"וַיְבָרֲכֵם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמוֹר בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יְשִׂמְך אלוקים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה"

(בראשית, מח, כ) 

למנשה ואפרים, בניו של יוסף, יש חשיבות רבה בפרשתנו. מתברר שאפרים ומנשה מקבלים זכות יתירה על שאר השבטים: "בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יְשִׂמְך אלוקים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה". ואכן, לדורות, כשמברך אב את בנו, הוא מברכו שיהיה כאפרים וכמנשה.

מהי גדלותם של אפרים ומנשה? מדוע אין מברכים את הבנים שיהיו כשלושת האבות, כמו שמברכים את הבנות -"ישימך א-לוהים כשרה, רבקה, רחל ולאה"? מדוע אין הבנים מתברכים באברהם, יצחק ויעקב, או בשבטי ישראל?

התשובה לשאלה זו נעוצה בדברי יעקב בתחילת הפסוק: "וְעַתָּה שְׁנֵי בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד בֹּאִי אֵלֶיךָ מִצְרַייְמָה לִי הֵם אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי" (בראשית מח, ה). יעקב בוחר רק בבנים שנולדו ליוסף עד בוא יעקב למצרים.

אפרים ומנשה נולדו וגדלו בארץ זרה, מנותקים מכל משפחת יעקב. למרות ניתוקם, גדלו כמסורת ישראל סבא. כל אלה שיבואו אחריהם - נולדו כבר בשעה שכל בני ישראל היו במצרים, והישארותם במסורת המשפחה איננה קשה כל-כך.

יעקב עצמו היה מנותק ממשפחתו שנים רבות בהיותו בבית לבן. יעקב נאלץ לעמוד בניסיון של "עם לבן גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי". יעקב יודע שעם ישראל עתיד לבלות שנים רבות בגלות, מחוץ לביתו, והוא חרד לגורלם: האם ישכילו ללכת בדרכו ולהידבק בתורה גם בזמן ניתוק מהמשפחה?

מנשה ואפרים - הם ההוכחה לכך שניתן להישאר דבקים במסורת האבות גם כאשר מנותקים מהמשפחה. על כן, נבחרו דווקא הם להיות מושא הברכה של אבות בכל הדורות.

מאת: הרב אהרן ליכטנשטיין, מתוך האתר "בית המדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון",  www.etzion.org.il