שמירת שבת מציל משעבוד מלכויות ומביא את הגאולה 'אך את שבְתׂתי תּשׁמׂרו' (לא, יג): קשה מדוע כתוב 'שבתׂתי' לשון רבים, ועוד, תיבת 'אך' מה בא למעט. וכן עוד יש בענין ציווי על מצות השבת תמיהה גדולה, שמצינו שבדברות ראשונות נתנה התורה טעם 'כי ששת ימים עשה ה' את השמים וגו' וביום השביעי שבת', ובדברות שניות נתן הטעם זכרליציאת מצרים. ויש לתרץ דהנה אמרו חז"ל (עירובין נד.) כשניתנו לוחות ראשונות ניתן לישראל חירות מיצה"ר ומשיעבוד מלכויות, וכשחטאו בעגל חזריצה"רלמקומו. ועוד מצינו שכתבו המפרשים דאם היו משלימים בנ"י את הגלות עד סוף ד' מאות שנה, לא היתה אומה ולשון יכולה לשלוט בהם, אך היותשיצאו ממצרים לפני העת, נגזר עליהם עוד גלויות בכדילהשלים את מה שחסרו במצרים. והנה אם היו שומרים את התורה ולא היו חוטאים בודאי היו נשארים במדרגתם הראשונה שזכו לה בלוחות ראשונות ולא היו גולים שוב, אמנם לאחר שחטאו בעגל, חזר להם יצה"ר ונגזר שיהיה להם שוב שעבוד מלכויות, והיינו להשלים את מה שחסרו בגלות מצרים. ולפי"ז מבואר היטב הטעם שבלוחות ראשונות כתבה התורה את הטעם הפשוט למצות השבת, דהיינו זכר לבריאת העולם. ברם בלוחות שניות שבאולאחר שחטאו ומעתה נגזר עליהם גלויות ושיעבוד מלכויות הוצרכו למצוות שיצילו אותם מכך. ואמרו חז"ל (שבת קיח.) 'כל המשמר את השבת ניצול משעבוד מלכויות' ולכך בלוחות שניות נתנה התורה טעם לשמירת שבת זכר ליציאת מצרים, להזכיר את מה שיצאנו ממצרים קודם הזמן שמפני כך אנו צריכים להשלים את הגלות, והעצה להינצל מהגלות והשיעבוד מלכיות הוא שמירת השבת, וזה מה שאמרה התורה 'וזכרת כי עבד היית וגו' ויצאך ה' משם ביד חזקה' היינו שהוציא אתכם בכח קודם הזמן, 'על כן אנכי מצוך לעשות את יום השבת' בכדי שנפדה את עצמינו משעבוד מלכויות שנשארלנו מאז. אך כל זה רק מפני שחטאו בעגל, כי לולא החטא, בודאי בכח מה שהשיגו בלוחות ראשונות לא הייתה שולטת בהם אומה ולשון. ובזה מתיישבים גם ב' הדקדוקים הראשונים, היות שמקרא זה נאמר אחר חטא העגל, ולכך הדגישה התורה 'אך' – לדייק שדוקא עתה שחטאו גרם להם שחזר יצה"ר וחזר שעבוד מלכויות, לכך צריכים התיקון, שע"י 'שבתותי תשמורו', שבכך ינצלו משעבוד מלכויות, וזה דוקא כאשר יהיה 'שבתׂתי' שתי שבתות, וכמו שאמרו חז"ל (שבת קיח.) 'אלמלא משמרים ישראלשתישבתות מיד נגאלים' ולמעט דאם לא היו חוטאים היו ניצולים משיעבוד מלכויות מיד עם קבלת לוחות ראשונות ולא היו צריכים לכל התיקון שבכח שמירת שבת. ('זרע שמשון' פרשתנו אות ד)