"עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה" (לא, לב)

חז"ל (בראשית רבה צג, ו) אומרים שבגלל דברים אלו של יעקב, נגזר על רחל למות (ועלינו ללמוד מזה כמה צריך להיזהר בדיבורנו).

רמז לכך יש בפסוק "מתה עלי רחל" (מח, ז): יעקב אומר שהיא מתה "עלי" -­ בגללי, משום שאמרתי "עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה" (והמלה "עלי" מופיעה בפסוק זה בראשי תיבות: "עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה"). ואולי היה זה עונש ליעקב על הונאת אביו יצחק, שעשה משום שאמרה לו אמו "עלי קללתך בני" (כז, יג), כרומזת שהעונש למעשה זה יהיה "עלי" - דהיינו מות רחל.

ייתכן שכמו שמותה נגזר בגלל מלים, גם העיתוי למותה נקבע בגלל מלים, מילותיה של רחל עצמה: היא אמרה ליעקב "הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי" (ל, א), ובאמת, מיד כשנהייתה אמם של שני "בנים", בזמן הולדת בנימין, בנה השני, היא מתה.

שתי האמירות הללו שגרמו למיתת רחל, נמצאות בהקשר של חרון אף וע"ז (והרי "כל הכועס כאילו עובד ע"ז" - רמב"ם הלכות דעות פ"ב ה"ג): כשרחל  דרשה מיעקב "הבה לי בנים", יעקב ענה לה בחרון אף: "ויחר אף יעקב ברחל" (ל, ב), ואמר לה: "התחת אלקים אנכי"[1], כלומר שבקשה זו היא כמו ע"ז, שהרי הוא איננו אלקים. גם אמירת יעקב במעשה התרפים, "עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה", באה בהקשר של עבודה זרה, שהרי רחל גנבה ע"ז מאביה, וגם בהקשר של חרון אף, שהרי רחל אומרת ללבן: "אל יחר בעיני אדני כי לא אוכל לקום" (לא, לה), ואח"כ כתוב: "ויחר ליעקב וירב בלבן" (לא, לו).

גורם אפשרי נוסף למיתת רחל הוא שרחל לא הודתה כראוי על לידת יוסף: היא קראה לו יוסף באמרה: "יוסף ה' לי בן אחר" (ל, כד), כאילו שלידת יוסף לא הספיקה לה. ואכן, נתן לה ה' בן אחר אבל היא מתה כשהוא נולד. וגם על שני הבנים האלו נגזר להיות בסכנה: יוסף נמכר ובנימין כמעט נשאר במצרים. ובמשך שנים רבות, לא היה בנימין "בן אחר" אלא בן יחיד ליעקב, כשיעקב היה במצרים.