לחם לא אכל ומים לא שתה (שמות לד,כח)

כשעלה משה למרום לקבל את התורה, שהה שם ארבעים יום וארבעים לילה, והתורה מעידה עליו: "לחם לא אכל ומים לא שתה".¹

נשאלת השאלה, איך ייתכן דבר כזה? והלוא על-פי ההלכה² אי-אפשר לחיות בלא אכילה ושתייה יותר משבעה ימים, עד שאדם שנשבע שלא יאכל כלום שבעה ימים - זו 'שבועת-שווא'!

שמחה עצומה

אנו מוצאים על כך שלושה הסברים.

הסבר אחד³: גם בימי שהייתו של משה רבנו במרום, נשאר בעל טבע רגיל של בן-אדם בעולם הזה. גופו דרש מזון, משקה ושינה. אלא הקב"ה חולל מדי יום ביומו נס תמידי, שלמרות טבע הגוף יצליח משה להישאר בחיים ובתפקוד מלא בלא אכילה ושתייה.

הסבר שני: לא התחולל כאן נס אלא אירוע טבעי חריג. כשעלה משה להר-סיני, היה שרוי בשמחה עצומה מצד אחד ובהתרכזות גדולה מצד שני, לצורך קבלת התורה. מרוב טרדתו ושמחתו התחזקו שכלו וכוחותיו הרוחניים עד שגברו על צרכיו החומריים. הגוף אכן היה רעב ועייף, אך משה לא חש כלל את דרישותיו של הגוף, מחמת התלהבותו מהתורה.

הסבר שלישי⁴: כשעלה משה להר-סיני, השתנה טבעו הגשמי לטבעם של מלאכים. כשם שמלאכים אינם זקוקים לאכילה ולשתייה, כך לא נזקק משה רבנו לצרכים גשמיים אלה, מאחר שגופו נתעלה עד שנעשה כגופם של מלאכי מרום. על-פי הסבר זה, לא חש כלל רעב, צמא ועייפות, משום שנתעלה לדרגה רוחנית שבה לא קיימים המושגים הללו.

נס תמידי

על-פי הכלל "אלו ואלו דברי אלוקים חיים"⁵, יש לומר ששלושת ההסברים הללו מכוונים כנגד כל אחת משלוש הפעמים שעלה משה רבנו להר-סיני.

כשעלה בפעם הראשונה, לקבל את הלוחות הראשונים, נעשה לו נס תמידי שלא נזקק לאכילה ולשתייה. כשם שהלוחות הללו היו ניסיים - "מעשה אלוקים", "מכתב אלוקים"⁶ - כך נעשה נס למשה רבנו וגופו לא נזקק לאכילה ולשתייה.

בפעם השנייה, כשעלה לכפר על חטא העגל, היה טרוד כל-כך בתפילותיו ובבקשותיו למען עם-ישראל, עד שלא הרגיש את צורכי גופו, והיה יכול להתקיים בלא אכילה ושתייה.

כמו מלאך

בפעם השלישית, כשעלה לקבל את הלוחות השניים, הגיע להתעלות רוחנית כה גבוהה, עד שגופו נעשה בבחינת מלאך, שאין בעולמו אכילה ושתייה.

לכן דווקא לאחר הפעם השלישית זכה משה לקרני ההוד - "קרן עור פניו".⁷ קרני ההוד הללו מעידות על הזדככות הגשמיות, עד שפני משה האירו באור הנשמה. הזדככות זו הייתה דווקא בפעם השלישית, שאז נזדכך גופו של משה, עד שהגיע לדרגת מלאך.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך לו, עמ' 172---------

1) שמות לד,כח.

2) רמב"ם הלכות שבועות פרק ה הלכה כ.

3) כביאור הרמב"ם במורה נבוכים חלק ג פרק נא.

4) כך משמע גם מקוהלת רבה פרשה ג,יד.

5) עירובין יג,ב. וש"נ.

6) שמות לב,טז.

7) שם לד,כט ובפירוש רש"י.f-f