גם אם השבטים סברו שיוסף חייב מיתה, איך הרשו לעצמם לפעול נגד רצון אביהם, ולהסתיר ממנו את מה שזממו לעשות?

נראה שהתשובה לכך היא, שבני יעקב ידעו שבהיסטוריה המשפחתית הקצרה שלהם, מאז אברהם אבינו, יש בכל דור בן אחד רשע: ישמעאל בנו של אברהם, ועשו בנו של יצחק. לגבי ישמעאל, שרה היא זו שביקשה לגרש אותו כשראתה מה השפעתו על יצחק בנה, בעוד אברהם התנגד לכך בתחילה. גם לגבי עשו, יצחק רצה לתת את הברכה לעשו, ורק בזכות התערבותה של רבקה, קיבל אותה יעקב. אם כן, בשני המקרים לא התרחשו הדברים לפי מה שחשב האב שנכון לעשות, אלא התערבות האם היא שהכריעה.

גם כאן,  חשבו האחים שגם ביניהם יש אח אחד רשע, שאביו אוהב ואינו רואה נכון את המצב ואינו מטפל בו כפי שצריך (וגם אחרי ששמע את חלומותיו, רק גער בו ולא העניש אותו כנדרש). לכן החליטו לפעול בלא ידיעת יעקב כדי לסדר את העניינים, כשם שפעלו האמהות.

במובן מסוים, יש כאן מידה כנגד מידה: יעקב יצר תקדים בכך שפעל נגד רצונו של אביו יצחק, ולכן בניו פעלו נגד רצונו ביחס ליוסף.

היתה כאן סטייה נוספת מדרך ההחלטות הרגילה: האחים פעלו בלי להיוועץ בראובן הבכור. אילו נועצו בו, היה  מונע מהם לפגוע ביוסף. כנראה, שנאת החינם שלהם ליוסף העבירה את האחים על דעתם, ופעלו שלא בדרך הנהוגה, בלי להיוועץ בבכור.