נושא בעול עם חברו - שוני בן בני הזוג (א)

   ישנם הבדלים רבים בין בני זוג. שהרי כל אחד גדל במקום אחר, התרגל לסגנון חיים מסוים, כל אחד מחובר להשקפה לפי רוח רבותיו ולמנהגי עדתו, ולא קל לאדם לשנות הרגלים.

   לכן צריך שיקול הדעת והבחנה רבה, איזה שינוי חיוני לשלום הבית וצריך לעשותו - ומה לא נחוץ כלל. וגם כאשר מדובר בעניין של השקפה והלכה, צריך להתבונן ולחקור היטב מתי לדרוש זאת ומתי לא. (האם זה אסור מצד הדין - או שמא זו הנהגה טובה בלבד. האם נחוץ לבצע את השינוי "כרגע" - או שניתן לדחותו לזמן יותר מתאים?), ובפרט יש להקפיד על כך בשנה הראשונה, שבזמן זה כל אחד עובר שינויים קיצוניים בהרגליו, בפרט אז יש להתחשב בבן הזוג ולא להעמיס עליו, אלא עדיף לתת לזמן לעשות את שלו. שהרי ככל שמעמיק יותר הקשר ומתגברת האחדות בין בני הזוג, כך קל להם יותר להתמזג איש עם סגנון רעהו - והשינויים מתעכלים יותר טוב, ומה שכעת אפשר להשיג עם חיכוכים, בעתיד אפשר להשיג מתוך אהבה והבנה.

   והחשוב מכל, זה לדעת לעשות זאת בצורה שלא תגרום למתח ותעכיר את האווירה בבית. לכן, אם בן הזוג הגיע למסקנה שבן זוגו צריך להשתנות בעניין מסוים, הוא צריך למצוא את הזמן הראוי לדָבֵּר על כך. לא בזמני לחץ, לא לעשות זאת "בצורת פקודה, אלא להבהיר את החשבון שעומד מאחורה. להשתדל להראות "שותף בהקרבה", להדגיש שהשינוי נחוץ לטובת הבית, "לשתינו", לנסות לדון ביחד איך להפוך את המעבר לקל, כי לפעמים מה שנראה לאחד קל או עיקרון פשוט, לשני זה נדמה קשה ובלתי הגון. בפרט שגבר ואישה זה שתי דעות קיצוניות בטבעם.

בטרם דואג הבעל שאשתו תנהג כמותו בהשקפה, בהלכות ומנהגים,

צריך הוא לדאוג שלא להיגרר לוויכוח ובכך לסלק את השכינה מהבית.