בס"ד   ערש"ק                         משנכנס אדר מרבים בשמחה!                                   ט"ו  באדר  תשע"ה

                                                    ליקוטי - אור - בפרשה - כי תשא

  " כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לה' בִּפְקֹד אֹתָם וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם

   נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם, זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ עֶשְׂרִים גֵּרָה

   הַשֶּׁקֶל מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל תְּרוּמָה לה'  "(ל, יב-יג)

הנה, כידוע שמשה רבינו ע"ה הבטיח לעם ישראל לחזור מהר סיני עם התורה הקדושה לסוף הארבעים יום

וארבעים לילה, היינו בתוך שש שעות שלקראת חצות היום של י"ז בתמוז. ומפני שהעם טעה בחישוב חזרתו,

כמו שכתוב(שם לב, א): "וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר" וגו', ודרשו חז"ל(שמו"ר מא, ז): מהו כי בושש?

באו שש שעות ולא ירד וכו', ובא השטן ואמר להם שמת משה והראה להם כמין דמות שלו בשמים, כמובא

ברש"י שם. ומכיוון שמשה איחר כביכול מיד באו העם בדרישה לאהרן שיעשה להם אלוקים אחרים כי אחרת

יהרגוהו כפי שהרגו את חור בנה של מרים על שהוכיח אותם על דרכם הכוזבת, שנאמר(שם): "וַיִּקָּהֵל הָעָם

עַל אַהֲרֹן", ומובא בזוהר הקדוש מפני שנאמר 'העם' ולא עם ישראל הכוונה לערב רב, וכן דרשו חז"ל(תנחומא

כא): שהערב רב שעלו ממצרים עשו את העגל שהיו עובדי עבודה זרה וגרמו לעם ישראל לחטוא עמהם.

והתוצאה המרה והכואבת לדורות לא איחרה לבוא, ויצא העגל הזה היינו נעשה עגל מזהב, שנאמר(שמות לב,

ח):"סרו מהר מן הדרך וכו' עשו להם עגל מסכה וכו' ויאמרו אלה אלקיך ישראל" וגו'. ועל זה אמרו רז"ל

(סנהדרין קב): שאין פורענות שבאה לעולם שאין בהּ מן עוון העגל. אך ישתבח שמו של הקדוש ברוך הוא אשר

מרוב חיבתו לעם סגולה(=החביב) נתרצה וסלח לישראל ונתן להם כופר נפש היינו מעשה הצדקה, כמו

שנבאר לקמן אי"ה.

וזה מעשה הצדקה הם ג' תרומות לה', כמפורט בפרשת תרומה, אשר באו כדי לכפר על נפשות בני ישראל.

וראה עד כמה אהבתו של ה' יתברך לישראל שהרי ממעשה העגל ציווה את השבטים שייתנו צדקה שתהיה

כופר נפש, כמו שדרשו חז"ל(תנחומא ב): ואם חטאה גדולה שעשו, גרמה למצווה ולזכות, מצוות שהן עושין על

אחת כמה וכמה!. ומלבד תרומת המשכן שבה כל אחד הביא לפי נדבת לבו, היו צריכים בני ישראל היינו כל

איש מבין עשרים שנה ומעלה לתת סכום קבוע של מחצית השקל, שנאמר(שמות ל, טו):"העשיר לא ירבה והדל

לא ימעיט ממחצית השקל". כאשר תרומת האדנים היינו מניין מחצית השקל הראשון נצטוו בתשרי לאחר

יום הכיפורים, ומהם נעשו יסודותיו של המשכן, שנאמר(שם לח, כז): "וַיְהִי מְאַת כִּכַּר הַכֶּסֶף לָצֶקֶת" וגו', בעוד

שתרומת השקלים היינו מניין מחצית השקל השני היה רק לאחר שהוקם המשכן כדי לקנות קורבנות ציבור

כל שנה, כלומר קורבן התמיד למזבח כי הקורבנות לכפרה הם באים.

ומובא במדרש(תנחומא ט-יא): שהתקשה משה רבינו ע"ה לדעת כמה כסף ייתנו בשביל לכפר על נפשם, והראה

לו הקדוש ברוך הוא כמין מטבע של אש שהוציא מתחת כיסא הכבוד, ואמר לו: כזה ייתנו, וזה שפירש רש"י

ז"ל: ומשקלהּ מחצית השקל. והטעם שמנה את בני ישראל לפי מניין השקלים בשביל שלא יהיה בהם נגף

מפני שהמניין שולט בו עין הרע וכו'(רש"י שם). כי כל דבר שמונים אותו מסתלקת ממנו הברכה כי אין הברכה

שורה אלא בדבר הסמוי מהעין!. על כן, כל העובר על הפקודים נתן 'מחצית השקל' ובזה השלים את חציו

השני של רעהו, ולבסוף נמנו השקלים ולא האנשים, ועל ידי זה נמנעה המגפה. ובכל זאת, עולה לה השאלה

המתבקשת, איך 'מטבע' של מחצית השקל יהיה כופר נפש, היינו הכיצד הכסף יטהר את הנפש החוטאת?

שהרי קיים לנו יסוד בתורתנו הקדושה: מידה כנגד מידה לא בטלה מן העולם!. ועוד קשה, איך מטבע של

מחצית השקל מכפר על עבודה זרה של מעשה העגל, שהרי אמרו רז"ל(ספרי דברים, נד): שכל העובד עבודה

זרה כאילו כפר בכל התורה. וכן תמוה, מה העניין שהראה לו מטבע מאש דווקא שהלא היה מספיק לכאורה

להראות לו מטבע שנהוג באותה תקופה. וכן יש להבין מה עושה מטבע של אש תחת כיסא הכבוד,

ובשביל לבאר זאת, הקדים את דברי קודשו של בעל "נֹּעם אלימלך" זיע"א שמסביר בפרשתנו: לזה אמר ה'

הטוב 'כזה יתנו', דהיינו שיתנהגו עם כספיהם כזה שהוא אש מתחת כיסא הכבוד שאש שורפת ואש מחמתם

דהיינו אם חס ושלום מתנהג בכספו שלא כהוגן אז שורפתו, ואם מתנהג כשורה בצדקה בלב שלם וגמילות

חסדים, אזי המצווה הזאת(הצדקה) מגעת עד כיסא הכבוד ומחמתו מגיע לעונג רב בזה ובבא אמן, עכד"ק,

ע"ש. נמצא, שכמו שיש למטבע שני צדדים כך יש למטבע ב' בחינות והכל תלוי בבחירתו של האדם כיצד

ינהג עם כספו. היינו בחינה אחת היא כאשר עושה שימוש במטבע שלא כראוי, כלומר מצד האחר שאינו מצד

הקדושה, בזה נותן כוח לשטן שהוא היצר הרע שהוא מאש כידוע, כפי שגם נרמז במילה 'יצר' שעולה עם

הכולל כמניין 'אש', לשורפתו רצה לומר אולי להשחית את נפשו עד שיגרום לו בסופו של דבר שייכבה ממנו

אור השכל העליון בחינת התורה, כמו שכתוב(משלי ו, כג): "כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר", וזה אור השכל הוא בעצם

הנשמה, כמו שכתוב(שם כ, כז): "נר ה' נשמת אדם", היינו שאם ישתמש במטבע שלא כהוגן אפשר שיאבד את

אור שכלו שהוא בחינת התורה כנ"ל עד כדי שלא ידע להבחין בשכלו ולהבדיל בין טוב ורע.

אבל מצד שני יש בחינה נוספת למטבע והיא כאשר נוהג בו כראוי, היינו עושה צדקה בלב שלם, מהדר בכספו

במצוות, עושה בכספו גמילות חסדים וכן על זה הדרך, אזי זוכה לאש נעימה ומחממת בחינת אור השמש

שהיא בחינת אור השכל העליון כמו שכתוב(מלאכי ג, כ): 'שמש צדקה ומרפא בכנפיה', היינו כאשר אדם עושה

מצוות צדקה כראוי כנ"ל מרפא ומחזיר לעצמו את אור השכל העליון בחינת התורה כנ"ל, בבחינת(תהילים יט):

"תורת ה' תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ". על כן, אמרו חז"ל(ב"ב ט): שקולה צדקה כנגד כל המצוות, כי יש בכוחהּ

להחזיר לאדם את אור השכל לנשמתו, כמו שכתבנו למעלה, ועל ידי כך אפשר שיבוא לקיים את כל המצוות

כי על ידי מצווה זאת כראוי הוא עולה ממדרגה למדרגה, שנאמר(משלי יד): 'צדקה תרומם גוי', היינו ישראל,

ולפיכך זוכה לעונג רב עוד בעולם הזה, מלבד השמור לו לנצח בבא במדרגה הגבוהה ביותר שהיא נמצאת

תחת כיסא הכבוד.

ואם אפשר ובעיני ה' יכשר, לעניות דעתי, אלו הב' בחינות שכתבנו למעלה נרמזים במילה מטבע כי 'מטבע'

אותיות 'מט' ואילו מחצית המטבע(=השקל) אותיות 'עב', היינו רמז שאם אדם משתמש בכספו לא כהוגן

כנ"ל מאפשר ליצר להפילו עד מ"ט שערי טומאה חס ושלום, רחמנא ליצלן. אבל מצד שני אם עושה צדקה

וגמילות חסדים כראוי זוכה לשפע וברכה מצד הקדושה על ידי השם הקדוש ע"ב הרומז על מידת החסד

שמשפיע הקב"ה על האדם, כידוע. וזה שנאמר דייקא 'זה יתנו' ולא נאמר בפירוש שייתנו צדקה כי רמז

להם שלמטבע יש ב' בחינות כנ"ל, כמו שדרשו חז"ל(תנחומא ה): בלשון 'זה' הוגבהו, ובלשון 'זה' הושפלו.

בלשון זה הושפלו, 'כי זה משה האיש' , ומכיוון ששמחו בזה ניתן רשות למקטרג שהוא השטן להטעות את

העם, כמו שאמרו רז"ל(שבת פט): בא השטן וערבב את העולם וכו', ודרשו חז"ל(שם): על ידי יצר הרע חטאתם

וכו'. ומיד נעשה שימוש לא כהוגן בכספם כדי לעשות עגל מסכה, שנאמר(שמות לב): "ויתפרקו כל העם את

נזמי הזהב" וגו'. לכן איבדנו את אור השכל העליון בחינת אור התורה כנ"ל ולא ידעו להבחין בין טוב ורע.

ודע, כי השטן היינו היצר וקליפתו עמלק הם בבחינת אש ששורפתו כנ"ל, וכל מטרתם להעכיר את נפשו של

האדם על מנת להרחיקו את נשמתו מאור התורה כנ"ל. אבל בחסדי ה' יתברך עלינו נתן לנו תקנה וצדקה

כי בלשון 'זה יתנו' הוגבהו היינו על ידי תרומת מחצית השקל כי בזה רוממנו מכל עם, כמבואר לעיל.

ועל פי האמור לעיל, יוסף לנו ה' אור השכל העליון בשביל להבין הכיצד הכסף יטהר את הנפש. שהנה ידוע,

כי לאחר חטא העגל חזרה להם זוהמת הנחש שהוא השטן בחינת היצר הרע כנ"ל. וזו הזוהמה היא בחינת

עכירת הדמים של הגוף שנגרמו על ידי שימוש בכספם שלא כהוגן היינו שעשו עגל מסכה כנ"ל, כי זה גרם

להתפשטות הדמים העכורים בגופם עד שייכבה אור השכל שהוא בחינת התורה, כי הדם הוא הנפש(דברים

יב). ועל כן, אפשר שנפלו לידי הסטרא אחרה וחזרו לבחינת של מ"ט שערי טומאה כנ"ל, שהרי הגיעו עד כדי

כפירה בעיקר. ואפשר אולי שעל זה נצטוו גם על אפר פרה אדומה שתכפר על חטא העגל, אדומה דייקא כי

הצבע האדום רומז צבע הדם שבגוף שנעכר על ידי השימוש הלא ראוי בכסף כנ"ל. ומכיוון שהכסף הוא גם

נקרא דמים כמובא בתלמוד: מעשה ברב ספרא וכו', אמר לו: תן לי החפץ בכך וכך דמים(מכות יד:). וכן פירש

בעל הטורים שגימטרייה של 'שקל' היא 'נפש'. לפיכך, היו צריכים לתת צדקה היינו מחצית השקל כי על ידי

מעשה הצדקה כראוי מרפאים ומחזירים לנשמה את אור השכל העליון כנ"ל, וממילא גם לנפש כי כאשר הדם

עולה למוח ששם נמצאת הנשמה כידוע, הוא מזדכך ומיטהר מהאור העליון בחינת אור התורה כי היא מאירה

בנשמתו היינו בשכלו, ועל ידי כך מזככים ומטהרים את הדם של הגוף שהוא הנפש, וזה שכתוב(משלי לא):

"המאור שבה מחזירו למוטב".

ואולי בגלל זה גם נוהגים לתת זכר למחצית השקל דווקא לפני פורים בכל שנה ושנה(הרמ"א סימן תקצ"ד), למרות

שבעוונותינו הרבים אין לנו עדיין בית המקדש. כי בכל דור ודור היצר הרע שהוא השטן שהוא בבחינת עמלק

קמים עלינו לכלותינו ועל ידי נתינת הצדקה בחינת זכר למחצית השקל אנחנו מתקנים ומחזירים לנו את אור

השכל העליון כנ"ל. ונראה אולי שעניין זה נרמז במה שנאמר 'זה יתנו' כי 'זה'(=12) דייקא עולה בגימטרייה

י"ב(=12) היינו חודש אדר הנהדר שבו נפל הפור של המן הרשע שהוא מזרעו של עמלק כידוע, כדי להרוג

להשמיד ולאבד את היהודים, אבל על ידי שהקדימו שקליהם לשקליו(מגילה יג:) ה' יתברך הפר עצתו וקלקל

מחשבתו. ולא זו אף גם זו, כי בזכות הצדקה שנתנו חזר להם אור השכל העליון וקיימו וקבלו את התורה

מאהבה. נמצא, שכל תכלית חודש אדר הוא מעשה הצדקה, כמו שאמרו חז"ל: באחד באדר משמיעים על

השקלים(שקלים א:). אבל זאת הצדקה לא תועיל לבדה אלא ביחד עם תשובה שלמה, בבחינת(ישעיהו א, כ"ז):

"צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה", ורק על ידי כך הקדוש ברוך הוא מצילנו מידם. וזה הטעם שהוציא

מטבע דייקא מתחת לכיסא הכבוד לרמוז לכך שהמשתמש בכספו כראוי ועושה תשובה עולה ממדרגה

למדרגה כנ"ל עד זוכה לתקן את שורש נשמתו שחצובה מתחת כיסא הכבוד, כמו שכתוב(יומא פו): גדולה

תשובה שמגעת עד כיסא הכבוד. וזה שנאמר: 'כי תשא' היינו הרם קרנם של ישראל כי אף על פי שעשו

מה שעשו יש להם תיקון וכפרה והוא התשובה והצדקה שתכפר על נפשם כנ"ל. אשרי העם שככה לו, אשרי

האיש שהוא בעל צדקה כראוי תמיד, טוב לו בעולם הזה ובבא. ברוך ה' לעולם אמן ואמן.

          פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

על ידי צדקה שנותנין לעני הגון, על ידי זה נתתקן כל ממונו, ואזי נתגלה על ידי ממונו גוונין עלאין שהם עיקר

התגלות גדולת הבורא יתברך, וע"י זה מכניעין ומשברין הקליפות והדמיונות והבלבולים והתאוות והמניעות

שמתגברין על האדם בכל פעם שצריך לעלות מדרגא לדרגא, ומתפשטין עליו מאוד, ואין מניחין אותו לכנוס

לקדושה, ועל ידי צדקה לעני הגון משברין אותם, ועולין ממדרגה למדרגה(סימן צדקה, אות ז).

                                                          "נר ה' נשמת אדם "

  מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמאר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה

               ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה

                       ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה

                                 ולע"נ יעקב(ינקי) לוי ז"ל בן גיטה, נלב"ע בכ"ד בשבט התשע"ד, תנצב"ה              

                                         ולע"נ ז'נט זוהרה בת עליזה ז"ל, נלב"ע בי"ד באדר ב' התשע"ד, תנצב"ה