פרשת שמות- בזכות מה ניצלו עם ישראל במצרים?

מאת: אהובה קליין.

[לעילוי נשמת אמי - חיה ז"ל בת בן ציון]

פרשת שמות-הפרשה הראשונה הפותחת את החומש השני פותחת במילים:

"ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו: ראובן שמעון לוי ויהודה יששכר זבולון ובנימין: דן ונפתלי גד ואשר: ויהי כל נפש יוצאי ירך יעקב שבעים נפש ויוסף היה במצרים: וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא: ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאוד מאוד ותימלא הארץ אותם: ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף.."[שמות א' א-ט]

השאלות הן:

א] מה הכוונה במילים: "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו" ?

ב] האם מותו של יוסף משפיע על האווירה במצרים?

ג]  מיהו פרעה ומהם גזרותיו?

"ואלה שמות בני ישראל"

הרב אליהו שליזנגר [ בספרו: "אלה הדברים"] מסביר: יש משמעות  ל-ו' החיבור בראש הפסוק: "ואלה שמות.."

הכוונה : שישנו חיבור בין שני החומשים-בראשית ושמות: "בראשית"  מביא את ההיסטוריה של אבותינו-אברהם יצחק ויעקב ואילו-"שמות" מתאר את דור ההמשך- הבנים. ו'  החיבור תפקידו לחבר בין האבות לבנים ובין הבנים לאבות כפי שנאמר: "והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם" ובעתיד ,בע"ה-  נזכה לראות: "הנה אנוכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בוא ה' הגדול והנורא"

המשמעות של –"את יעקב וביתו"- היא :כי כל הבנים היו יחד עם דעתו של יעקב-שהיא דרך התורה-דרך הממשיכה את מסורת האבות, ומסיבה זו התורה מציינת : "ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורות לפניו גושנה.." [בראשית מ"ו, כ"ה] - יעקב שלח את יהודה תחילה לגושן  כדי להקים  מרכז רוחני- בית מדרש תורני במטרה להכשיר את הקרקע- לקראת בוא יתר האחים- למען ימשיכו ללכת בדרך אביהם- יעקב  ולא יתערבבו חלילה עם התרבות הקלוקלת במצרים.

רש"י [המסתמך על תנחומא] אומר: כי למרות שהקב"ה מנה את מספרם של  ישראל בחייהם[בראשית מ"ו, ח],חזר ומנה אותם לאחר מותם ,להודיע את חיבתו אליהם- היות ונמשלו לכוכבים, שהרי נאמר כאן: "שמות" וגם נאמר אצל הכוכבים: "שמות"-כפי שנאמר: "מונה מספר לכוכבים לכולם שמות יקרא" [ישעיהו מ, כ"ו]

חז"ל מצאו רמז במילים: "ואלה שמות"- שבת, מילה  ותפילין, שלושת מצוות אלה נקראות בלשון התורה :"אות"

למצוות שמירת שבת נאמר: "כי אות היא ביני וביניכם"[שמות ל"א, י"ג]

על מצוות מילה נאמר: "ונמלתם את בשר עורלתכם, והיה לאות ברית ביני ובינכם"[בראשית י"ז, י"א]

ועל מצוות  תפילין נאמר: "והיה לאות על ידכה ולטוטפות בין עינך"[שמות י"ג, ט"ז]

עם ישראל דבק במצוות אלה במסירות נפש מאז היותו לעם ובכך נבדל משאר אומות העולם.

ובמדרש מכילתא [ל"א, ט"ז] כתוב: "כל דבר שנתנו ישראל נפשם עליו...הרי אלו נתקיימו בידם ואין ניטלין" -מצוות אלה קיימות לנצח בעם ישראל ואינן נלקחות מהם.

ועוד רעיון יפה של חז"ל: "ואלה שמות" ראשי תיבות- "וחייב אדם ללמוד הפרשה שניים מקרא ואחד תרגום. והמטרה  היא: בכל התקופות -עם–ישראל חייב לשמור על שפת הקודש ובדרך זו אנו משמרים את הקשר לשפה המקורית של אבותינו.

ויש רמז נוסף בסופי התיבות: "ואלה שמות בני ישראל הבאים "-תהלים.- רמז לעם ישראל להצטייד בספר תהלים גם כאשר יורדים לגלות.

מותו של יוסף.

הרב אליהו שליזנגר  מסביר : כי מותו של יוסף הוא מאד משמעותי  לגבי ישראל, כי ברגע שהוא נפטר כל הדרך אותה הנחיל יעקב לבניו- באה לקיצה, ובמקומה  עם ישראל מחפש  את הדרך הנעימה להשתלב בחיי המצרים ולהתערבב בחייהם ,הם העדיפו את הנעימות על  על הדרך הטובה- דרך התורה ואז קם מלך חדש במצרים  שלא הכיר את ישראל כפי שהתנהגו לפני מות יוסף.

אור החיים שואל: מדוע הכתוב חוזר על עניין מות יוסף ומזכיר את מות האחים וכל הדור ההוא, הרי  מות יוסף הוזכר כבר בחומש בראשית, סוף  פרשת ויחי?

תשובתו: שאם יוסף היה חי  היה דואג שהמצרים לא ימשלו על ישראל שהרי כל זמן שהוא שימש משנה למלך במצרים הכול  זרם  על מי מנוחות.

ובנוגע למיתת האחים, הרי כל זמן שאפילו אחד מהאחים היה  קיים היו זוכים ליחס של כבוד מצד המצרים כמו שפירשו חז"ל [במסכת סוטה י"ג] ובנוגע לכל הדור ההוא כל עוד היו חיים, הרי פרעה לא  יכול היה להתחכם כנגד דור דעה  שהיו ידועים בחוכמתם.

פרעה מלך מצרים.

רש"י אומר על  הפסוק: "ויקם מלך חדש.."- מחלוקת בין רב לשמואל: " חד אמר: חדש ממש, וחד אמר: שנתחדשו  גזרותיו. מאן דאמר:  חדש ממש דכתיב:"חדש" ומאן דאמר: שנתחדשו  גזירותיו דלא כתיב: "וימת וימלוך"[סוטה י"א]

כלומר לפי דעה אחת: היה זה אותו פרעה מימי יוסף, אלא שנתחדשו גזרותיו, ולפי דעה שנייה היה זה מלך חדש ממש .

ורש"י שואל : אם  נקבל את הדעה לפיה : היה זה מלך חדש ממש, כיצד יתכן שלא שמע על יוסף שהציל את ארץ מצרים משנות הרעב? ,אלא הוא כן ידע, אבל התעלם בכוונה וביטל את כל החוקים  שעשה יוסף לטובת עם ישראל.

פרעה מתבונן בעם ישראל והוא מבחין בדבר המפריע לו מאד: "הנה  עם בני ישראל רב ועצום ממנו"!

האדמו"ר רבי ישראל מרוז'ין אומר: כי בשעה שעם ישראל מתלכדים כאיש אחד בלב אחד, הם מגיעים לדרגה של- "עם עצום"-יש להם עוצמה כה גדולה ששום אומה אינה מצליחה לשלוט בם  ובעקבות הבחנה זו של פרעה -הכתוב מתאר את דבריו של פרעה: "הבה נתחכמה לו פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאינו ונלחם בנו" [שמות א'  ט-י]

 רש"י בהסברו על התחכמותו  זו של פרעה כנגד ישראל  מבאר : כי  פרעה  נהג כלפיהם בעורמה ,אך בנוסף מביא  רש"י את פירושו של רבי חמא לפיו:

 המילים:"נתחכמה  לו"- מופנות כלפי מושיען של ישראל- הקב"ה-  פרעה גזר גזירה אכזרית: "כל  הבן הילוד – היאורה תשליכוהו" מתוך הנחה  שלא ייענש שהרי  הסתמך על הבטחת  הקב"ה  לנֹח - שלא יביא עוד מבול לעולם.

אבל ,פרעה לא ידע שהמבול ,אמנם לא יחזור שנית  על כל העולם, אך  על אומה אחת  הוא יבוא , שהרי המצרים עתידים לטבוע בים סוף כאשר בני ישראל יצאו ממצרים, על כך אמר רבי אלעזר: "כי בדבר אשר זדו עליהם- בקדירה שבישלו בה נתבשלו" [מסכת סוטה י"א]

פרעה מעביד את ישראל בפרך, מתברר כי המצרים היו נותנים את מלאכת הגברים לנשים  ואת מלאכת הנשים לגברים- כדברי תנחומא:

"שהיו נותנים עבודת האיש על האישה ועבודת האישה על האיש"

הקב"ה עומד לצדם של ישראל ולמרות גזרותיו של פרעה: "כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ"

ועל כך מביא רש"י מדרש יפה: אתם המצרים אומרים: "פן ירבה  ואני אומר: כן ירבה".

עם ישראל ניצלו בגלל שלושה דברים שלא שינו:  לבוש, שפה ותורתם-  קיום המצוות.

לאור האמור לעיל, ניתן להסיק כי הקב"ה אינו נוטש את ישראל גם בגלות -כאב שאינו נוטש את בנו, גזירותיו של פרעה ומנגד כישלונותיו מוכיחים :"כי לא ייטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב"

ויהי רצון שהבטחה זו תלווה את עם ישראל  לנצח. אמן ואמן.