התורה כולה, ובודאי ספר דברים, מכוונים אל הכניסה לארץ ישראל, אל מקום הייעוד של עם ישראל, שם יכולים לגלות את יכולותינו וכוחנו המיוחד, דברים היכולים להתגלות רק כאשר עם ישראל מגיע אל ארצו, ולא היו ניתנים להוציאם אל הפועל בגלות שאטמה את הרוחניות והסגולה המיוחדת של ישראל לצאת, להופיע ולבוא לידי ביטוי.

בפרשה שלנו, כמו גם בפרשה הקודמת, מופיעים עניינים רבים השייכים למלחמה שהרי הכניסה והנחלה בארץ ישראל תלויה היא בכיבוש הארץ מיד ז' העמים במלחמת מצווה. כאשר יוצא עם ישראל למלחמה הרי שמחנה הלוחמים מזכיר את מחנה ישראל במדבר שבו שרתה שכינה בתוך המחנה. בזמן המלחמה הותרו דברים מסוימים מתוקף המציאות השונה במלחמה. הפרשה שלנו פותחת בעניין אשת יפת תואר, יש היתר במאכלות אסורות. אך עדיין המחנה הישראלי הוא קדוש, שהרי "ה' אלוקיך עמיך, המעלך מארץ מצרים", ולכן מצווה התורה: "כי תצא מחנה על אויבך, ונשמרת מכל דבר רע" (דברים כג, י).

הדינים המפורטים תחת כלל זה הם הרחקה מהמחנה של מי שראה מקרה לילה, וכן 'יד תהיה לך מחוץ למחנה, ויצאת שמה חוץ, ויתד תהיה לך על אזנך והיה בשבתך חוץ וחפרתה בה, ושבת וכיסית את צאתך"- וכל זאת בכדי ש"והיה מחנך קדוש ולא יראה בך ערוות דבר ושב מאחריך". כלומר הציווי הכללי של 'ונשמרת מכל דבר רע', בא על עניין קדושת המחנה מבחינה רוחנית ונקיות גופנית שגם היא חלק מהטהרה הרוחנית של המחנה.

רש"י על ציווי זה מוסיף דבר נוסף הניתן ללמוד מהציווי 'ונשמרת מכל דבר רע', עניין שלא קשור בדווקא להמשך הדברים המתפרטים בהמשך: "כי תצא... ונשמרת- שהשטן מקטרג בשעת הסכנה".

בפרשה הקודמת בתיאור כהן משוח מלחמה מופיעה רשימת החוזרים מהמלחמה: "הירא ורך הלבב" ופירשו חז"ל שזה לא רק על אדם המפחד מדפוסי המלחמה אלא גם הירא מעבירות שבידו. והרי יש לשאול, אם יש מי שמפחד מכיוון שיש בידיו עבירות ועל כן הוא עלול למות במלחמה כעונש מאת הקב"ה, הרי אם הוא צריך להיהרג זה יקרה בכל מקרה בכל מקום שבו הוא יהיה, בין אם במלחמה ובין אם בביתו בעורף - הרי הכול ביד ה' ובהשגחתו!

בודאי שהכול ביד ה' המסובב את כל המעשים. רש"י כאן שאומר ש"השטן מקטרג בשעת הסכנה", מסביר לנו שיש חוקי טבע בעולם, ולטבע 'חוקים משלו'- חוקים שנקבעו אמנם ביד ה', אך חוקי המלחמה למשל אינם כחוקי ההימצאות בבית. חוקי הולכי דרכים, טסים במטוסים, נוסעים בכבישים- מתנהלים על פי חוקי הטבע. הייתכן שיעבור אדם באור אדום ויאמר: 'הכול ביד ה''?! כך גם למלחמה חוקים משלה. הקב"ה מנהיג את עולמו בנס ובטבע, אך עיקר ההנהגה היא על פי חוקי הטבע- החוקים שנקבעו וצריך להתחשב בהם לפני שיוצאים לדרך.

הרב קוק זצ"ל ב'ישראל ותחייתו' מסביר את כוח ה' פועל ומחיה את כל העולם בכל חוקי הטבע: "הסקירה הרואה את הכוח האל-הי החי ופועל... בכל מסיבות הטבע, בכל הליכות רוחות האדם, בכל סבוכי המלחמות, בכל תכני תעתועי האישים והעמים- היא מסדרת אור קדוש על מלא כל העולם".

הכול ביד הקב"ה, כל נשימה בחיינו- זו אמונתו ואלו חיינו. אמונה זו יכולה להוריד מהאדם את כל האחריות האישית המוטלת עליו בבחירה החופשית, אבל התורה אומרת לנו "אם בחוקתי תלכו- ונתתי גשמיכם בעיתם". האדם צריך לבחור את צעדיו מתוך התחשבות גם בחוקי הטבע- שקבע אותם ה'. הקב"ה מופיע בעולם בנס ובטבע. את חוקי הנס איננו מבינים, אך את חוקי הטבע כן- וה' רוצה שהעולם התנהל על פיהם, ומתוך התחשבות בהם עלינו לשקול את צעדינו.