כי תשא

ל,יג: זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית השקל: תובנה: קיים שוויון כלפי ה' בין כל בני העם. אפשר היה לתת מחצית השקל ועוד סכום לתרומה, או שאדם עשיר ישלם עבור אדם עני את מחצית השקל, ובכל זאת התורה מצווה שכל אחד ייתן, ובדיוק מחצית השקל, זהה למה שנתן כל אחד אחר מן הנפקדים בעם. הכסף שימש "לכפר על נפשותיכם" (פסוק ט"ז), ובכפרה זאת כולם שווים באותה מידה.

לא,ג: ואמלא אותו רוח אלוהים בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה: תובנה: ה' הוא זה שמאפשר את הכישרונות באדם. ה' מחליט מי יהיה בעל הכישרון ('ראה קראתי בשם בצלאל בן אורי בן חור'; פסוק ב'), והוא זה שמחדיר בו את הכישרון לבצע דברים מיוחדים, וקובע איזה כישרונות (לחשוב מחשבות לעשות בזהב ובכסף ובנחושת, ובחרושת אבן למלאת, ובחרושת עץ ובכל מלאכה; פסוקים ד-ה). ה' בוחר במי להחדיר את הכישרון אם יש בו כבר ניצוץ וכסיפה לכך: וּבְלֵב כָּל-חֲכַם-לֵב, נָתַתִּי חָכְמָה (פסוק ו').

לב,י: ועתה הניחה לי: תובנה: במצבים מסוימים ה' מתחשב בדעתו ובמעשיו של האדם. ה' כביכול מבקש רשות ממשה לכלות את העם, כלומר מתחשב בדעתו ובמעשיו. אין זה אומר שה' כבול לרצון האדם, אלא מתחשב בו. וכן מצאנו שה' מתייעץ עם הסובבים אותו לפני שברא את האדם ("נעשה אדם בצלמנו כדמותנו"; בראשית א,כו).

לג,ג: כי לא אעלה בקרבך: תובנה: ה' נטש את ישראל בעקבות חטא העגל, והמשיך להשגיח על העם באמצעות מלאך )פסוק ב'). עקב שאלותיו של משה, ה' נעתר להוליך רק את פניו (פסוק י"ד), מבלי יכולת לראותם (פסוקים כ', כ"ג). משה לא משלים עם כך, ומבקש כי ה' ילך עמם (לד,ט). ה' אינו נעתר למשה ומאפשר לראות את מעשי ה' בלבד ולא את ה' (לד,י).

לד,כז: כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל: תובנה: רק עשרת הדברים (פסוק כ"ח) מחייבים לנצח את עם ישראל כלפי ה'. כל דבר אחר, כולל תורה שבעל פה ופסיקות של צדיקים וחכמים, אין לו תוקף של דבר ה'. רק 'הדברים האלה', ולא דברים אחרים.