בס"ד

על התפילה דרך פרשת ואתחנן / מאת: ברוך עינב / [email protected]

מדוע ביקש הקב"ה ממשה רבינו להפסיק להתפלל רק לאחר 515 תפילות של משה רבינו ע"ה שהיו מלאות בכוונות עליונות ורצון אמיתי לעלות לארץ הקודש ישראל ביחד עם כל בני עמו ולא עצר אותו כבר אחרי התפילה הראשונה כדי שלא יבזבז את זמנו ואת מרצו על תפילות שווא שאין הקב"ה רוצה לקיימן? תחילה, חשוב לציין שגם במקרה הזה המניעים של ד' יתברך היו של חסד ורחמים למרות שבמבט מיידי וחד מימדי קל יותר לזהות כאן את הזרוע של מידת הדין של הקב"ה, כשרק מבט כולל על התמונה השלמה מאפשר להבין את המגמות והרצונות של ד' יתברך עליהם נאמר "כָּל דְּעָבִיד רַחְמָנָא לְטַב עָבִיד" (מסכת ברכות ס ע"ב), היינו כל מה שעושה הקב"ה, עושה לטובה.

במסכת יבמות סד ע"א כתוב: "הקב"ה מתאווה לתפילתן של צדיקים" ומכאן ניתן להקיש שריבונו של עולם אמנם ידע שאין הוא מתכוון להיעתר לבקשת משה רבינו ע"ה אך למרות זאת שמח לקבל כל אות והברה בכל אחת מתפילותיו של גדול הדור, ואלה כלל לא שבו ריקם. לא במקרה ביקש הקב"ה ממושיעם של ישראל "אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה" (דברים ג כו) בדיוק בנקודה שבה רק תפילה אחת נוספת חסרה לו כדי שתתקבל. הקב"ה לא היה מטריח את מי ששקול כנגד כל עם ישראל, גדול הנביאים והענוותנים ואחד מהאנשים החשובים ביותר שהאנושות ידעה, וגורם לו להשקיע כ"כ הרבה זמן ומרץ במעשה שחוזר על עצמו תקט"ו פעמים אילולא היה מדובר בפעולה מהותית ומשמעותית מאוד בעלת ערך רב.

בנסיון להבין למי בכל זאת עזרה התפילה של משה רבינו ע"ה שהרי הוא לא זכה ליהנות ממנה ניקח לדוגמא אדם שהחליט לקנות כלי עבודה וחבילה של אגד מדבק, למרות שהוא כלל לא צריך אותם באותה שעה, אלא שיודע הוא שאם המוצרים הללו לא ישמשו אותו, אזי יהיו אלה בני ביתו, חבריו או שכניו שיוכלו בעתיד הקרוב או הרחוק להיעזר בהם. וכך גם התפילה, אם היא אינה פועלת על המתפלל עצמו בטווח המיידי, היא מועילה לאדם יקר מישראל, וכך אף תפילה היא אינה לחינם ח"ו.

נשאלת השאלה מדוע חוזר הפסוק "קַוֵּה אֶל ד' חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל ד'" (תהלים כז, יד) פעמיים על אותן מילים? ואומרים המפרשים שאף אם לא נושעת לאחר התפילה הראשונה חזור להתפלל, וכך גם בכל התפילות שתבואנה לאחריה שוב ושוב עד שתתקבל תפילתך, וחשבתי לומר על זה בעה"י שהדבר מהוה הוכחה לכך שהתפילה היא תכלית כשלעצמה, שהרי מספר התפילות שלאחריהן כל אדם יושע ידוע רק ליושב במרומים והוא משתנה מאדם לאדם ומעניין לעניין, והסיבה לכך שרק לאחר מספר התפילות הזה בדוקא תישמע תפילתך היא ש-ד' יודע שזה מספר התפילות הרצוי באמצעותן תשיג את הקרבה והדבקות שלך אליו יתברך, כשלא רק הקב"ה חפץ בכך אלא גם נשמתך מלאה בערגה וכיסופים לכך, ויודעת שזו תכלית מהותית בפני עצמה שהיא מנסה להשיג מהרגע הראשון שלה כאן בעוה"ז, ולאחר שתגיע אליה תוכל לקבל מה שלא הגיע לך קודם כפועל יוצא של הרמה הרוחנית ורמת הקרבה והדבקות שלך במלך מלכי המלכים, שהתעלו למקומים חדשים וגבוהים הרבה יותר, כמו איכר שהפך לשר חשוב ומעתה ואילך לכל מילה שלו תהיה משמעות שונה לגמרי.

בכך שלא ויתרת אלא התעקשת ולא הפסקת להתפלל לאורך כל הדרך הוכחת שיש לך אמונה חזקה שרק ד' הוא ורק הוא זה שיכול להושיע אותך, והכל זה מאיתו יתברך, ובכך הוצאת מהכל א-ל הפועל את הפסוק: "הֵן לֹא קָצְרָה יַד ד' מֵהוֹשִׁיעַ וְלֹא כָבְדָה אָזְנוֹ מִשְּׁמוֹעַ" (ישעיהו נט, א), ולמי שיותר קרוב למלך תפילתו נשמעת ומתקבלת אחרת לגמרי ביחס למי שמרוחק ממנו, וככל "שתזרוק את עצמך" על ד' תוך אמונה תמימה שרק הוא יתברך יכול לעזור לך באותו עניין כמו בכל דבר אחר, הסיכוי שתתקבל תפילתך הרבה יותר גדול, וגם לאחר שתיושע בעה"י תרגיש שהקשר והחיבור שהצלחת להשיג עם בורא עולם יקרים וחשובים לך הרבה יותר מזה או מכל דבר אחר שהיית מבקש ואז יהיה לך קל יותר להבין מדוע העביר אותך הקב"ה את המסלול הזה ודרש ממך את כל התפילות הללו.

_________________________________________________

באחת הדרשות שמעתי שהרב מסביר שהמילה "תפילה" היא משורש "פלל", וכשם שכשמפלילים אדם למעשה מקשרים אותו למעשה מסוים, כך גם התפילה מקשרת ומחברת בין הנברא לבורא יתברך. אחת הסיבות שבגללן הקב"ה מבטל את הגזירה מאדם פלוני היא, שלאחר שהוא התפלל א-ל ד' מעומק ליבו והתחבר אליו יתברך הוא כבר לא אותו אדם, מאחר והוא נמצא במקום אחר רם ונשגב יותר, אותו מקום שהקב"ה רצה שהוא יהיה בו ואף כיוון אותו לשם, ויתכן ואם אותו פלוני היה יוצר חיבור עקבי ויציב עם הקב"ה דרך תפילה יומיומית טרם הופעת אותה צרה, לא היתה כל סיבה לבורא עולם לשלוח לו אותה, שהרי כל תפקידה היה לעורר ולקרב אותו למקור הכל, הקב"ה. יוצא שזה לא שהקב"ה השתנה או שינה את רצונו אלא האדם עצמו הוא זה שהשתנה ולכן גם ההתייחסות וההשגחה האלוקית כלפיו השתנתה בהתאם לדרגתו הרוחנית החדשה.

הרב אברהם לוי שליט"א אומר שהאש היא הדבר הרוחני ביותר מבין כל הדברים הגשמיים, כשחיבור בינה לבין הנר נוצר ע"י "פתילה", אותיות "תפילה", ללמדנו שכך בדיוק מתחבר הוא גם האדם עם ד' ומיתדבק בו יתברך, באמצעות התפילה, שנאמר: "נֵר ד' נִשְׁמַת אָדָם" (משלי כ כז), וגם "כִּי ד' אֱלֹקֶיךָ, אֵשׁ אֹכְלָה הוּא" (דברים ד כד).

למעשה, במקרים רבים עצם פעולת התפילה מהווה מטרה חשובה בפני עצמה אף יותר מהקיום המיוחל של הבקשות המרכיבות אותה שלפעמים מהוות רק תירוץ ליצירת או העצמת החיבור בין הבורא ב"ה לנברא, ולא רק מנקודת המבט של ד' יתברך כי אם גם מצידו של המתפלל שדרך התפילות זוכה להתעלות ולהידבק בקונו.

האם התפילה גורמת להקב"ה להשתנות? כמובן שלא. היא לא משכנעת ולא משחדת אותו לעשות משהו שהוא יתברך לא רצה לעשות מלכתחילה, אלא שהגורם שמוביל למהפך החיובי בעלילה הוא אותו שינוי שהתחולל בקרבו של האדם שזכה להתעלות למקומות גבוהים יותר באמצעות התפילה, התקרב עוד צעד א-ל הקב"ה ויצר בכך מציאות חדשה, טובה יותר ולא רק לעצמו כי אם לכל הבריאה.

נספר לדוגמא על מלך בשר ודם שהעסיק פועל זוטר וככל שהוכיח את עצמו ועלה עוד ועוד בסולם הדרגות כך העניק לו המלך תנאים נוחים יותר, בגדים נאים יותר, אוכל משובח יותר, וכשהגיע לדרגה של שר צייד אותו אף בעוזרים ויועצים חכמים שיעשו כרצונו ויעזרו לו בתפקידו החדש, מאחר והמלך בעצמו מעוניין בכך שלכל שריו יהיו התנאים הטובים והנוחים ביותר שיעזרו להם לשרת אותו בצורה הטובה והנוחה ביותר, וכן על זה הדרך לא דומה יחסו של המלך כלפי כל אחד מאוהביו ועושי רצונו לעומת אדם שמוגדר כמורד שמתנגד לדרך המלך, "רועה בשדות זרים" וגורם לו לצער ולעלבון.

כמו כל דבר בעל משמעות גדולה גם לתפילה יש מכשולים שצריך להיות מודעים אליהם כדי לא ליפול בהם. אדם שלא מבין את המשמעות העמוקה של התפילה ואת מטרותיה הנעלות עלול ח"ו להפוך את הקב"ה לסוג של עבודה זרה, וכך במקום להרגיש את הזכות הגדולה שנפלה בחלקו להיות דבק במלך מלכי המלכים מתוך מקום של יראת הרוממות ואהבה גדולה, אמיתית וטהורה שלא מבוססת על כל אינטרס, הוא עשוי לגשת לקשר הזה כשם שניגשים א-ל מכונת מסטיקים מתוך מקום תועלתי כמו בעסקת חליפין טיפוסית, שמצד אחד הוא צריך שהקב"ה יעזור לו בנושא מסוים ומצד שני הקב"ה מחכה לתפילה שלו. אחת הסכנות בגישה המוטעית הזאת היא נפילה לתוך המלכודת שנקראת "עיון תפילה" ח"ו, שנופל בה אותו אדם שלאחר שהתפלל כמה פעמים מתחיל לעשות חשבון עם עצמו ומרגיש שהוא מצדו מילא את תפקידו באופן מלא אך לעומת זאת הקב"ה לא עשה את החלק שלו ב"עסקה".

מנהג טוב הוא לסיים כל תפילה אל ד' יתברך במילים הבאות: "ריבונו של עולם, את הטוב עבורי תקרב, את הרע עבורי תרחיק, והטוב בעיניך עשה" כפי שנהג הרב מרדכי אליהו זצ"ל. המסר שחבוי כאן בין המילים הוא שהמתפלל למעשה מבטל את עצמו לפני ריבונו של עולם ולמרות שהוא שטח בפניו יתברך את כל אשר לבו חפץ, הוא מגלה דעתו שהקב"ה יודע הרבה יותר טוב ממנו מה טוב עבורו ומה לא, ולכן אם בקשתו לא היתה מנוסחת היטב ואולי כלל לא היתה טובה עבורו בכלל או לזמן ולמקום הנוכחיים מצד האמת שרוב פרטיה חבויים מכל אדם, התוספת הזאת פותחת פתח משמעותי לבורא שדרכו הוא יתברך יכול להיכנס ולעשות שינויים הכרחיים לטובת המתפלל מתוך ראיית האמת על כל פרטיה באופן מרחבי וכולל, כפי שרק ד' יתברך יכול תוך התחשבות באינספור פרטים שלמתפלל אין כל דרך להביא בחשבון, שהרי כשהקב"ה מיטיב עם ברואיו הוא עושה את זה בדרך המלך, היינו בצורה הטובה ביותר שתפורה לפי מידותיו המדויקות של כל נברא ונברא מכל הבחינות ולא לוקחת בחשבון רק את טובתו המיידית אלא מתחשבת גם בגורמים עתידיים וכאלה שסמויים מעין האדם.

כשמזכירים את המילה "תפילה", לא מעט אנשים יחברו אותה עם אותן תפילות שתוקנו עבורינו בסידורי התפילה, למרות שיש דרגה נעלה אף יותר מזו של אדם שמתפלל שחרית, מנחה, ערבית, מבלי לפספס אף את ברכות השחר, ברכות הנהנין, ברכה אחרונה, ק"ש שעל המיטה ותפילת הדרך והיא, שהאדם מגלה רצון עצמי להתפלל א-ל ד' ולדבר איתו יתברך ולפרוק את כל אשר על לבו לפנים משורת הדין, והוא חש שדחף פנימי מפעם בקרבו וכמה הוא לדבר עם בוראו. הוא סיים את כל תפילות החובה אך בכל זאת קשה לו ללכת לכיוון המיטה לפני שהוא יוצא החוצה לאחד הגנים שליד הבית ופותח את הלב א-ל אבינו שבשמים. יש כאלה שעושים את זה לפני ק"ש שעל המיטה כשהם יושבים על המיטה. אין ולו צל של ספק שהערך והחשיבות של השיחה עם בורא עולם עולה על כל שיחה עם הפסיכולוג בשר ודם הטוב ביותר בעולם.

לפני שאנו ניגשים לשיחה עם מי שבין היתר ברא גם את הפסיכולוגיה כמו את כל שאר חכמות העולם צריך לדעת שיש נוהל מסודר שעלינו לנהוג לפיו והוא כמו הסדר שמתוקן בכל תפילת עמידה והוא שתחילה עלינו לשבח את ד' יתברך, אח"כ לפרוש בפניו יתברך את בקשותינו האישיות ולסיום להודות לו על כל מה שעשה ועושה למעננו.

בשלב הראשון של השבח אפשר להזכיר את כל הניסים והנפלאות שעשה הקב"ה לעם ישראל החל מעשר המכות על המצרים וקריעת ים סוף שעזרו לנו להפוך מעבדים לבני חורין, הבחירה בנו מכל העמים להיות לו לעם נבחר שיופיע את אור ד' יתברך בצורה הטובה ביותר, מעמד הר סיני בו זכינו לקבל את התורה הקדושה וההשגחה הניסית שליוותה אותנו במדבר, ועד לניסים המופלאים המלווים אותנו גם בימינו שניתן לראות בחוש השכם וערב בכל זמן ומקום אפשריים.

בשלב השני של הבקשות האישיות ניתן לבקש ישירות מהקב"ה בכל נושא ועניין, ממציאת זיווג וזרע קודש בר קיימא ועד לבריאות הגוף והנפש, פרנסה והצלחה. הדרך הטובה ביותר לבקש היא להציג את הבקשה לא רק כבעיה אישית של המבקש אלא של כחיסרון בעולמו של הקב"ה וכך לדוגמא פלוני יכול לפנות א-ל ד' יתברך ולומר לו בשפה שלו שהוא יודע שעצם היותו רווק שנחשב לפלגא גופא מצערת את הקב"ה ואת השכינה הקדושה ובכך יש חיסרון בבריאה ושהוא יודע שכאדם נשוי יוכל הוא לעשות יותר מצוות ועבודת ד' שלו תהיה שלמה יותר וזה יאפשר לו להיות קרוב יותר א-ל הקב"ה, א-ל התכלית האמיתית של החיים וא-ל התיקון שלשמו נשמתו נשלחה לעולם, ולכן הוא מבקש ממלך מלכי המלכים את עזרתו בהשלמת החוסר הזה. תארו לכם שבאותו הזמן חברו מבקש את אותה בקשה אך רק כדי לא להיות לבד ושיאהבו אותו ומתוך מקום שהוא לא רוצה יוצא מן הכלל מבין חבריו שהתחתנו כולם חוץ ממנו.

הרב ראובן מספר משל להמחשת העניין על אדם שעובד במפעל וכשהוא רואה את הבעלים עובד לידו הוא פונה אליו ואומר לו שחסרים לו חמישה ברגים וארבעה אומים לצורך השלמת בניית המכונה. הבעלים לא יכעס שהעובד בחר לפנות דווקא אליו ולא א-ל מנהלו האישי ואף ישמח מאחר והוא יודע שהעובד אינו מנצל את ההזדמנות הזאת כדי לבקש לעצמו טובה אישית, קידום, העלאה במשכורת או שיפור בתנאי העבודה, כי אם מגלה שותפות וזיקה למטרות ולמגמות של המפעל ובעליו וברצונו לסיים לבנות את אותה מכונה כדי שלא יהיה עיכוב בתהליך הייצור, ולא רק זאת אלא שהבעלים אף יבקש אישית מהמנכ"ל שידבר עם מנהל המחלקה שידאג שהעובד שלו יקבל כל מה שהוא צריך לצורך עבודתו. עובד עם גישה חיובית ובריאה כזאת לעולם לא יפסיד כשהמחשבה והתרומה שלו למקום שמעסיק ומפרנס אותו תוביל בסופו של דבר לקידום העובד עצמו מכל הבחינות, מאחר וכל בעל עסק מחפש בנרות אחר עובדים מסורים ונאמנים שידאגו לעסק לא פחות מאשר לטובתם האישית.

יש עניין להוסיף אחרי כל ברכה את ארבע המילים החשובות "בתוך כל עם ישראל", כשהנוהג כך מגלה דעתו שלא רק טובתו האישית חשובה לו כי אם טובת כל עם ישראל עם הידיעה שאם הקב"ה יענה לתפילתו אך באותו זמן יהיו בישראל כאלה שעדיין מחכים לישועה באותו נושא אז הוא לא באמת יכול להיות שמח שהרי עם ישראל הוא גוף אחד, מאחר וגם אם רק לזרת שברגל יש זיהום קטן כל הגוף צולע ומרגיש בחיסרון לא עלינו ולא על אף אחד בישראל. זאת הסיבה שהמדינה כולה היתה מאוחדת ומזועזעת כשאותה בת כהן התאסלמה והתחתנה עם מוסלמי וגם ברצח המתועב של שלושת בחורי הישיבה, בחטיפתו של גלעד שליט ובמותו של אילן רמון. כל גוף בריא סובל כשהוא חש פגיעה באחד האיברים ואיבר שלא מרגיש בכך צריך לבדוק שמא איבד ח"ו את החיבור לאותו גוף.

קיימת קושיה על אותם חסידים שנוהגים להאריך בתפילתם בצורה שבאה על חשבון לימוד תורתם, שהרי התפילה מכוונת לחיי העוה"ז לעומת התורה שמזכה את האדם בחיי העוה"ב, והשאלה המפורסמת שניצבת בפניהם היא איך הם עוזבים חיי עולם לטובת חיי שעה? והתשובה היא שאותם הנוהגים להתפלל באריכות זוכים לכך שיאריכו את חייהם, כך שיוצא שאת דברי התורה שיכולים היו ללמוד באותו זמן שהאריכו בתפילתם הם לא הפסידו מאחר והם לומדים אותם באותן שנים שהתווספו לחייהם לצורך כך, כך שהרויחו מכל הכיוונים, גם תורה וגם תפילה, גם חיי עולם וגם חיי שעה. אם כך נשאלת השאלה מה טבעו ואופיו של אותו זמן מיוחד ומסתורי בו האדם מתפלל, שכביכול אינו עובר אלא קופא במקומו ולמעשה אינו נכלל בסך כל הזמן שיש לכל אדם בעולם אלא מתווסף לו כדי שלא יפסיד את התורה שיכול היה ללמוד באותו זמן? יתכן וניתן לומר שכאשר עוזב האדם את ענייני העולם הגשמיים, מתגבר על הפיתויים, שם בצד את ענייניו האישיים, ומתחבר לאינסוף ב"ה תוך שהוא מצליח להשליט את נשמתו האלוקית והאינסופית על גופו הגשמי והסופי על אף רצונותיו החומריים, הנהגת מידה כנגד מידה של הקב"ה חלה עליו כך וכשם שהוא פעל נגד הטבע שלו והתעלה מעליו, כך גם הקב"ה פועל נגד הטבע ועוצר את הזמן מלכת עבורו, במושגים של העוה"ב שהוא אינסופי ולא קיימת בו מגבלה של זמן, שמהוה את אחד המאפיינים של העולם הזמני והסופי הזה, כמו עוד הרבה מגבלות שקיימות בעוה"ז ומתבטלות ברגע שהאדם עובר לעוה"ב.

בשנת ה'תשפ נשאתי תפילה לבורא עולם לפני שסיפרתי את בני יומיים לאחר לג בעומר מאחר ועבר זמן רב מאז סיפרתי את בני ומאחר ואינני ספר מקצועי וכל הנסיון שלי הוא ממה שסיפרתי את עצמי ומשלב מסוים גם את בני תליתי את תקותי ב-ד' יתברך שיעזור לי לספר את בני בצורה מקצועית מבלי שיהיו תקלות, ואכן זאת היתה התספורת היפה ביותר שזכיתי לעשות לבני בעה"י בזכות התפילה שגם היא היתה החזקה ביותר ביחס לכל התפילות באם התפללתי לפני אחת מהתספורת שעשיתי לבני. ולצורך המחשה נוסיף שזאת הפעם היחידה שאשתי שנוהגת לקלח את בננו לאחר כל תספורת לא קראה לי לצורך תיקונים ולו פעם אחת כשאחרי כל התספורות הקודמות קראה לי כמה פעמים לצורך כך.

בני התפלל ל-ד' בתקופה שבה נמנע ממנו ומבני התורה ללמוד בתלמודי התורה, בישיבות ובכוללים עקב הקורונה, וביקש ממנו יתברך שהכל יבוא על מקומו בשלום ואפשר יהיה לחזור לת"ת, ובאותו ערב התבשרנו על פריצת דרך משמעותית במציאת תרופה לקורונה מצד המכון הביולוגי בנס ציונה שמצא נוגדן שיכול לקטול את הנגיף. וזמן קצר לאחר מכן זכה לחזור לספסלי הת"ת יחד עם שאר התלמידים, ומה גדולים היו הגעגועים והשמחה הן של הילדים והן של ההורים שחיכו וציפו לרגע המיוחל הזה שהיה בחינת גאולה מאותה גזירה קשה. מדהים לראות מהי כוחה של תפילה שיוצאת מעומק הלב, וככל שהלב יותר טהור זה רק יכול להוסיף לעוצמתה.