"וידבר י-הוה אל-משה לאמר". סגולה לכל ישועה היא לילך עם תודה והודאה  (סימן רפ"ב בליקוטי מוהר"ן ח"א, אזמרה לא-להי בעודי). שכן הדרך היחידה לשלם לה' על אין סוף חסדיו היא:

(1) להודות לו,

(2) להתפלל על בניו – על עם ישראל, האומה של ה'.

וזה נרמז בפסוק בדילוגים של אות אחת, כאשר משלבים סוף הפסוק ותחילתו:

"אל-משה לאמר" – לשלם

"אל-משה" – מאה

יחד יוצא: לשלם מאה – בחינת המאה-ברכות שתיקן דוד המלך לברך מידי יום, בחינת הודאה,

"לאמר וידבר י-הוה" – יבריאו – בחינת השלמת החסרונות,

"י-הוה אל-משה" – אומה – בחינת תפילות על עם ישראל.