בקרבנות הנשיאים מובא בסוף הסיכום של הקרבנות: "זֹאת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ, מֵאֵת נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל: קַעֲרֹת כֶּסֶף שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה, מִזְרְקֵי כֶסֶף שְׁנֵים עָשָׂר, כַּפּוֹת זָהָב שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה. שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה הַקְּעָרָה הָאַחַת כֶּסֶף, וְשִׁבְעִים הַמִּזְרָק הָאֶחָד, כֹּל כֶּסֶף הַכֵּלִים אַלְפַּיִם וְאַרְבַּע מֵאוֹת בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ. כַּפּוֹת זָהָב שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מְלֵאֹת קְטֹרֶת, עֲשָׂרָה עֲשָׂרָה הַכַּף בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ, כָּל זְהַב הַכַּפּוֹת, עֶשְׂרִים וּמֵאָה. כָּל הַבָּקָר לָעֹלָה שְׁנֵים עָשָׂר פָּרִים, אֵילִם שְׁנֵים עָשָׂר כְּבָשִׂים בְּנֵי-שָׁנָה שְׁנֵים עָשָׂר וּמִנְחָתָם, וּשְׂעִירֵי עִזִּים שְׁנֵים עָשָׂר לְחַטָּאת. וְכֹל בְּקַר זֶבַח הַשְּׁלָמִים עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה פָּרִים, אֵילִם שִׁשִּׁים עַתֻּדִים שִׁשִּׁים, כְּבָשִׂים בְּנֵי-שָׁנָה שִׁשִּׁים, זֹאת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ אַחֲרֵי הִמָּשַׁח אֹתוֹ. וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד לְדַבֵּר אִתּוֹ, וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים, וַיְדַבֵּר אֵלָיו" (במדבר ז, פד-פט). לשם מה צריך להביא סיכום של הכל?- ניראה שיש בזה רמז לעניין שיש מיוחדות בהכל יחד. בסיום מובא שה' דיבר עם משה באהל מועד, כך שניראה שבכך חוזק עניינו של המשכן להיות המשך מסירת התורה מסיני, שמשה הצטווה במשכן מה ללמד את בנ"י לחיוב עשיה (שבאוה"מ לימד ומאז התחייבו בפרטי המצווה) ובסיני ניתנה תורה, ואוה"מ הוקם בשל חטא בנ"י בעגל (ראה בדברי מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א, ב'תורת המקרא' "תרומה") מימלא עניין המשכן כהמשך מתן תורה נעוץ בחטא העגל ולכן יש חשיבות לתיקון העגל בשביל זכות המשכן. והנה מדוע עשו את העגל דווקא? מסביר מרן גדול הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א שבעגל רצו להראות שהם תחת חסות המצרים כדי שיעזרו להם לכיבוש הארץ (שם, “כי תשא"). לכאורה מדוע בכלל היו צריכים להיות עם חסות מצרית , הרי לכאורה אחרי יציאת מצרים כולם פחדו מהם אז ממה יש להם לחשוש?- אלא שכיון שהעמלקים נילחמו בהם לכן חשבו שאולי גם בא"י לא יפחדו מהם וילחמו בהם, מימלא מלחמת עמלק קשורה לחטא העגל, ובזה יובן מדוע חורבן המקדש מיוחס לעמלק (תנחומא "כי תצא" סימן יא) שלכאורה לא מצאנו שעמלק היו מחריבי הבית (אלא הבבלים)? ועוד מדוע נירמז ב"כס" ולא ישירות שיאמר בית ה'?- אלא שע"פ דברנו מובן שעמלק פגעו בשלמות הקדושה ולכן כל פעם שהמקדש לא ראוי לעמוד זה מיוחס לחטא העגל שבגלגול העמלקים, ולכן זה נירמז בכסא, שבכסא יושבים, רמז לשכינה שוכנת בעולם (כעין יושבת כאן), ולכן גם שם השם אינו שלם ("י-ה”), שההתגלות של ה' אינה שלמה בגללם, שהשכינה אינה גלויה בכל העולם אלא מצומצמת למקדש וגם זה לא תמיד (שנחרב), שלכן דווקא במקדש אומרים את השם המפורש, שרק שם יכול להתבטאות בשלמות. והנה מובא בחסידות (בשם היהודי הקדוש, ומיוסד על דברי הקבלה בזוהר) שהמלחמה בעמלק (גם כשלא מזהים אותם) היא ע"י מלחמה ביצר של הגאוה, וזה רמוז בגימטריה של עמלק (240) שזה גימטריה של 'רם' שזה ביטוי של גאוה שמרגיש רם מכולם. והנה בסיכום של קרבנות הנשיאים סך כל כסף הכלים הוא 2400 כעין גימטריה של 'רם' כפול עשר, שעשר מסמל שלמות ורומז לשלמות האדם שמצליח לעמוד על יצרו ולא מתגאה, וכן עשר רומז לעשרת המאמרות שבהם ה' ברא את העולם, ולכן מתקן את ה'רם' ע"י הכפלתו בעשרת המאמרות, שהגאוה מרחיקה את ה' מהעולם, שה' אומר שלא דר עימו (סוטה ה,א) שמה פתאום אתה גס רוח בגאותך, הרי אתה אינך ככלום, שהכל של ה', ולכן זה ההיפך מה' ולא יכול לדור עימו. וע"י תיקון של זה ראוי שה' ישרה בעולם, ולכן גם עשר כנגד עשרת הדברות שניתנו בסיני שניבחר בשל היותו מסמל ענוה (שם). וזה חל ע"י 130 כסף של קערות ו70 כסף של המזרקים, ששני דברים מרמזים על שני לוחות הברית שירדו במתן תורה, ו-130 כנגד הגיל של יעקב לפני פרעה שדיבר איתו וקידש שם שמים ברבים בזה (בראשית מז,ט) וזה היה כשירדו בנ"י למצרים, שהיו אז בכשרות (שעדיין לא ניטמאו בטומאת ע"ז של מצרים) ולכן 70 כנגד סנהדרין (שהבסיס הוא 70 פלוס אחד להכרעה) שהם הצדיקים הת"ח הגדולים שאחראים על הקדושה בהופעתה בעולם (ע"י פסקי תורתם), וכך זהו כפול 12 כנגד השבטים, לומר על קדושתם של 12 השבטים שהם בשלמות, מנותקים מהע"ז שהתגלתה בעגל, ולכן זהו בכסף ולא בזהב, לחסר את הקשר לעגל שהיה עשוי מזהב. והכפות זהב היו סה"כ 120 כנגד חיי משה, שלא היה קשור בכלל לעגל, ולכן מזהב ללא חשש לקשר לעגל, וזה עם קטרת כנגד העלאת הקטרת בקודש הקודשים ביוה”כ, שמנותק מהעגל, שלכן הכה"ג בבגדים לבנים, והארון עצמו מזהב כמו משה שהיה מוסר התורה (בארון היו הלוחות שהם כלל התורה [שמרוכזת בעשרת הדברות] ולכן איתם גם ס”ת בנוסף, להדגיש את כלל התורה משורשה [הלוחות] ועד פרטיה בס”ת [והכה”ג מייצג את התושב”ע- ולכן בא ויוצא כמו התושב"ע שנילמדת ומתחדש בה חידושים כל הזמן, וכן הכרובים דמוי אדם] ). וסה"כ יחד זה 320 כנגד עשרת המאמרות שהם קדושת העוה"ז ועוד 310 כנגד העולמות הקדושים שניתנים לצדיק 'עתיד הקב"ה ליתן לכל צדיק וצדיק ג' מאות ועשרה עולמות שנא' "להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא" יש בגימטריא תלת מאה ועשרה הוי' (סנהדרין ק,א) ש"יש" זה 310 ובנוסף "אוצרותיהם אמלא" שזה בעוה"ז, שזכות הקדושה פורצת ובאה לידי ביטוי בעולם הגשמי, וזה בא דרך השורש הקדושתי שהוא עשרת המאמרות שהם יסוד קדושה ומהם נוצר כל הגשמי, שיחד זהו השלמות בקדושה. וזה רמוז בפס' “למה יאמרו הגוים איה נא אלקיהם. ואלקינו בשמים כל אשר חפץ עשה. ע‍צביהם כסף וזהב מעשה ידי אדם" וגו' (תהלים קטו, ב-ד) שההסתר פנים של ה' גורם שהגוים טוענים איפה ה', אבל בעצם הוא בשלמות, בשמים ובארץ (וגם השפעתו היא בהתאם, בארץ ובעולמות), והע"ז של הגוים היא כסף וזהב, ומולו בקרבנות הנשיאים הובא למשכן תיקון לזה ע"י כסף וזהב לה', שאנו לא חוטאים לה', אלא מתקנים את העגל ומגלים את ה' בעולם, ולכן המשכן הוא 'משכן העדות, עדות לכל האומות שנתרצה הקדוש ברוך הוא לישראל על מעשה העגל' (תנחומא "פקודי" סימן ב) וכן יש עדות 'עדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל, מאי עדות? אמר רב: זו נר מערבי שנותן בה שמן כמדת חברותיה וממנה היה מדליק ובה היה מסיים' (שבת כב,ב) כך שיש תיקון לעגל וגילוי ה' בעולם דרך נר המערבי שדלק מעל הטבע (וכמובן שהיו עוד ניסים קבועים במקדש). ובקרבנות הביאו בזבח השלמים סה"כ 24 פרים, שפר מרמז על העגל (שהוא ממין פר. ועוד שהפרה אדומה מכפרת על מעשה העגל, ולכן פר שמיועד להרבעה מרמז על הפרה אדומה שמכפרת על העגל) ו24 מרמז על מעשה העגל שהשטן הצליח לשכנעם לחטוא ע"י שטעו ביום 'אמר ר' יהושע בן לוי: מ"ד "וירא העם כי בושש משה" אל תקרי בושש אלא באו שש, בשעה שעלה משה למרום אמר להן לישראל לסוף ארבעים יום בתחלת שש אני בא. לסוף מ' יום בא שטן ועירבב את העולם, אמר להן משה רבכם היכן הוא? אמרו לו עלה למרום, אמר להן באו שש ולא השגיחו עליו, מת ולא השגיחו עליו, הראה להן דמות מטתו והיינו דקאמרי ליה לאהרן "כי זה משה האיש" וגו'' (שבת פט,א) 'כשעלה משה - להר אמר להם לסוף מ' יום אני בא בתוך שש שעות, הם סבורים שאותו יום שעלה בו מן המנין הוה, והוא אמר להם...' (רש"י). לכן נירמז בפרים במספר 24 כנגד יממה שטעו בה. ושאר הקרבנות הם 60 מכל סוג, כנגד שש שעות שחטאו בהם בעגל, שקמו בבוקר ועבדו לעגל ("וישכימו ממחרת" [שמות לב,ו]) ומשה ירד בשעה ששית, כך שבסה"כ עבדו שש שעות לעגל, ולכן 60 כנגד 6 כפול עשר כנגד תיקון הזמן, שהזמן הוא תלוי של העולם (שהזמן של היום הוא ע"פ הסיבוב של הארץ) ולכן מתוקן בעשר המאמרות, והם 3 (אילים, עתודים וכבשים) כנגד 3 הרגלים שבנ"י עולים לרגל לה' (היפך מהעבודה לעגל). ויחד הם 180 כנגד גיל חיי יצחק, שהוא נעקד כקרבן, כך אנו מתקדשים כקרבן בזכותו, ולכן הוא האב שפועל לכפר לנו בעתיד (שבת פט,ב) כיון שלעתיד כל החטאים יפסיקו ונחזור לשלמות הקדושה, שזה כמו לפני העגל, לכן קשור ליצחק שהוא נעקד כקרבן ולכן מכפר על העגל שהיה עיוות הקרבן, שעשו לע"ז במקום לה'. [וכלל זבח השלמים הם 204 גימטריה 'רד' כעין ש-מ' מתחלף ב-ד' שהוא גימטריה קטנה שלו (מ=ד) שאנו מורידים את הגאוה וזה ע"י שמכוונים את הכבוד לה', ולכן זה 'לו' (36) שהופחת מ'רם' ויוצא 'רד']. את העולה והחטאת הביאו סה”כ 12 מכל סוג כנגד השבטים, לכפר לבנ"י שחטאו בעגל, ולכן שבט לוי לא הביא בקרבנות הנשיאים כיון שלא חטאו בעגל (במדבר א,מט. רש"י) והביאו 3 סוגים (פר, איל ושעיר) כנגד 3 האבות, שמשה הזכירם בשביל לסלוח על העגל (שמות לב,יג) פר כנגד אברהם שרץ להכין למלאכים (בראשית יח,ז) איל כנגד יצחק שהוחלף באיל (שם כב,יג) ושעיר כנגד יעקב שהשתמש בעזים לקבלת הברכות (שם כז,טז), כשיעקב זה חטאת כיון שבנ"י ניקראים ע"ש יעקב (ישראל), ועוד שלא עשה מעשים כדי לאחד בין האחים וכך יצא שמכרו את יוסף וירדו למצרים ולמדו מהם ע"ז וכך בסוף חטאו בעגל, לכן כנגדו חטאת (לכפר על חטא) וכנגד אברהם ויצחק זה עולה, שעולה הכל לה' וגם יכול לבא כנדבה מרצון (עולת נדבה) ולכן מרמז על רצוננו להתקרב ביותר לה'. כך הכל בא לכפר לרצות אותנו לפני ה', וכך לחנוך את המשכן לפעולתו.

לע"נ אמו"ר אברהם בן בתיה הכ"מ