אנו שבים אל החיים בהם היצר  שותף עמנו , אך רק לאחר שהבנו את דרכיו ויש לנו יכולת התמודדות עמו בשאר השנה .

הרא"ש מחזק את סברה זו  וסובר שאתה יכול להכשל בחמץ אם אתה לא נבדל ממנו שבוע בשנה , כך נקבע  בנפש יסוד הזהירות מן הרע , כי כשהעברה פתחה את דלת הבית , יקשה עלינו  לגרשה מתוכו , אך שאנו מרחיקים אותה אל מחוץ לביתינו אנו קובעים מי בעל הבית! .

זה גם מקשר אותנו עם קרבן התודה , שהרי החמץ הוא כאמור משתלב בחיינו אם נרצה או לא , אך אנו חייבים להפוך אותו לדבר חיובי , בכך כשאנו הופכים אותו   ואת האדם עצמו למצה ,שהרי היצירה האנושית היא חשובה ומועילה , תנאי שהאדם מכיר בגדלותו של הבורא יתברך ובידו החזקה .

לכן אנו שורפים את החמץ  ומנקים את הבית בגלוי לאור היום ,כמו שבני ישראל קשרו את השה ומרחו את דמו על משקוף ביתם לאור היום, "ובני ישראל יוצאים ביד רמה "  ולא כגנבים בלילה..החידא מפרש בדרש נחמד  "יד רמה –י"ד – ראשי תיבות יורה דעה –"רמה"סימן רמה שעוסק בלימוד תורה "  לרמוז שבני ישראל יצאו מהגלות תרתי משמע ע"י, התורה, כך אנו מראים את דבקיתינו בקב"ה ובמוסריות  , ולא הולכים שבי אחרי אלילים  או דעות שונות שמשולות לשאור שבעיסה  מה שמרחיק את דרך התורה  מאיתנו   שהיא  דרך המלך , וזוהי למעשה משמעות המילה" ,חרות"  אותה אנו חוגגים כל השנה אם אנו פועלים ומפרשים את שמה  נכון כדרך תורת ישראל

 חג פסח שמח!!