"...ילדתו לששה חדשים ויום אחד, שהיולדת לשבעה יולדת למקוטעין..." (רש"י;ר"ה יא,א)

בתקופת התנאים והאמוראים היו כמה הנחות יסוד רפואיות לגבי פגים: 1.אין מציאות שאישה תלד במהלך החודש התשיעי אלא רק בסופו 2.כאשר הלידה התרחשה בחודש השמיני -הוולד אינו בר חיות והוא נֶפֶל 3.לידה בחודש השביעי יכולה להתרחש גם במהלכו ("למקוטעין") והעובר בר חיות ואינו בחזקת נפל. ההיגיון שמאחורי הנחות אלה טעון הסבר (הרחיב בכך מכובדנו הרב פרופ' נריה גוטל בספרו הפגות בהלכה וראו גם אסיא ח') לעקרונות אלה יש נפקותות הלכתיות שונות. כגון: האם מחללים שבת על הצלת עובר בחודש השמיני? וכן לענייני שונים בשו"ע אבן-העזר באשר לקביעת חזקות על ולדות וייחוסם.

שתי ההנחות הראשונות אינן מוכרות בזמננו. על הראשונה כתב הרמ"א בשם הב"י ועוד ראשונים: "ואף על גב דאמרינן בגמרא יולדת לתשעה אינה יולדת למקוטעין, כבר תמהו על זה רבים שהחוש מכחיש זה, אלא שאנו צריכין לומר שעכשיו נשתנה העניין, וכן הוא בכמה דברים". על ההנחה השנייה, נכתב כבר לפני למעלה ממאה שנה (ע"י ד"ר שפירא הרופא של דווינסק) שעינינו רואות שככל שהלידה מתרחשת בשבוע מתקדם יותר של ההיריון, כך גדלים סיכויי ההישרדות. החזון-איש (יו"ד קנ"ה) ייחס זאת לשינוי הטבעים (שמצינו בעוד עניינים) והיו מהאחרונים שתלו זאת בהתפתחות המשמעותית של הרפואה. בכל מקרה הסכימו הפוסקים שהלכתית יש להתחשב במציאות זמננו ולקבוע הלכה על-פיה, כגון הצלת חיי עובר בחודש שמיני גם אם זוקק חילול שבת (למשל: הגרשז"א: מנח"ש סוסי ל"ה) וכן הופעת צירים מוקדמים הגוררים המלצה רפואית לניתוח קיסרי בכדי שהעובר לא יפול. 

 כיום, לידה משבוע 32-33 ואילך (תחילת שמיני) נחשבת ללא סיכון, והנולדים משבוע 24-25 (תחילת ששי!) שורדים ב"ה בעזרת "הנותן מחכמתו לבשר ודם" ע"י ה"וַתִּצְפְּנֵהוּ"" של היום- האינקובטור והמכשור הרפואי המשוכלל שבפגיות.  -