"וידבר י-הוה אל-משה לאמר". "אל-משה לאמר" ראשי תיבות "מלא" בחינת "מלא כל הארץ כבודו" וכן "וידבר י-הוה" כסדר ראשי תיבות וי ושלא כסדר יוּ (לשון קריאת התפעלות) בבחינת "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם" היינו שלא לסמוך על הלב והעיניים שמשקרים ומדמים מילתא למילתא וגורמים לאדם לטעות ולהבין שה' מצערו בחינם ושראוי לו להיות עצוב/דואג/מפוחד/מיואש כי מצד האמת והאמונה ראוי לזרוק את השכל שמבין כל הנ"ל ולהתחזק באמונת חכמים בבחינת "אפילו יאמר לך על ימין שמאל ועל שמאל ימין" היינו להחליף וי של צער ב-יוּ של התפעלות, בבחינת לתלות את פרשנדתא בן המן האגגי שמפרש את חוקי-הדת מצוותיה- והלכותיה כחומרות יתרות ללא טעם (פרשן-דת) או שצובע את המציאות בשחור (פרשן-דתא = נתונים בלעז) ולהאמין לצדיק שאומר "ה' טוב תמיד אין שום רע כלל, היה טוב, עכשיו טוב, תמיד טוב", ולקיים סימן בשולחן ערוך, "לעולם ירגיל עצמו לומר כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד" ויודה לה' על חסדיו – על הטוב והמוטב, ויראה עין בעין איך "הכל מתהפך לטובה" וייווכח ויבין בלבו ויראה בעיניו שמלא כל הארץ כבודו, היינו "איזה טוב ה'! וכמה טוב ה'!" ועל ידי שבח, תודה והודאה יזכה לגאולה, לראות נסים, לאמונה, לשמחה, לתפילה, לישועה, לברכה, לפרנסה, לבריאות, לסיעתא דשמיא ולהצלחה בגשמיות וברוחניות ואשריו בזה ובבא.