מה זה ראשי תיבות "רחל"?

   כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ... וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת-תֹּאַר וְחָשַׁקְתָּ בָהּ וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה (דברים ט"ז י"ט).

   אחד מהשרירים החזקים של מדינתנו הקטנטונת והחמודה - נקרא 'צהל', ויש כאלו שבטוחים שמדובר בהמצאה והברקה גאונית של המאה האחרונה.

   אך האמת שונה! "צהל" אינו המצאה של הוזה וחוזה המדינה. כבר לפני אלפי שנים - עוד בתקופת משה רבנו - המושג הזה קרם עור וגידים. כבר אז היה לעם ישראל צבא, חיילים, מפקדים, והכל לפי תשתית וציווי האלוקים (במדבר ל"א ג'), אלא שהיו הבדלים רבים בין הצבא של ימינו לאותו צבא קדוש, והנה מספר דוגמאות:

   בצבא החמוד שלנו, מי שמהול - הוא בעל מום ומקבל פרופיל 97. אך בצבאו של משה רבנו, חשבו אחרת.

   כמו כן, בצבא המתוק שלנו, ההמנון הוא "כוחי ועוצם ידי". ואילו בצבאו של משה, ההמנון היה כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ (דברים כ"ג ט"ו).

   בצבא שלנו... אך בצבא של משה רבנו, הקפידו מאוד בענייני הקדושה והצניעות, וכמו שמצָווה התורה ודורשת: וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע... וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר (דברים כ"ג י - ט"ו).

   בצבא שלנו, מי ששומר אמונים לתורה הולכים איתו ראש בראש - עד שיתכופף וישתנה. (עיין פרשיית ישיבת "הר ברכה" 1.12.2009). אך בצבאו של משה, שרביט ההנהגה והמילה הראשונה והאחרונה היו שמורים אך ורק לתורה.

   בצבא שלנו, מוציאים לשדה הקרב את המוכשרים ביותר. אך בצבאו של משה היו מוציאים לשדה הקרב את הצדיקים ביותר, חיילים שלא היה להם אפילו עבירה אחת (דברים כ' ח'). כן כן, יהודים כמו באבא סאלי, הרב מרדכי שרעבי, הבן איש חי, צדיקים כאלו היו יוצאים לשדה הקרב.

   בקיצור, היום 'צהל' זה ראשי תיבות צבא (הגנה) לישראל, ואילו פעם 'צהל' היה ראשי תיבות צבא הכפוף לה', יחי ההבדל ה....ענק!

   כעת נגלה סוד צבאי גדול שחכמי התורה גילו לנו בפרשה, וחבל שמנהיגי וקברניטי הצבא הבטוחים בכוחם ועוצם ידם - מעולם לא חלמו עליו.

   זו בעצם התשובה לשאלות המפורסמות... למה החרדים לא הולכים לצבא? מדוע הם לא מוכנים לשאת בנטל הלאומי? מה הסיבה לכך שבזמנו של משה ויהושע הסכימו להתגייס לצבא - והיום עולם התורה מסתייג מכך מאוד?

   התשובה לשאלות אלו היא אחת: בתקופת אבותינו הקדושים התורה היתה מעל הצבא והקדושה והצניעות שררו שם בכל פינה והשכינה הקדושה ליוותה את הלוחמים, ועל הצבא נאמרו המילים הנשגבות 'וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ'.

   אך היום הצבא מצהיר שהוא מעל התורה - והצניעות והקדושה אינם נר לרגליו, ומשום כך השכינה לא שוהה שם. ומאותם סיבות שהשכינה לא נמצאת, גם בני התורה לא נמצאים!!!

   לאחר הקדמה זו וההבנה שחיילי צבאו של משה היו קדושים וטהורים ויראי אלוקים בלב ונפש, כל מי שקורא בפרשה את פרשיית 'אשת יפת תואר' מרים גבה או שניים, ומי שיש לו שלושה גבות מרים את שלושתן. מדוע?

   תארו לעצמכם את התרחיש הבא: משה שולח פקודה "להתכונן למלחמה", החיילים יוצאים, הקרב מתחיל, לפתע רואה אחד החיילים - אישה, גויה, אשת איש! נו, כמה סיכויים יש לכך שאותו חייל קדוש וצדיק כמו באבא סאלי, יחפוץ להתחתן עם אותה מרשעת? ("אשת יפת תואר" הייתה אישה טמאה שנועדה לבלבל את החיילים ולהחטיא אותם).

   למרבה הפלא, מכריזה התורה ואומרת: כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ... וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת-תֹּאַר, וְחָשַׁקְתָּ בָהּ, וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה.

   התורה מתירה לחייל לגייר את אותה אישה "בעל כורחה", ולהתחתן איתה. רגע אחד! אבל אנחנו יודעים שאחד מחוקי היהדות, זה שאי אפשר לגייר אדם בעל כורחו. אם כן מדוע כאן התרנו את העניין?

   רש"י הקדוש פותר לנו את תמיהתנו - בזו הלשון: לא דיברה תורה, אלא כנגד יצר הרע. שאם אין הקדוש ברוך הוא מתירה, יִשָׂאֵנַה באיסור.

   דברי רש"י הללו, יותר חזקים מפצצת אטום!

   הרי מדובר כאן באנשים צדיקים ויראי ה', אנשים שבזמן יציאתם למלחמה לא היה להם אפילו עבירות קלות (דברים כ' ח'). אם כן כיצד יכולה פתאום להיווצר אצלם תאווה כל כך חזקה, עד כדי כך שלא יוכלו לעמוד בפיתוי של "אשת איש גויה וטמאה", ואם ה' לא יתירה להם - יתחתנו איתה באיסור? כיצד יתכן להגיע לדרדור ברמה שכזאת?    התורה מגלה לנו את המסלול, כיצד מגיעים למצב רדוד שכזה: א. "וְרָאִיתָ"... ב. "וְחָשַׁקְתָּ"... ג. "וְלָקַחְתָּ"...

   יהודי יקר! בנושא "עריות ופריצות", אין אפוטרופוס לאף אחד. יהיה מי שיהיה, אם הוא מגיע למצב של "וראית", הראיה משפיע עליו, היא נחקקת בנשמתו ומפתחת אצלו את התכונה של "וחשקת", וכאשר האדם חושק במשהו, בסוף הוא משיג אותו - ומתקיים בו החלק האחרון של "ולקחת"! ואם לא יתירו לו את העבירה, הוא יעשה אותה באיסור (רש"י ט"ז י"ט).

   כן כן, (באופן כללי ובפרט) בעניינים הללו, אין ביטוח לאף אחד, וכמו שאמרו חז"ל, "אל תאמין בעצמך עד יום מותך". והם אמרו זאת על כל אדם, גם אם יש לו זקן ארוך עד הברכיים וכיפה עד הנעליים, וכולו מקרין קדושה והוד. זה לא קשור לדת. זה היגיון בריא של כל אדם - ואפילו של גוי (עיין סנהדרין לז. - אפשר אש בנעורת ואינה מהבהבת?).

   וכבר מצאנו בגמרא מעשה נורא, הממחיש לנו מה כוחה של ראיה אחת, ואפילו אם היא נוצרת שלא במתכוון, ואפילו שמדובר באדם קדוש ופרוש שנקרא "חסיד", וכך מספרת הגמרא (קידושין דף פ"א.):

   יום אחד הגיעו שבויות לנהרדעא. כאשר נודע הדבר לתנא רב עמרם חסידא, ציווה לפדותם ולדאוג לכל מחסורם ולתת להם לגור בעליית הגג שבביתו, ומבואר שם בגמרא שהעלייה לגג הייתה נעשית באמצעות סולם גדול וכבד שהיה צריך להביא עשרה אנשים בכדי להזיז אותו, ומשום כך לא חשש רב עמרם חסידא ממכשול רוחני חלילה.

   הגמרא ממשיכה לספר והיא מגלה לנו שלילה אחד עברה אחת השבויות ליד פתח עלית הגג, ומרוב שהייתה נאה, האיר מבשרה כמו קרן אור למטה לכיוון הבית. כאשר הבחין בכך רב עמרם חסידא, פחז עליו יצרו ולא הצליח להתגבר עליו, ומרוב שהיה להוט אחר העבירה, הצליח להזיז "לבדו" את הסולם שהיה מונח בצד. הוא פעל במקום עשרה אנשים!!!

   וכך החל רב עמרם חסידא לתפס בסולם, מבלי יכולת להתגבר על יצרו. כאשר קלט שאינו יכול לעשות דבר כנגד היצר, זעק מיד בקול גדול: "אש בבית של עמרם! אש בבית של עמרם"!

   תלמידיו שהיו בקרבת ביתו, שמעו את קריאת רבם הזקוק לעזרה, ובאו לעזרתו כאשר הם נושאים בידיהם כַּדֵי מים לכבות את הדלקה. ומה רואות עיניהם? לא דובים ולא יער, לא אש ולא להבות, אלא הרב עומד באמצע הסולם שמוביל אל השבויות.

   נזדעזעו התלמידים ואמרו לרבם: "ביישתנו רבנו". אתה שמטיף לנו ליראת ה', נתפס בדרך לעבירה כל כך נוראה? אמר להם רב עמרם חסידא, "מוטב תתביישו בי בעולם הזה, ולא תתביישו בי בעולם הבא". אחר כך השביע רב עמרם את יצר הרע שיצא ממנו, ויצא ממנו "עמוד אש". אמר לו רב עמרם, תראה איך אתה עשוי מאש ואני מבשר, ולמרות זאת ניצחתי אותך.

   המתבונן במעשה הנורא הזה, רואה עד היכן הדברים מגיעים. שהרי מדובר "בתנא", וכלל יש בידנו, "שכל תנא המוזכר בגמרא, ביכולתו להחיות מתים". ומדובר בתנא שנאמר עליו "חסידא", ולמי שלא יודע, בכל הש"ס יש רק חמשה אנשים שנאמר עליהם חסידא - והתנא רב עמרם אחד מהם. (רבי שמעון, רב סלא, מר זוטרא, רבין, רב עמרם), ולמרות כל זאת, כאשר התגבר עליו יצרו, הוא קיבל כוח על טבעי והצליח להזיז סולם כבד שצריך עשרה איש להזיזו. כל זה נגרם לו על ידי "ראיה אחת"! בשוגג! שלא יזם כלל! עד כדי כך השפיעה עליו הראיה, ורק תושייתו ותעוזתו עמדו לו לצאת בשלום מהעניין.

   זה מה שמחדשת לנו התורה בפרשתינו: לא משנה מה עוצמתך הרוחנית. דע לך שאם הגעת למצב של "וראית", סופך להגיע גם ל"וחשקת, ולקחת". ראשי תיבות "רחל". "ראית חשקת לקחת". ולכל העקשנים, הסיפור הנ"ל הוא אחת הראיות לכך.

   זו בעצם התשובה לאותם אנשים תמימים שמרפרפים מלמעלה בעיתונות פסולה "על הכותרות", וכאשר אומרים להם "התורה לא מרשה", ואפילו מראים להם שכל הרבנים אוסרים את העניין, הם מיתממים ושואלים "מה הבעיה"? הרי אנו לא צוללים לתוך הזוהמה, אנחנו רק מרפרפים מלמעלה, אם כן מדוע זה אסור?

   מדוע? בגלל "רחל"! ראית חשקת לקחת. הראייה משפיעה ומחלחלת ומדרדרת את האדם, וכאשר אדם רואה דבר, הוא עלול להיגרר אחריו זו הסיבה שאסור להסתכל על עבודה זרה (עיין ספר החינוך מצווה רי"ג).

   זו גם הסיבה למה שאמרו חז"ל, שאסור להביט בפני אדם רשע. כי "ההבטה" מחברת ומגשרת את האדם עם מה שהוא מביט עליו.

   אולי קשה לנו לרדת לעומק הדברים, סוף סוף אנשים בדרגתנו לא רואים את העניין בעוצמה שכזו, לכן נחתום את העניין בקטע הבא, כדי לקבל מימדים נכונים בסוגיה:

   ר' אהרון קוטלר, אחד מעמודי העולם שהיה ליהדות, היה אחד הבודדים שזכה לעבור את השואה הארורה - ולהישאר בחיים. כאחד שכזה, הוא ידע "בדיוק" מה עומק הזוועה הטמונה במילה "שואה".

   צדיק זה, לעת זיקנתו נחשף פעם אחת למעשה אסור שנעשה ברחוב. מיד נזדעזע גופו, הוא נצמד לקיר הרחוב, פרץ בבכי - ואמר: ריבונו של עולם! את כולם לקחת [בשואה]. למה השארת אותי?

   רבי אהרון קוטלר ידע היטב מה המשמעות של "כישלון אחד בשוגג" בשמירת עיניים, והוא ביכה אותו נוראות, עד כדי ששאל את נפשו למות. כך צריך לחיות! לדעת להגדיר נכון את הסכנה ועוצמתה - ולא לטייח את הנפילה.

   האמת היא שיש גם עידוד בפרשה שלנו, משום שהמסר הזה לא נאמר רק בצד השלילי, אלא גם בצד החיובי. מה הכוונה?

   עד עכשיו ראינו, שכח הראיה כל כך עצום, וביכולתו להוביל את האדם עד שערי גהינום. אך צריך לדעת שגם בקדושה זה בדיוק אותו דבר! גם בקדושה כח הראייה עצום ונורא, ואדם שמתבונן על דברים קדושים וטהורים, על תמונות צדיקים, על דברי תורה, על ספרי קודש, על נרות שבת, על חנוכיה וכו', הרי שהנשמה שלו נטענת ומתמלאת במצבורי קדושה, ובהתחלה זה יהיה "וראית", אך כך זה יחלחל ויפעפע בו ויגרום לו "וחשקת", הוא יתמגנט ויחפוץ בקדושה והטהרה, ובסופו של דבר, בעזרת ה' הוא יגיע גם ל-"ולקחת".

   וזה פסוק מפורש בתורה! וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם (במדבר ט"ו ל"ט). א) וראיתם. ב) וזכרתם. ג) ועשיתם. "ראיה", והתבוננות בקדושה, מעלה ומרוממת את האדם, ומחוללת אצלו שינוי "בזיכרון", במחשבה, וגורמת לו "לעשות" בפועל מעשים טובים.

   יהודי יקר! רוצה לשמוע סוד? דע לך שכוחה של הבטה על צדיקים כל כך רב ועצום, עד כדי כך שביכולתה לקדש אדם טמא כבלעם שהתחתן עם אתון, ולהשרות עליו נבואה אלוקית. דע לך שבעצם הסוד של בלעם הרשע היה על ידי שהסתכל על עם ישראל הקדוש, ומהראייה הזו הוא שאב כוחות - עד שהעפיל לדרגת נבואה, וכמו שנאמר (במדבר כ"ד ב') "וַיִשָׂא בִלְעָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵל... וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים". (הרמב"ן "באיגרת הקודש"פרק ה').

   נכון שזה מדהים? האם חלמת פעם שלעין יש כזו עוצמה? דע לך שזה עוד יותר עמוק, כמו שנראה בסיפור הבא:

   בקום המדינה, באחד מיישובי הארץ היה קומץ ילדים מועט, המורכב חלקו משומרי מצוות אדוקים - וחלקו מאנשי המזרחי. כאשר רצו אנשי המקום לפתוח גן ילדים, כל אחד סחב לצד שלו. אנשי המזרחי טענו שהגננת צריכה להיות לפי צביון השקפתם, ואילו שומרי המצוות החרדים ניסו למשוך לצד שלהם. העניין היה מורכב וסבוך, משום שלא היו מספיק ילדים לפתוח שני גנים לשני הסגנונות. יום אחד, החליטו אנשי המזרחי שאי אפשר יותר להמתין, ובזמן הקרוב הם פותחים את הגן עם גננת משלהם.

   בצר להם, פנו אותם שומרי מצוות לחזון איש זצ"ל, וביקשו את עצתו. למרבה התדהמה, אמר להם החזון איש כך: אין בעיה שהגננת תהיה מאנשי המזרחי, אך בתנאי אחד. והוא, שבגן יתלו על הקיר תמונות של גדולי ישראל שהיו אדוקים וחדורים ביראת ה', והחשבון פשוט. אם התמונות הללו יהיו תלויות בגן, הדמויות שבתמונות יחלחלו ויחדרו עמוק לנפש הילד ויגרמו להם יראת שמים עצומה, וממילא כבר תתיישר השקפתם.    מכאן אנו למדים על כח הראיה, עד כמה השפעתה עצומה, ואפילו בגיל הרך.

   טיפ לסיום: "עין", זה לא כדור מבשר. עין זו עוצמת תקשורת שאין כדוגמתה. כולנו מכירים את המושג "עין אלקטרונית" (שלט), המלווה אותנו בחיי היום יום. במערכת המוסיקה, במזגן, ברכב, יש היום מנורות שיש להם "עין" שמדליקה אותם באופן אוטומאטי כאשר נהיה חושך, יש גלאי נפח ואזעקות שמופעלים על ידי עיניים שחיברו להם, היום כבר לא צריך לחבר חוטים וכבלים. פשוט עובדים "באלחוט" - והעין כבר עושה את העבודה. היום ניתן להשמיד את כל העולם עם "עין אלקטרונית" המחוברת לשלט, המחובר לפצצת אטום.

   אכן עין זו עוצמה, השאלה להיכן מנווטים אותה. ניתן להפעיל איתה מערכת ולשומע מוסיקה, אך ניתן גם להפעיל איתה פצצת אטום.

   האמת היא שגם בשמים העין זה כלי חשוב ועוצמתי. על ידי תזוזות העין לדברים קדושים, מתחברים למעלה "עולמות"! יורד שפע, ברכה, גשם, הצלחה, פרנסה, עם העיניים אנחנו מפעילים את כל המערכות בקשר "אלחוט". אך אם אנו מסיטים את העיניים לדברים פסולים, אם פוגמים בקדושתם, אנחנו מפעילים למעלה בשמים מערכות אחרות, מערכות של צרות וייסורים וגזירות רעות.

   "עין" בגימטרייה זה 130, גימטרייה "קל", ללמדך שזה ממש כך. ניתן בקלות להמריא עם העין לעולמות הגבוהים, ולחילופין, לצלול איתה למבואות המטונפים. השאלה רק לאן מנווטים אותה, שהרי השאר כבר מתפתח מאליו. תשאלו אפילו את "רחל", ("ראית חשקת לקחת").

   נ.ב. אנו חיים היום בדור שכל אחד שולף הלכות מהכרס, ומי שאין לו כרס - שולף מהשרוול. אך כדאי לדעת, "שבשמירת העיניים" מְצוּוֹת נשים בדיוק כמו הגברים (חינוך מצווה רי"ג ומצווה שפ"ז), ועל מצווה זו טרחו חכמינו להדגיש שהיא יסוד היהדות והתורה כולה, ואף הזהירונו שמי שיקל לעצמו בעניין הזה וינסה לטהר את השרץ, סופו להקל בכל ענייני הדת (החינוך שם).

   כמובן שדברי רבותינו אינם צריכם סעד וחיזוק, אך למרות זאת נדגיש את העניין כדי לחדד יותר את הדברים: המציאות מעידה שאלו שהתדרדרו וסרו מדרך ה', הן הנשים והן הגברים, תחילת דרדורם היה מהקלות ורפיון בנושאי הצניעות ואביזריהו.

   אינטרנט לא חסום, פלאפון לא כשר, רפרוף [ודפדוף] בעיתונות וספרות פסולה, נתינת דרור לשמירת העיניים, דיבור חופשי וצחוק של נשים עם גברים זרים - ולהיפך... אך מי שבנושאים הללו היו לו גבולות ברורים, גם במערבולות הכי גדולות ובניסיונות הכי קשים, הוא הצליח לשמור על שלמות ביראת שמים.

   חלמת פעם שזה עד כדי כך?