פרשת השבוע - שמות
"וְאֵלֶּה שְׁמוֹת
בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ" (שמות א, א)
בפרשת "שמות" אנחנו קוראים על הגלות ועל תקופת השעבוד
הנוראה שעברה על עם ישראל במצרים.
ספר "הזוהר" נותן פרוש עמוק ויפה על המהות האמיתית של
הגולה באומרו כי שיעבוד פירושו שליטה על המוח ועל הרוח ולא בהכרח על הגוף. כשאנו
בגלות, הרוח היהודית, שמפעמת בכולנו ובעצם מהווה את הייחודיות שלנו ומעידה על
תפקידינו בעולם, נמצאת במצב של עילפון, כך שכל מיני מריעים בישין וחולשות יכולים
להשתלט על המוח ולתקוף את הנפש. גלות היא מצב נפשי ולא בהכרח טריטוריאלי.
אחת הדוגמאות לגלות הנפש ושיעבוד המוח בימינו היא - תוכניות
הראליטי.
לא ניתן להתעניין ולצפות בחבורת אנשים שעסוקה כל היום בלתחמן, לרכל
ולהסתכסך מבלי שזה ישפיע עלינו ברבדים הכי עמוקים של הנשמה. יסכימו איתי כולם
שהחברה הישראלית עוברת מטמורפוזה בשנים האחרונות ואנחנו נהיים כציבור וכפרטים יותר
אנוכיים וחסרי סבלנות אחד כלפי השני. לצפייה בתוכניות האלה למיניהן יש השפעה מכרעת
על כך. מה הביצה ומה התרנגולת קשה לדעת, כלומר האם ההוויה הישראלית מגדירה את
התכנים בטלוויזיה או שלהיפך. מה שבטוח זה שאת המעגל הזה יש להפסיק. גם עבורנו,
המבוגרים, צפייה בתוכניות מהסוג הזה מזיקה, אבל עבור ילדינו זו ממש תרעלה לנפש. מה
אנחנו משדרים להם כשאנחנו מאפשרים להם לראות בתוכניות הראליטי למיניהן, או חמור
מכך כשאנחנו צופים יחד איתם והופכים את המאורע לחוויה משפחתית?
- אנו בעצם אומרים להם (כמובן מבלי לבחור בכך או להתכוון) שדיבור
לשון הרע והרכילות הם לגיטימיים, במקום הניסיון "לנצור לשוננו מרע ושפתינו
מדבר מרמה".
- שלכרות בריתות, "לדרוך על גוויות" ולתחמן אחד את השני
בדרך אל הפרס ואל התהילה זה משתלם במקום הניסיון לחפש את המאחד ולשאוף ל"אהבת
לרעך כמוך".
- שלנבל את הפה ולהשתמש בשפה דלה ורדודה זה מותר במקום הניסיון
לשמור על תרבות שיח נעימה ומתחשבת.
- שרביצה שעות מול המסך בבהייה פאסיבית יכולה לבוא על חשבון ניצול
הזמן לעשיות ממשיות ומועילות למען חייך וחיי סביבתך.
- שלהיות "ידוען" ולנסות להתפרסם ולקנות את עולמינו
ברגע, זה לגיטימי במקום היגיעה שבעבודה מאומצת בדרכינו המאוזנת מעלה במעלה הסולם.
נרצה או לא נרצה – אלה המסרים שעוברים אלינו ואל בני הנוער והילדים
וחודרים מבעד לכל ניסיונות החינוך האחרים שננסה לעשות. אז מה אם כל החברים שלהם
רואים והם לא רוצים להיות חריגים בחברה? בשביל זה אנחנו כהורים קיימים ועלינו לשים
גבולות (קודם כל לעצמינו...) ולעזור להם להבחין בין טוב ורע.
מאת: ניר אביעד, מתוך האתר "השבוע בפרשה", http://nir.benny-aviad.com
