אנחנו נמצאים בימים אלו בחודש אלול, בהכנות לקראת הימים הנוראים בתיקון מעשינו ובקבלות לעתיד. ימים אלו תמיד מעוררים את המחשבה והעיסוק בסוגיות השכר ועונש, בתורה הגמול על פי תורתנו. פרשת השבוע שלנו עוסקת בין השאר במצוות שילוח הקן הידועה, בה מפרטת ומפרשת התורה את השכר המובטח על קיום המצווה- אריכות ימים: "כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל עֵץ אוֹ עַל הָאָרֶץ אֶפְרֹחִים אוֹ בֵיצִים וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים. שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים" (דברים כב).

הגמרא במסכת קידושין בדף ל"ט: עוסקת בענייני שכר ועונש בעולם הזה או בעולם הבא. מובאת בסוגיה דעתו של ר' יעקב הסובר ש"שכר מצוות בהאי עלמא ליכא", בעולם הזה אין ככר מצוות אלא בעולם הבא. ר' יעקב ראה מקרה בו אדם נשלח על ידי אביו לשלח את האם על הבנים, ואלו שתי מצוות בהן מפורט אריכות ימים. אותו אדם עלה על סולם וקיים את מצוות שילוח האם אך בירידתו נפל ומת. ראה זאת ר' יעקב ושאל היכן אריכות ימיו של זה והיכן טובת ימיו של זה, לכן הסיק שבעולם הזה אין שכר מצוות, שהרי היו צריכות המצוות להגן עליו אף מלהרהר מחשבות של עבודה זרה, כמו שמנסה שם הגמרא לומר שזו הסיבה בגללה מת.

אומר הירושלמי במסכת מגילה שכל האומר 'על קן ציפור יגיעו רחמיך', משתקין אותו. אדם שאומר שכל מידותיו של הקב"ה הינם רחמים עד לכדי רחמים על אותו ציפור משתקין אותו, מכיוון שיש בכך בעיתיות. ברור שכל מצווה שניתנה לנו יש לה מטרה, להשפיע בעולם, להשפיע על הנפש שלנו עצמנו, לתקן דבר זה או אחר. אך הלימוד מתוך דברים אלו שאף פעם איננו יכולים להגיע אל עומק המחשבה האלוקית והרצון העליון בציווי על המצווה. לא בטוח שעומק מחשבת עליון היא הרחמים על הציפור בשילוחה בכדי לקחת את בניה. לכן, יש להעמיד במבחן גם את אריכות הימים המובטחת על קיום מצווה זו. ר' יעקב טען מכאן שאריכות הימים והטובה המובטחת למקיים מצווה זו היא בעולם הבא. כך הסביר גמרא זו המהר"ל, כאשר אמר שלא יכול להיות שהעולם הזה הזמני בו יהיה עיקר השכר על המצוות. אולי יש גמול על המצוות אך בכדי שייווצרו עבורנו כל התנאים להמשיך ולקיים את המצוות ולממש את תפקידנו בעולם. כך כתב גם הרמב"ם שעיקר מתן השכר הוא לעולם הזה, עולם שכולו טוב, וכך כתב בהלכות תשובה: "הטובה הצפונה לצדיקים היא חיי העולם הבא... והטובה שאין עמה רעה... ופרעון הרשעים הוא שלא יזכו לחיים אלו אלא יכרתו וימותו... נמצא פירוש כל אותן הברכות והקללות על דרך זו, כלומר אם עבדתם את ה' בשמחה ושמרתם דרכו משפיע לכם הברכות האלו ומרחיק הקללות מכם עד שתהיו פנויים להתחכם בתורה ולעסוק בה כדי שתזכו לחיי העולם הבא וייטב לך לעולם שכולו טוב ותאריך ימים לעולם שכולו ארוך ונמצאתם זוכין לשני העולמות...".

אדם קיבל משימה לבצע אותה, ובשביל ביצוע המשימה קיבל האדם חיים, ולא להיפך. החיים אינם העיקר או המטרה אלא המשימה שעבורה ניתנו החיים. המשימה בכלליות היא עבודת ה', קיום המצוות ולימוד התורה, ובפרט לכל אחד תפקיד מיוחד המותאם לו. האריכות ימים היא ניצול החיים בכדי למלאות את התפקיד. אותו אדם שכיבד את אביו ושילח את האם אריכות ימיו היא במימוש תפקידו ומשימתו. לא באנו לעולם לעשות חשבון של שכר ועונש, של עשינו או לא עשינו אלא להיות מחוברים לרצון האלוקי, זהו השכר האמיתי. "שכר מצוה, מצוה". מחשבה זו היא עמוקה ומכווינה את האדם לחשוב במימדים של עולם שכולו ארוך...