"וידבר י-הוה אל-משה לאמר". "אל-משה" אותיות "משא ל-ה'" היינו כאשר חש שעבודת ה' היא כמשא על גביו ועול המכביד ומקשה את חייו עליו לפנות אל ה' שיאיר פניו ויגלה רחמיו ויגדיל חסדיו עמו, שהרי לא לחינם נקרא רחמנא. ובידוע שברא העולם על מנת לגלות רחמיו ולהיות מיטיב עם ברואיו ולהשפיע חסדים טובים לעולם. ורצוי שיודה אף על הקושי – כי "כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד" ויבקש מה' שיקרבו אליו, וייתן במחשבתו תודה יתרה דווקא על הסיבה לטעם המר שחש (ברוחניות ו/או בגשמיות), ועפי"ר על ידי ריבוי הבקשה והתודה והודאה ימתיק הדינים בשורשם וייווכח "איזה טוב ה'! וכמה טוב ה'!"