"הַיָּרֵא אֶת-דְּבַר ה' מֵעַבְדֵי פַּרְעה הֵנִיס...וְאֶת מִקְנֵהוּ אֶל-הַבָּתִּים"

הטיפול בבעלי חיים והצלתם תופס מקום לגבי חקלאים בעלי רפתות ולולים וכן המגדלים חיות מחמד (באופן המותר מבחינה הלכתית) לרבות דגים באקווריום.

מהתורה חובה להשבית בהמתנו בשבת. אסור שבעל חיים השייך לנו יעשה אחת ממלאכות שבת או יוביל משא על גביו, אלא אם זו מלאכה שהבהמה עושה להנאתה, כגון אכילה תוך תלישה מהמחובר לקרקע. בנוסף לכך, אסרו חכמים להשתמש בבעלי חיים בשבת: רכיבה, וסתם הנחת חפצים על הבע"ח. וכן אין לטלטלם בידיים משום שהם מוקצה, וגם אסור לתת להם אוכל, אלא אם אחריות תזונתם עלינו או שאין ביכולתם להשיג מזון בכוחות עצמם.

לעתים נדרש צורך דחוף לטפל בבע"ח, שאם לא כן -יסבלו צער גדול ואף ימותו. אין כל היתר לעבור על איסור דאורייתא בשבת לצורך הצלת בע"ח. ובאשר לאיסור דרבנן, ידוע  שהתירו איסור מוקצה וביטול כלי מהיכנו עבור הצלת בע"ח (שבת קכ"ח,ב) וכן מצינו שהתירו לחלוב פרה תוך איבוד החלב, כאשר צריך לעשות זאת משום צער בעלי חיים. מאידך, אסור לסייע בהמלטה (משנה שבת,י"ח,ג) למרות שאין בכך איסור דאורייתא, ורק דברים מסוימים התירו (שו"ע,של"ב).

הפתרון ההלכתי הטוב ביותר במצבים של צורך בטיפול ווטרינרי בשבת, הינו ע"י ווטרינר גוי. וכמו שלגבי חליבה זה הפתרון המועדף, והתירו אמירה לגוי משום צעב"ח, כך יש להחיל זאת בצרכים אחרים שאם לא יטופלו יהיה בכך צעב"ח משמעותי. ואם צריך להזמין ווטרינר גוי ממקום אחר, יעשה זאת גוי הנמצא במושב וידבר אתו ישירות ולא דרך רכז יהודי שאינו שומר-שבת.

עם זאת, אין כל בעיה הלכתית לתת תרופות בשבת לבעלי חיים, וכן זריקות או משחות באופן שאינו מורח או מוציא דם, שכן גזרת "שחיקת סממנים" לא חלה על בעלי חיים. (להרחבה: שש"כ מהד' חדשה פרק כ"ז)