"ולמען תספר באזני בנך ובן-בנך את אשר התעללתי במצרים ואת-אתתי אשר-שמתי בם וידעתם כי-אני י-הוה"

  ומכאן ששם הוי"ה פירושו שהבטחתי וקיימתי. נראה לומר שעל ידי ידיעה זו צריך לאחוז תמיד במידת השמחה, כי כשם שה' קיים הבטחתו לאברהם אבינו ע"ה להוציאנו ממצרים ברכוש גדול ואח"כ לבני ישראל על ידי משה רבינו ע"ה, כן יעמוד בדבריו ויקיים הבטחתו לגאול אותנו – בדור זה, האחרון.

נראה לומר שהשמחה שלנו תלויה בדעת. כי ה' הוא הא-להים תמיד, זו המציאות. אבל רק כאשר האדם חי אותה וזוכר זאת ומרגיש זאת, רק אז הוא רגוע, שלו, שמח, וזוכה "שנהיה לו טוב", וזה חיזוק לקיים כל עצות הצדיק ולזכות על ידן לדעת שה' טוב תמיד, ועל ידי זה לשמחה תמידית, כי תמיד פירושו גם עד שתגיע הישועה והגאולה המיוחלת, גם עכשיו הכי טוב לנו, וכבר עתה שייך לשיר, לרקוד, להלל, לברך, ללמוד ביישוב הדעת ולקיים את כל דברי תלמוד תורתו הקדושה באהבה, בלב נקי מדאגות, חששות, ספקות, צער, בלבולים, כאב-לב ובכיית-חינם או כל ביטוי אחר של יאוש ועצבות.