'ולמה שמונה עשרה?... רבי שמואל בר נחמני בשם ר"י: כנגד י"ח ציווים שכתוב בפרשת משכן שני, אמר רבי חייא בר ווא: ובלבד מן "ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן" עד סופיה דסיפרא' (יר' ברכות פרק ד הלכה ג) ר"י למד לשמונה עשרה ברכות בתפילת שמונה עשרה כנגד הציווים שנאמרו בפרשתנו, אולם מדוע חוזרת התורה כ"ך הרבה פעמים על הציווי?- מרן הגר"ח דרוקמן שליט"א מסביר שזה בא לומר שהכל נעשה במדוייק כמו שה' ציווה, שיש חשיבות לדיוק, ובמיוחד בדברים גדולים וקדושים שכל עיוות יכול להרוס מאוד. מרן שר התורה גדול הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א (ב'תורת השבת והמועד'- 'שבת בראשית ושבת דורות')מביא חידוש ניפלא ועמוק, שהמשכן הוא נחשב בשתי ידים והבריאה נחשבת ביד אחת, ולכן בבריאה נאמר תשעה פעמים מאמר במפורש ("ויאמר") וכנגדו במשכן (פי שנים) נאמר שמונה עשרה פעמים ציווי במפורש. וניראה אולי לומר ע"פ העקרון שלומדים תפילה מהציווים, שתפילה היא בקשה על הדברים בעולם, שהרוב הוא האמצע- הבקשות, כשמסביבם (תחילה וסוף) זהו השבח, שכך ראוי לומר בקשה, אולם העיקר הוא הבקשות ולכן לשבת שמתפללים שבעה ברכות מובא שם טעמים לעצמם כיון שזה כעין עניין אחר. והנה הבקשות באות להשפיע קדושה על העולם, לחבר את כל הבריאה לבוראה (על יסוד השאיפה התמידית להתחבר לבוראה, כמו שמביא באריכות מרן הגר"ח דרוקמן שליט"א ב'צמאה נפשי') שבתפילה אנו באים לגלות את ה' בעולם, ולכן למדו מהמשכן שהוא הדבר הגדול של התגלות ה' בעולם, שהוא כסא ה' בעולם. המשכן נעשה בעקבות הצורך להמשיך את הקדושה שהחלה בסיני וניפגמה בעגל (שלזה המשכן נימצא איתנו על אף שאנו חוטאים, כמו שמביא מרן שר התורה הגר”ש גורן זצוק”ל זיע”א [ב'תורת המקרא']) מימלא יוצא שהמשכן בא לגלות את הקדושה בעולם, להמליך את ה' בעולם הזה הגשמי החומרי, שזהו כתפילה. והמרכז של כל העולם הוא האדם, הוא תכלית הבריאה, שיבוא ויגלה את ה' בעולם, ולכן כמו שלאדם יש שמונה עשרה חוליות שהם המעמידות אותו, כך הציווים הם שמונה עשרה (ולכן על התפילה מובא גם כנגד חוליות האדם). אולם ניראה יותר מזה, שאת הנזק של העגל בא המשכן לתקן, וזה לוקח זמן עד שנגיע לשלמות, כיון שיש טבע גשמי בעולם ש'זורם' לאט, ולכן לוקח זמו לתקנו. אולם תמיד יש התקדמות, ולכן גם במשכן יש שינויים, יש את המשכן הארעי של דור המדבר. אח"כ המשכן בשילה שנעשה חצי אבן וחצי משל משה, וכעין קבוע יחסית לשל המדבר וכעין ארעי יחסית למקדש בי-ם (כיון שאינו מקומו הקבוע). אח"כ בית המקדש הראשון שהוא כולו של אבן וקבוע, ולבסוף יהיה שלעתיד לבא שהוא גדול יותר במדותיו ומשוכלל משמים (ובית שני היה ביניים כי לא ידעו לאן לשייכו לראשון או אחרון) . סה"כ ארבעה משכנים ומקדשות שזה כנגד גילוי ה' בעולם, שנעשה במצרים מעל הטבע (ובעקבותיו הגיעו לשלמות במתן תורה שהיה צריך להיות השלמות הגמורה) והוא מסומן בארבע שמראה מעל הטבע, כיון שאין מרובע בטבע (כמו שמסבי מרן שר התורה הגאון הרב שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ב'מועדי ישראל', פסח, 'ארבע..') ולכן תיקון העולם שמגלה את הקדושה שמעל הטבע הגשמי נעשה בארבע (וכן תיקון לארבע צדדי העולם, כמו שהאדם ניברא עפר מארבע קצוות העולם לשם כך). לכן כיון שמטרת המשכן הוא לגלות את ה' בעולם, אז השלמות זה בשם בן שבעים ושתים אותיות, וכיון שמדורג בארבע שלבים עד שיגיע השלמות לכן הציווי של ה' שזהו היסוד להקמת המשכן הוא בשמונה עשרה ציווים, שכל שלב מביא שמונה עשרה, שאז כפול ארבע זה שבעים ושתים שהוא שמו הגדול. כך מגיעים לגילוי שם ה' שלם בעולם, שכל הבריאה תתוקן ותכיר את בוראה, שזהו "לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את ה'” וגו' (ישעיהו יא,ט) שהבריאה כולה תהא מושלמת עד שלא ירעו וישחיתו החיות הטורפות ומזיקות (מלבי"ם) וכל זאת ע"י גילוי ה' שכל הבריאה מכירה בו בגלוי, וזה קשור ל"הר קדשי" שהמקדש קשור לתיקון העולם השלם, שזהו כשלמות שבעים ושתים אותיות (שכל העולם תחתיו שיכול לשנותו ע"י השם הגדול). לכן גם דרשו בשמונה עשרה ברכות 'רבי חנינא בשם רבי פינחס: כנגד י"ח פעמים שאבות כתובים בתורה אברהם יצחק ויעקב' שהאבות הם היסוד לגילוי ה' בעולם על ידנו, ואף הם גילו את ה' ע"י ההסתכלות בבריאה וגילוי ה' בה.

לע"נ אמו"ר אברהם בן יהושע צבי הכ"מ.