פרשת כי תשא
פורים, פרשת כי תשא
אור נפלא מאד יורד
לעולם ביום פורים. אור החסד. אור הקב"ה בשלימות, בלי שום לבושים.
בפורים מתבטל שורש
הרע לגמרי, מתבטלת קליפת המן עמלק, אין אחיזה לחיצוניים. מתגלה אור האהבה והרצון
האלוקי בכל מעשי הבריאה.
לא סתם אומרים העולם:
"לא כל יום פורים". זה יום מיוחד במינו, היום הכי חשוב בשנה, אפילו על
יום הכיפורים הקדוש נאמר עליו שהוא כפורים, כמו פורים (תיקוני הזוהר).
האור של פורים
פורים זה רק שמחה
וריקודים. לא מפסיקים לרקוד. לא מפסיקים לשמוח. אם אדם כל השנה מלא אהבת ה' ומלא
דביקות בה' אז בפורים הכל מתפרץ החוצה.
בשום מקום בעולם
ובשום זמן בחיים אין שמחה שתשווה לשמחת עם ישראל בימי הפורים.
רק מתקדש הערב וכמו רוח
מעולם אחר לגמרי יורדת והופכת את כולנו למשהו שמעולם לא היינו.
פתאום הלב כל כך
מתרחב שהוא מבקש להטביע את כל העולם כולו במשלוחים ומתנות.
ופתאום אף אחד לא
מתבייש לקפץ בשווקים וברחובות ולזעוק את כל האמת בגרונות ניחרים בראש כל חוצות...
ברגע אחד הכל נהיה כל כך טוב, כל כך קדוש. פתאום הרגליים, אלו שכל השנה לא מניחות
לנו להשתחרר מן הקרקע, לא מוצאות הפעם שום מנוחה וחפצות רק לרקוד. כל כך מואר, כל
כך שמח...
בפורים מתגלית
המתיקות של האמונה שאין עוד מלבדו, שאין כלום חוץ מה'. בפורים נפקחות העיניים
לראות איך ההשגחה הפרטית מגיעה לכל פרט בחיינו, איך השגחתו המופלאה של הקב"ה
מלובשת בטבע תמיד. לא שקרה לנו נס בתוך הטבע, אלא כל הטבע הוא נס, כל שניה זה נס,
כל החיים זה נס אחד גדול. עם ישראל עושה תשובה והכל מתהפך לטובה. אותו רשע שגזר
גזירה נוראה על עם ישראל, פתאום הוא מתהפך ונותן ליהודים רשות להרוג את מבקשי
נפשם.
בפורים ניתנת לכל
יהודי הזדמנות לשפר ולשכלל את היכולת להתבונן במציאות ולראות בכל מקרה ומקרה את יד
ההשגחה, את ידו של הקב"ה. זוהי מתנת החג האמיתית, זהו משלוח המנות שדאגו
מרדכי ואסתר לשלוח לכל יהודי ויהודי לחג הפורים, בכל שנה ושנה.
ספור המגילה משקף את
הדרך המופלאה שבה הקב"ה מנהיג את עולמו. מה שנראה טבע, זה בעצם מסווה לידו של
הקב"ה. יד נסתרת מכוונת את האירועים. ממרום ההצלחה נופלים בבת אחת לשאול
תחתיות וכהרף עין עולים חזרה לפיסגה הכי גבוהה.
גזרת ההשמדה יוצאת
לכל מדינות המלך חתומה בטבעת המלך, המן כבר מכין עץ גבוה חמישים אמה כדי לתלות
עליו את מרדכי אך "בלילה ההוא נדדה שנת המלך" ובבוקר הגלגל מתהפך, המן
נאלץ להרכיב את מרדכי על הסוס ברחובות העיר ובסופו של יום נתלה הוא עצמו על העץ
אשר הכין למרדכי.
לכאורה מגילת אסתר
עצמה מוצגת כאוסף של פרטים והתרחשויות שיד המקרה הובילה אל סופם הטוב. שום רמז
להשגחת ה'. וככה זה גם בחיים. הקב"ה מסתתר. א - ל מסתתר. פתאום פוגשים חבר שלא ראינו הרבה זמן ומגלים דרכו
משהו כ"כ חשוב על עצמנו. פתאום "מתבלבלים" ונוסעים בדרך אחרת
ושם קורה לנו משהו "רק במקרה". "במקרה"
שמענו משהו שבכלל לא שייך אלינו ולא נאמר לנו אך זה דבר שהוביל אותנו להחלטה חדשה
בחיים שלנו. כל מיני "טעויות" ו"צירופי מקרים" מביאים אותנו
למקומות חדשים והחלטות חדשות. יד מכוונת מובילה באין סוף צירופים ותנועות את
המציאות שלנו אל עבר תיקונה.
מגילת אסתר כשמה כן
היא. מגלה את ההסתרה, מגלה את האמת, מגלה שהחיים שלנו מלאים בניסים, בהשגחות
פרטיות. המלחמה שניהלו מרדכי ואסתר נגד המן היא חלק ממלחמה שנמשכת עד ימינו אנו,
מלחמה במי שכופר בהשגחת ה' בעולם ח"ו. המפלה של המן היא אור גדול המבהיק עד
עצם היום הזה וכולו אומר "אין עוד מלבדו".
"החיים זה הסתר
וגלוי, הסתר גלוי. אם ההסתרה היא העולם הזה, היא הדברים הבטלים, היא העצבות, היא הזדמנויות,
היא כל מיני תקוות שנדמה לנו שמגיע לנו, והתאכזבנו, ונדמה לנו שאנחנו נמצאים
באיזשהו כשלון, אז את ההסתרה הזו אנחנו צריכים לסלק, לצאת מן ההסתרה הזאת. כי זה
מסתיר בעצם את כל המציאות הזאת שנתגלתה בפורים בכל עוצמתה, שבעצם אין שום דבר,
כלום, רק ה'.
צריך לגלות את ההסתרה
של ה' אבל להסתיר את הגלוי של עצמנו. העבודה הכי גדולה שלנו זה להיות לא כלום. כמו
הלבנה שהיא רק ראי, היא רק מראה שאור החמה משתקף בה, חוץ מזה אין לה כלום. צריך רק
ללטש את הראי הזה ואז כל האורות וכל הגוונים הכי נפלאים מגיעים ונמצאים בתוך הראי
הזה, אנחנו איזושהי מראה, וצריך כל הזמן ללטש אותה כדי שכל האור האלוקי שנמצא
בבריאה ישתקף בנו.] ( באור פני מלך).
המגילה אינה איזה מעשה עתיק שפעם היה, הסיפור של
המגילה הוא הסיפור של כל אחד מאתנו. כשיהודי מגיע לשפל המדרגה, אם הוא ימשיך לקוות
ולבקש, הוא יזכה שהכל יתהפך לטובה. השמחה היא של כל אחד מאיתנו, כאן ועכשיו.
"להודיע שכל קוויך לא יבושו! ולא יכלמו לנצח כל החוסים בך". פורים זה
התחלה חדשה, תקווה חדשה, פורים אומר די להסתרה של השגחת ה'. כל מה שקורה לנו בחיים
זה הכל מה', הכל בהשגחה פרטית מופלאה, אין טעויות בהשגחה של ה', אף אחד לא נפלט
מהמחשב של הקב"ה. הגאון מוילנא זי"ע אמר שכשהיה רוצה במשך ימות השנה
להתחזק באמונה ולהרגיש שהוא בידיו של הקב"ה, היה לומד את "מגילת
אסתר" ומתבונן איך שהקב"ה מוליך את כל אחד מישראל בידיו, וכל צעד וכל
מקרה שקורה אצל האדם יש בו חשבון מדוקדק ונפלא.
["מורנו הרב:
העבודה של פורים זה שמחה וריקודים! לא מפסיקים לרקוד! לא מפסיקים לשמוח! כל מה
שהמן נלחם, כל מה שהשטן נלחם זה רק בשמחה! כל המלחמה שלו שלא תהיה שמח! זה מעשה
שטן שלא תהיה בשמחה! שלא תרקוד ותשמח! עם
שמחה אפשר לסדר הכל! אם אדם שמח רוקד ושר לה' אז כל השפע יגיע אליו, עם שמחה זוכים
להפוך את הירידות לעליות, להמתיק את כל הדינים שבעולם. שמחה והתלהבות של קדושה,
שמחה והתלהבות עם דעת, עם כוונה להמשיך עלינו קדושה וטהרה, אחרת זה התלהבות של אש
זרה ח"ו.
בפורים אדם זוכה
לראות איפה הוא נמצא באמת, היא זוכה לראות את כל הפגמים שלו, את כל העבירות שלו,
הוא רואה בעצם שהוא בעצמו המן. כל הפורים זה לחזור בתשובה. פורים זה ממש לעשות
תשובה אמיתית אמיתית, כמו שראו אצל אנשי שלומינו בכל הדורות בפורים שהיו יורדים
להם נהרות נהרות של דמעות בקריאת המגילה, הם היו שופכים נהרות של דמעות בזמן
הריקודים.
השתייה של יין בפורים
זה כדי להגיע לדביקות ולראות את ה' פנים בפנים שאין שמחה גדולה מזו. "יין
ישמח לבב אנוש", כי ביין יש כוח להתסיס את הדם, וכשלאדם תוסס הדם, יותר קל לו
לרקוד ולשמוח, יותר קל לו לשיר, זה מקל על השמחה, זה מגביר את השמחה"] (עד
כאן מורנו הרב).
בפורים הלב כל כך
מתרחב, שהוא מבקש להטביע את כל העולם כולו במשלוחי מנות ומתנות לאביונים. רבונו של
עולם, למה לא כל יום פורים? למה צריך לחכות שנה שלימה כדי לקבל יום שבו אנחנו
אוהבים את כולם ושמחים עם כולם ורואים רק מעלת חברינו ולא חסרונם?
יש כזו התעוררות
לאהבת ישראל בפורים שזה לא יתואר ולא ישוער. נכנס קצת יין ואתה משתחרר מכל מעצור,
מחבק את כולם, אוהב את כולם, אומר להם את כל המילים הטובות שרצית להגיד להם כל
השנה ולא העזת להגיד. כל הפורים מתחיל מ- "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד"
אבל מסתיים באחדות מופלאה שהובילה לביטול גזרת ההשמדה ולמהפך מוחלט.
אהבת חברים זה דבר
כזה עצום. אנחנו תלויים באהבה הזאת. אנן בחביבותא תליא. אהבה יכולה להציל מכל
הגזירות, מכל הדברים הכי קשים. כי איפה שיש אהבה, שם ה' נמצא.
אדם עושה שלום עם
השני, איזה שלום עושה לו ה' יתברך בתוכו פנימה... ה' רוצה שנתאמץ להאמין שהכוונה
של השני היתה טובה, הוא מכסימום טעה בדרך אך הוא בעצם רצה לעשות טוב. יהודי מטבעו
הוא טוב. אפילו המעשים שלו לא כל כך טובים, הנשמה שלו טובה. אם הוא עשה משהו לא
טוב, אז הוא מתחרט. וגם אם אתה בטוח שהוא התכוון להרע לך, זה רוח שנכנסה בו, רוח שטות,
זה עצמו עונש, אז אתה רוצה להעניש אותו פעמיים ולכעוס עליו? לשנוא אותו?
התיקון שלך זה איפה
שהכי קשה לך והכי קשה זה בין אדם לחברו. בין אדם למקום זה בדרך כלל לא קשה, זה
אפילו תענוג. אבל לסלוח למי פגע בך, לוותר אפילו שאתה בטוח שהפעם אתה צודק, ללמד
כף זכות, כל זה הרבה יותר קשה.
תזכור תמיד, אתה לא
יודע באמת מי זה השני, מה קורה לו בפנים, מה באמת היתה כוונתו. הבן אדם זה לא רק
מה שרואים בחוץ.
אהבת ה' זה מעל הכל. כמה
צריך לשמור על האהבה הזו שלא תתקרר. העונש הכי גדול זה לב קר. זה כשאין חשק
לקדושה. כל חום הלב הולך ח"ו למקומות אחרים. הקב"ה מזהיר אותנו לא תעשו
לכם אלוהי כסף ואלוהי זהב. הקב"ה יודע שלקחת בן אדם שעשוי מחומר ולרצות שהוא
יהיה מחובר לאלוקים זה קשה מאוד. מאוד קשה. העולם הזה מלא בדברים שיכולים לקרר
אותנו ח"ו. רק מתחילים לפזול לצדדים וה' ירחם מה יכול לקרות. על מה היתה
הגזירה הנוראה הזאת שנגזרה על היהודים בפורים? שהם נהנו מסעודתו של אחשורוש. זאת
הסכנה הכי גדולה, שאדם בעצם מקיים את הכל, הכל נפלא, אי אפשר להעיר לו שום הערה,
לא על הלבושים שלו ולא על שום דבר, הכל מצויין, הכל בהכשר, אבל הנשמה שלו נמצאת
במקום אחר. זה הקב"ה לא היה יכול לסבול. הקב"ה קידש אותנו, כמו שאיש
מקדש אישה ואנחנו לא יכולים להסתכל לצדדים. אין דבר כזה נאמנות כפולה. ה' רוצה את
כל ההוויה שלנו, שהחיות שלנו תהיה רק ממנו. אדם אומר – אני מספיק חזק, זה לא ינתק
אותי מהשי"ת, לא יקרה לי כלום אם אני אקרא משהו שלא צריך, אם אני אשמע משהו
שלא טוב לשמוע. זה לא אמת. צריך ללמוד
מאותם יהודים מורמים מעם, שכל שיחם ושיגם היו תורה וחסד, ושמרו מכל משמר על כל דבר
שנכנס אליהם או יצא מהם. כמו הסיפורים ששמענו לאחרונה על הרה"ח ר' משה
קרישבסקי זצ"ל שהיה ידוע בהנהגותיו הישרות ובאמונתו הפשוטה הטהורה והתמימה
שהיה מלמד תשב"ר ולא היה נוהג להיכנס בהפסקה לחדר המלמדים רק היה נשאר בכיתה
שלו עם ספר ואכל סעודתו וככשאל אותו אחד התלמידים למה לא נכנס כמו כולם לחדר
המלמדים ענה לו שהוא חושש שאולי ישמע שם דיבורים שלא צריך לשמוע. ופעם אחרת בסעודת מלווה מלכה שרו הזמירות של
מוצאי שבת קודש בנעימות מיוחדת ולפתע עצר ואמר: הניגון הזה אני לא רוצה לשיר מפני
שהרדיו שר את זה ולא הסכים בשום אופן לשיר ניגון זה וטרח לחפש ניגון אחר. על אותן
מילים. וסיפרו בניו איך זה נשאר חרות אצליהם עד היום, כמה צריך להתרחק מכל הדברים
האלו.
הקב"ה זה הנשמה
שלנו, זה החיים שלנו, "כי הוא חייך", אין לנו כלום מבלעדיך. אם אין לנו
אותך אנחנו מוכנים למות . הנקודה הזאת שאוהבת את ה', שהיא כל הזמן חבויה, היא יצאה
לאור בפורים.
"כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם" (ל, יב).
צריך לשאת את הראש
למעלה. אל ה'. העצה היחידה לעבור את החיים בשלום זה לחיות עם בורא עולם. כביכול
להכניס אותו יתברך לתוך החיים שלנו. כל כך הרבה עובר עליך ביום אחד, איך אתה יכול
להישאר עם זה לבד? אתה חייב ללמוד לדבר עם ה'! פגישה יומית עם בורא עולם פותחת את
הסתימות, משחררת את המועקות, מביאה לקירבת ה' כל כך נפלאה. הנפש שלך זקוקה לזה.
תפרגן לעצמך זמן איכות עם בורא עולם. רבי נתן אומר שיגיע הזמן וזו תהיה דרך כבושה
לרבים, כמו שהיום מניחין תפילין כך בעתיד ידברו עם ה'. לשאת את הראש לשמים. כל כך
הרבה דברים טובים קרו לי ביממה האחרונה, כ"כ הרבה בקשות ביקשתי וקיבלתי, אז
שאני לא ארים את הראש ואגיד תודה אבא, אתה כל כך טוב אלי שאין לי מילים?! תודה
וסליחה ועצה ועזרה, זה הכל מה'. הוא הכתובת שלנו. אין לנו כתובת אחרת. רק הוא יכול
לעזור, רק הוא יכול להושיע.
כמו בסיפור הבא:
מתנת אביונים
אני בעל תשובה זה עשרים שנה. העבר שלי רחוק מלהיות מפואר, והאמת שאני
מתבייש בו. בעבר נחשבתי לבחור שמטיל חיתתו על הבריות אך מאז ששבתי בתשובה, עזבתי
הכל והתחברתי לרב השכונה שלנו, שהוא אדם משכמו ומעלה, ואני הולך בדרך שהוא מתווה
לי ורואה ברכה. בפורים שעבר חילק רב השכונה אלף דולר ל – 30 משפחות נזקקות. לא
רבים ידעו מאיפה נפל עליו סכום עתק כזה, אבל כעת ברשותו אספר את כל הסיפור. לא קל
להיות רב בשכונה שלנו. השכונה שלנו מלאה אנשים לא פשוטים, הרבה חובות, הרבה בעיות,
והרב, שיהיה בריא, קשוב לכולם, מדבר בגובה העיניים, מנסה לפתור בעיות ומוכן למסור
את נפשו בשביל הזולת. יום אחד הגיע לרב
אחד מתושבי השכונה. מסתבר שנכנס לחובות בגלל בעיה רפואית של בן משפחה. החובות שלו
לא היו לבנקים, כי כשהבנקים לא מלווים וצריך כסף, פונים בלית ברירה לכל מיני
טיפוסים מהשוק האפור ומבקשים הלוואה. והחברה האלה מהשוק האפור, לא תאמין כמה הם
נוחים, שלא כמו הבנקים – מיד נותנים. לא שואלים שום שאלות על כושר השתכרות וכל
מיני מילים שרוב הציבור אינו מבין.
אבל כל זה עד לרגע שפיגרת חצי שעה בתשלום, שלא לדבר על פיגור של מספר
ימים. אז הם מתבררים כפחות נוחים ממה שחשבת. הם מבקשים ממך את החוב ומוסיפים עליו
"קנס" של כפל, או תשלומי ארבעה וחמישה. אותו תושב בא עם מקרה כואב
ביותר: חוב של 5,000 דולר לצורך רפואי דחוף, שתפח ותפח והגיע לכדי שלושים אלף
דולר. הרב שאל אותו: "למי אתה חייב?". התושב אמר את השם, ובאותו רגע ידע
שהאיש בצרה אמיתית. כבוד הרב, למוד תושבים ששוטחים לפניו את מצוקותיהם הכלכליות
ואף עוזר פה ושם על ידי גיוס תרומות או חיבור עם קרנות צדקה, אבל כאן, מדובר היה
בפיקוח נפש. האיש שעמד מאחורי החוב נודע כאדם אלים שלעולם אינו מתפשר, וכשמנסים
לשלוח אנשים לדבר אל לבו, הוא בדרך כלל מעלה את החוב כעונש על הנסיון להשפיע עליו.
הרב אמר: "תשמע, אני מבין את מצוקתך ואני מוכן לתרום מכספי הפרטי 500 שקל, אף
שגם מצבי אינו מזהיר, אבל סכום של שלושים אלף דולר הוא סכום שאיני יכול לעמוד
בו". האיש המסכן ענה: "אני יודע, כבוד הרב, לא באתי כדי לקבל ממך כסף אלא
המלצה".
מסתבר שלאותו אדם היה קרוב משפחה בצרפת. מישהו פנה אל אותו קרוב רחוק
וסיפר לו את הסיפור, וזה אמר כי יהיה מוכן לתרום עשרת אלפים דולר, אך הוא מעוניין
שדמות רבנית תקבל את הכסף והיא זו שתעביר את הסכום היישר לבעל החוב. "מה אני
צריך לעשות?" שאל הרב. "אני אממן לך כרטיס טיסה הלוך ושוב לצרפת
בחזרה", אמר האיש, "אתה תיסע ביום ראשון לפנות בוקר ותחזור באותו היום
בשעה שבע בערב. הדבר ייקח 16 שעות מזמנך, ואני יודע שהן יקרות, אבל זה מציל
אותי". הרב לא חשב פעמיים. להקדיש יום בשביל אדם נזקק, היה משהו שאמנם הצריך
ממנו התארגנות שלמה, בגלל שיעוריו הרבים, אך מבחינתו זה היה דבר קטן לעשותו. ואכן,
במוצאי שבת עלה על מטוס לפריז ונחת בערך בשעה תשע ושלושים. מיד כשנחת, התקשר אליו
בעל החוב: "הרב, לא תאמין", הוא אומר, "שעה לאחר שעלית למטוס נודע
לי שקרובי הצרפתי נאלץ לצאת לנסיעה דחופה לרומא, ניסיתי להודיע לך, אבל אתה כבר
היית באוויר.
הרב לקח נשימה עמוקה. כל הנסיעה הייתה לחינם עד שהוא מתארגן ונוסע
לצרפת, העשיר פשוט מתעופף ונוסע. "הכל משמים", אמר הרב, "אצטרך
לחזור בידיים ריקות". "...יש אולי סיכוי אחד", אמר בעל החוב.
"והוא?" "לא יודע, הטיסה לאיטליה יוצאת בעשר וחצי. אולי תפגוש אותו
איכשהו בטרמינל". "זה רעיון", אמר הרב, "אמתין כאן".
כשהשיחה נותקה, נזכר הרב שזה לא רעיון טוב, משום שהוא עדיין לא התפלל
שחרית והתכוון לנסוע לפריז ולהתפלל במניין, וכעת אם יחכה יפסיד את המניין וייאלץ
להתפלל ביחידות, ואם ייסע, לא יוכל לשוב עד עשר וחצי. דילמה. חשב וחשב, וכשיהודי,
גם אם הוא רב, מסתפק, הוא הולך לרב שלו. והרב שלו היה הגאון הגדול רבי יעקב
אדלשטיין שליט"א. הוא יצר קשר עם בית הרב. הרב אמר לו: "תיסע, תתפלל
במניין ולאחר מכן תחזור ותפגוש אותו". רב השכונה ניסה להסביר לרבי יעקב
אדלשטיין: "כבוד הרב, לא שייך לשלב בין השניים, או שאני נשאר ופוגש אותו, או
שאני הולך להתפלל במניין ומפסיד את הפגישה". הרב אדלשטיין אמר: "תיסע
ותתפלל, וד' יהיה בעזרך". הרב אפילו לא חשב פעמיים, נסע לפריז, התפלל במניין,
ולאחר מכן מיהר לשדה התעופה ובשעה 11 הגיע. הוא אמר לעצמו: אמתין כאן עד שבע בערב.
הוא אינו מספיק לעשות שני צעדים, ולפתע ניגש אליו יהודי צרפתי "אתה הרב
מישראל?" "כן, זה אני".
"אני רוצה להתנצל על כך שברגע האחרון נעלמתי לך, זו הייתה פגישה
חשובה. מהרגע לרגע, והייתי חייב לנסוע. אתה לא תאמין, אבל הטיסה לרומא התאחרה. לי
היה ברור שכנראה נסעת מכאן לפריז ולא חיכית לי, ובכל זאת חיפשתי, ואני רואה שאתה
פשוט נשארת כאן. זה גורם לי אי נעימות גדולה. אך אל תדאג, צערך לא היה לשווא. בגלל
ההשתדלות המיוחדת שלך – אגדיל את התרומה". וכאן הוא שלף המחאה. "אני
רושם כאן שלושים אלף דולר שיכסו את כל החוב של קרוב המשפחה הרחוק שלי. אני רק רוצה
לוודא שתעביר זאת ותדאג שלא יסתבך שוב".
הרב התלבט. הוא ידע שזו אינה
האמת, שהרי הוא לא המתין אלא נסע לפריז. "תראה", אמר הרב, "לא נעים
לי, אבל אני רוצה לתקן אותך. אתה טועה. אני לא חיכיתי לך עד עכשיו. נסעתי לפריז
וחזרתי. זה ממש נס שפגשת אותי כאן". האיש הביט בו בתדהמה. ניכר בו שמשהו
מתחולל בראשו. "כעת אני ממש מתפעל ממך", אמר העשיר, "אם היו לי
ספקות, ולא היו, כעת ברור לי שאתה איש אמת ושניתן לסמוך עליך. ואתה יודע מה?
הוצאות הטיסה ודאי היו קשות לקרוב שלי, ארשום צ'ק נוסף שיכסה הכל". הרב סיפר
לעשיר על השיחה שהייתה לו עם הגאון הגדול רבי יעקב אדלשטיין, שאמר לו: "סע
להתפלל והכל יהיה בסדר". הם נפרדו בידידות רבה, הרב שב בטיסה לישראל.
כשהגיע, החליט כי הצ'ק השני הוא ימסור למי ששילם על הטיסה. חזקה הייתה עליו מצוותו של העשיר
להעביר ישירות את הכסף בלי מתווכים בדרך.
כשהגיע לישראל, הוא הרים טלפון למשרד הנסיעות ובירר מי שילם את הנסיעה. הם אמרו לו
את השם. ברגע שהרב שמע את השם, הוא הבין שהעסק הזה כלל לא כמו שהוא חשב. מזמין
הטיסה היה לא אחר מאשר... איש השוק האפור, זה שבגלל "איומו" נעשתה כל
הנסיעה הזו. הרב, למוד טיפוסים ונוכלים, החליט שצריך לערוך בדיקה נוספת לסיפור
הזה.
הבדיקה הייתה מהירה.
הסתבר שתושב השכונה שבא לבכות לו, היה שותף לנוכלותו של אותו איש שוק אפור,
והשניים תכננו לעשות "עקיצה" לקרוב המשפחה הצרפתי, ליצור מצג של
"איום" ו"סכנה" ולעורר את רחמיו של העשיר. זה האחרון ידע עם
מי יש לו עסק, וביקש אישיות תורנית שתערוב שהסיפור אכן נכון. הרב, שלא ידע על
קשריו של תושב השכונה עם העבריין, ריחם עליו וכמעט נפל בפח. כמעט.
אם העשיר לא היה נותן
את הצ'ק הנוסף לכיסוי הנסיעות, ובמילים אחרות, אם הרב לא היה נוסע לפריז להתפלל
במניין ולא היה מודה על האמת – הוא באמת היה נופל בפח. הרב לא היסס לרגע. הוא
התקשר לעשיר הצרפתי וסיפר לו את כל הסיפור. האיש היה המום לגמרי. הרב הציע לו
לקרוע את הצ'ק, אך הוא אמר: "לא ולא. הכסף הזה מיועד לצדקה. אתה תחלק אותו על
פי שיקולך לעניי שכונתך, ואני מבין שיש הרבה כאלה". כעת תבין איך נפל גשם כזה
של תרומות ל 30 העניים של השכונה, שנבחרו בקפידה על ידי הרב על פי מידת עניותם.
מסתבר שהקב"ה עצמו העביר מתנות לאביונים דרך שליח נאמן – רב השכונה. האמת,
נשארה עוד משפחה אחת שהרב אמר שמגיע לה, אבל הכסף נגמר, ואני אמרתי לרב שאולי נעשה
מגבית מכל המשפחות כדי לחלק. הרב אמר. "איני נוגע בכסף שלהם, אלא אגייס
בשבילם במיוחד". זה הסיפור, פחות או יותר, ואתה ודאי שואל איך אני נכנס
לתמונה?!
אתה מבין שהעשיר
הצרפתי התקשר מיידית לקרוב משפחתו ואמר לו שישכח לתמיד מהקרבה המשפחתית. איש השוק
האפור ממש לא אהב את צעדו של הרב, ושיגר איומים כלפיו ואף הודיע לו שמבחינתו
"הוא חייב לו", ואם לא יביא את הכסף, תחכה לו "מתנה" ליד
הבית. מכיוון שאנחנו עוסקים ב"מתנות לאביונים", הרב החליט להקדים רפואה
למכה ושלח אותי כמתנה מקדימה. אני הגעתי לבחור, שידע היטב מי אני ומה אני. הוא שאל
בעדינות ובמעט הכנעה למה אני מתערב. אמרתי לו שאיני מתערב בעסקי ההלוואות שלו,
למרות מה שאני חושב עליהם, אבל כאן מדובר במעשה רמאות ובאיום על הרב שלי, וזה כבר
כן עניין שלי. "ובכל זאת הבאתי לך מתנה של שלום", אמרתי לו והושטתי את
הסכום ששילם על הטיסה. "הוא שייך לך, ובזה הרב לא נגע", אמרתי לו,
"אני מצפה שתתקשר לרב ותבקש מחילה". הוא הביט בי. התבוננתי בו במבט
מצמית... ואז הוא אמר: "בסדר, צדיק, תגיד לרב שאני חוזר בי ומבקש מחילה, וגם
את הכסף קח שיחלק לעניים. בסדר?" לחצנו יד, ואני חזרתי לרב עם עוד מתנה אחת
למשפחה האחרונה ברשימה...
תפילה
רבונו של עולם
תעזור לי שגם בשיא
החושך, גם כשקורים דברים ששוברים אותנו לרסיסים, לא לאבד את התקווה ואת האמונה ואם
אפשר את גם את הבטחון שאתה תושיע אותנו, אפילו שלפי הטבע זה נראה דמיוני לגמרי,
נראה שהכל אבוד ח"ו, שאין כבר מה לעשות.
תעזור לי לזכור את
יציאת מצרים ואת נס חנוכה ונס פורים ועוד ניסים גדולים שקרו לנו והכי חשוב לזכור
את צמד המילים "כל יכול" שזה אתה אבא, שהכל אתה יכול, אם רק זורקים לרגע
את השכל ומתחזקים באמונה.
רבונו של עולם
תעזור לי לראות את ההשגחה
שלך על החיים שלי כל רגע ורגע, לראות איך כל צעד וכל מקרה שקורה לי, יש בו חשבון
מדוקדק ונפלא. כי רק כשקורים דברים באמת מיוחדים, כביכול צירופי מקרים מדהימים, רק
אז אני מתפעל אך בעצם כל דקה וכל צעד וכל מקרה הכי קטן, הכל קורה בהשגחה פרטית
מדוייקת.
תעזור לי אבא להרגיש
את זה כל כך חזק, שיותר לא אדאג, ולא אפול ברוחי, ולא אכעס ולא אצטער על כל דבר
שקורה, או שלא קורה ואני רוצה שיקרה, על הכל זכה אותי לומר בלב שקט ורגוע: הכל מאת
ה' והכל לטובה, ומה שה' רוצה, זה מה שיהיה.
רבונו של עולם
כל פעם שמישהו עושה
לי דבר לא טוב, פוגע בי, מדבר עלי, מחזיר לי רעה תחת טובה, תעזור לי לזכור תמיד
שזה בעצמו זה העונש שלו כי אדם שטוב לו ושהוא מחובר אליך לא מתנהג ככה, מי שטוב לו עושה בדיוק ההיפך: הוא מאיר
פנים, ונותן בלי גבול, ומכיר טובה, ולא כועס, ולא מצער.
אז אם זה שפגע בי כבר
קיבל עונש אחד, אני צריך להעניש אותו פעם נוספת ולכעוס עליו? לשנוא אותו?
תעזור לי לסלוח,
לרחם, ללמד כף זכות, לקבל בזיונות באהבה, תן לי כוח אפילו להתפלל על מי שפגע בי או
פגע באחרים שבמקום לצער בני אדם יזכה תמיד לשמח אותם. כי רק זאת האמת. כי ככה אני
מאמין שאתה רוצה אותנו.
שבת שלום
הרב מנחם אזולאי
