"כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ" (שמות כ, יב)

כמעט כל אדם מישראל שמע על הצדיק העצום רבי ישראל מאיר מראדין זצ"ל המכונה על שם ספרו: ה"חפץ חיים". אביו של ה"חפץ חיים" נפטר כשהיה בחור, ורבי ישראל השקיע את עצמו בלימוד התורה יומם ולילה עד ששמו התפרסם כעילוי גדול. כשהגיע לגיל השידוכים הרבה עשירים רצו לחתן אותו עם בתם, וכמובן, הציעו סכומי כסף גדולים על מנת שהרב יוכל להמשיך לשבת וללמוד. אמו האלמנה, התחתנה פעם שניה עם בעל שהיתה לו בת מנשואיו הקודמים.

יום אחד, באה האמא לבנה הצדיק ואמרה לו: "אני מבקשת שתתחתן עם הבת של בעלי החדש, זה יכול לחזק מאוד את הקשר בינינו...".

מה יעשה אדם שמצד אחד עומדים העשירים הגדולים ומציעים לו: מגורים טובים, פרנסה טובה ונדוניה נכבדת על מנת שישתדך עם בתם, ומצד שני עומדת האמא ומציעה בת ללא כסף, ללא תנאים, וזה אומר שהוא יצטרך לקחת על עצמו את עול הפרנסה שהיה מאוד קשה באותם הימים, ובמקום לשבת וללמוד הוא יצטרך לצאת ולעבוד. כיצד היה נוהג כל אחד?

ובכן ה"חפץ חיים" לא התבלבל בכלל! הקב"ה ציוה: "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ" – וזה מה שצריך לעשות! ובפרט שהקב"ה טרח לכתוב את השכר בהמשך: "לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ". לכן ה"חפץ חיים" התחתן עם אותה בת, בכדי להתפרנס הוא פתח חנות דגים והיה מוכר דגים וקמח, לאט לאט התחילה אשתו לעבוד בחנות ולהחליף אותו, וכך הוא הצליח להשקיע את כל זמנו בלימוד התורה. כך יוצאים ה"חפץ חיים"!

ה"חפץ חיים" אמר על הפסוק מהפרשה, הלקוחה מעשרת הדברות (שמות כ, ו): "לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ד' אֱלֹקיךָ לַשָּׁוְא" את הדברים הבאים: כידוע נשמתו של כל יהודי היא חלק אלו-ה ממעל. היהודי נושא את שם ד' בקרבו – "ישראל". לכן על היהודי לא  לבזבז את חייו בהבל וריק ולכלות את זמנו לשווא.

על כך מצווה התורה: "לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ד' אֱלֹקיךָ – שבקרבך - לַשָּׁוְא".

מתוך החוברת: "5 דקות תורה ביום", הרב רונן חזיזה.

מתוך הספר: "וקראת לשבת עונג" (חלק ב), מאת הרב ישראל יוסף.