chiddush logo

השם יהודי בתלמוד הבבלי

נכתב על ידי דביר, 11/8/2010

השם"יהודי" בתלמוד הבבלי

תוכן עניינים:

 

הקדמה...............

מבוא..................

יהודי בתלמוד הבבלי..................................

מקומות בהם אין שינויי בשם "יהודי" בכל עדי הנוסח..................

מקומות בהם יש שינוי בשם "יהודי"..............................

סיכום העבודה............................

נספח.........................................

ביבליוגרפיה.........................................................


הקדמה:

מילים מסוימותבכל שפה מלמדות אותנו רבות על ההיסטוריה והתרבות, האטימולוגיה משמשת שיטה למחקרבהרבה תחומים וראוי להתייחס אליה בכובד ראש בכל מחקר רציני.

וגם בעבודתיזו בדקתי וחקרתי את המילה "יהודי" ונגזרותיה בתלמוד הבבלי, עד כמה היהנפוץ השם יהודי (לעומת ישראל או בכלל), האם השכיחות היום של השם "יהודי"יכולה לומר על השימוש בעבר באותו שם? והאם ישנה מגמה וכוונה בשם יהודי דווקא?

שאלת המחקר יוצאת מהיכרות ובדיקה, שהיקף השימוש בשם "יהודי" בתלמוד הבבליהוא מועט, השאלה היא אם אפשר לאפיין את המקומות שבהם כן מופיע השם"יהודי"? האם ישנם גרסאות שונות בנוסחים השונים למילה זאת?

בחרתי לבדוקאת התלמוד הבבלי שהוא יצירה בעלת היקף גדול, שנוצר במשך שנים רבות, התלמוד הבבלי יכוללהעיד על אופי השימוש בשם "יהודי" בזמנו, העבודה תתבסס על השוואה לנוסחיםשונים של התלמוד הבבלי, וניסיון למצוא מאפיין משותף.

אפרט את סדרואופן העבודה:

שלב ראשון: ביצוע חיפוש בכל התלמוד הבבלי על ידי פרויקט השו"ת גרסא 17 שלהמילה "יהודי" כולל אותיות התחיליות (יהודי, ליהודי, ביהודי, ויהודי,וליהודי, מיהודי). וכולל אותיות סופיות (יהודים, יהודיה, יהודית, יהודיות), כוללהטיות שונות של המילה יהודאי.

שלב שני: ניפוי ראשוני של שמות, ציטוטי פסוקים, משנה ודיונים על מגילת אסתר[1].

שלב שלישי: בדיקת כל הנוסחים שנמצאים בתקליטור של עדי הנוסח (שמא פרידמן גרסא 5). 

שלב רביעי: השוואה וניפוי תוצאות מעדי הנוסח- מה הדומה מה שונה.

שלב חמישי: בדיקה של מפרשים שונים.

שלב שישי: סיכום הממצאים.

 

בעבודה בדקתי את הפרשנים הבאים:

באופן קבוע- רש"י, תוספות, רבינו חננאל, הרי"ף,הרמב"ם.

פסחים – צל"ח, שפת אמת, מרומי שדה, שיטה מקובצת שלהרב גרשוניאוצר המפרשים של מכון ירושלים 

מועד קטןשפת אמת, מרומי שדה, מגדים חדשיםפירותתאנה, אמת ליעקב (קמינצקי). 

יבמותערוך לנר, שפת אמת, מרומי שדה
מבוא

עבודתי מתרכזתבתלמוד הבבלי לכן אסקור בקצרה את הממצאים במקורות אחרים, נעקוב אחרי תהליך הפיכתהשל מילה יהודי כשם פרטי לאדם שמוצאו מממלכת יהודה או אזור יהודה (כלומר,"יהודאי") למילה המציינת אדם השייך לקבוצה דתית או אתנית מסוימת("יהודי" במשמעותו המודרנית).

בהשוואה ביןיהודי לישראל אפשר לראות באופן ברור שישראל מופיע מבחינה מספרית הרבה יותר:

 

 

 

 

יהודי

ישראל

*       תנ"ך

*       92

*       2521

*       תוספתא

*       7

*       712

*       משנה

*       6

*       394

*       תלמוד ירושלמי

*       11

*       1629

*       תלמוד בבלי

*       79

*       3933

*       סה"כ:

*       195

*       9189

יהודיבתנ"ך

 יהודי בצורותיו השונות מופיע בכל התנ"ך סה"כ92 פעם כולל מגילת אסתר ואם נוריד את המופעים במגילת אסתר נגיע למספר 33 סה"כ(לפני סינון).

בחמישה חומשיתורה ישנם מילים הדומות למילה יהודי אך לא קשורות אליה, הראשונה- שמה של אשתו שלעשו "יהודית"[2] בהמשךאנו מוצאים את יהודה שאמו קראה לו כך מהרצון להודות לה' "ותהר עוד ותלד בןותאמר הפעם אודה את ה' על־כן קראה שמו יהודה" (פרק כט פסוק לה).

יהודה הופךלשבט יהודה ולבסוף, לאחר פילוג ממלכת ישראל המאוחדת נעשה שימוש בשמו לכינוי הממלכההדרומית "ממלכת יהודה" אשר הוקמה בנחלת שבט יהודה, שבט בנימין ושבטשמעון, אחרי חורבן בית שני שימשה המילה "יהודה" לתיאור אדם שהגיע מאזוריהודה[3](האזור ההררי שמסביב לירושלים) ולבסוף נראה שהמילה יהודי גזורה מיהודה משילובהמילים "אודה" ושם ה'.

הפעם הראשונה בתנ"ךשמופיע יהודים בצורה מפורשת זה בספר מלאכים ב' שם מוזכר "יהודים" ארבע פעמים,בסיומו של ספר מלכים (מלכים ב' כ"ה, כ"ה) מוזכר כי ישמעאל בן נתניה הרג את גדליהו בן אחיקם ואת "היהודים והכשדיםאשר היו אתו במצפה".

אזכורים מעניינים של המלה "יהודים" מופיעים גםבסופו של ספר ירמיהו (ירמיהו נ"ב, כ"ח-ל') שם מוזכרים שלושה גלי הגליהשבוצעו בידי הבבלים - תחילה "זֶה הָעָם אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְרֶאצַּרבִּשְׁנַת-שֶׁבַע יְהוּדִים שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וְעֶשְׂרִיםוּשְׁלֹשָׁה", בגל השני "מירושלים נפש שמונה מאות שלושיםושניים", ובגל השלישי "יהודים נפש שבע מאות ארבעים וחמישה".בסופו של דבר מופיע סיכום של "כל נפש" שהוגלו - "יהודים"ו"מירושלים" יחד - "ארבעת אלפים ושש מאות". בבירור, בהקשרזה פירושו של "יהודים" הוא "תושבי חלקי יהודה שמחוץ לירושלים".המילה "יהודים" מופיעה עשר פעם בספר נחמיה. (אולי בגלל שנחמיה הוא ספרמאוחר ורוב האנשים שנשארו איתו היו מיהודה והסביבה).
במצור על ירושלים בימי חזקיהו (מלכים ב', י"ח; ישעיהו ל"ו; דברי הימיםב', ל"ב) מתואר נאום רבשקה אל הנצורים בשפה המקומית המכונה שם"יהודית". לדוגמה: וַיֹּאמֶר אֶלְיָקִים בֶּן-חִלְקִיָּהוּ וְשֶׁבְנָהוְיוֹאָח אֶל-רַב-שָׁקֵה דַּבֶּר-נָא אֶל-עֲבָדֶיךָ אֲרָמִית כִּי שֹׁמְעִיםאֲנָחְנוּ וְאַל-תְּדַבֵּר עִמָּנוּ יְהוּדִית בְּאָזְנֵי הָעָם אֲשֶׁרעַל-הַחֹמָה" (מלכים ב' י"ח, כ"ו).

ולבסוף, מגילת אסתר היא המקום המפורסם בתנ"ך בו מופיעותהמילים "יהודי" ו"יהודים" מספר רב של פעמים. ישנו ויכוח ממושךמתי נכתב ספר אסתר ועד כמה המאורעות היסטוריים המוזכרים בו היו מציאותיים- אך איןספק כי בזמן שנכתב, המלה "יהודים" כבר קיבלה משמעות הדומה לזאת הקיימתעד היום, כלומר קבוצה אתנית-דתית. (עד אז המילה "עברי" או"ישראל" שימשה להגדרת העם היהודי). וכך כתב רש"י בפירושו על מגילתאסתר (פרק ב פסוק ה) "איש יהודי- על שגלה עם גלות יהודה כל אותן שגלו עםמלכי יהודה היו קרויים יהודים בין הגוים ואפילו משבט אחר הם", ובמצודותציון על זכריה פרק ח פסוק כב: "כל ישראל נקראים בשם יהודים לפישהמלוכה היה משבט יהודה וכן תהיה לעתיד".

יהודי בשאר המקורות:

למרות שמצאנו הוכחות עוד מתקופת התנ"ך למילה יהודי במובןשל "העם היהודי", במקורות המאוחרים (לפחות עד תקופת הראשונים) המילה לאנמצאת הרבה ואפשר לומר מעט מאוד:




....................................... פה חסר קטע שנמצא בעבודה השלמה


מקומות בהם אין שינויי בשם "יהודי"בכל עדי הנוסח

כמו שנראהישנן 29 מקומות שבהם כל[1] עדיהנוסח גורסים "יהודי" מה שהביא אותי לחשוב מה משותף למקורות אלו, תחילהאצטט את מקורות שבהם אין שינוי בנוסחים.

1.  תלמוד בבלי מסכת פסחים דף ח עמוד ב –רבנחמן בר יצחק אמר: משום  סכנת הנכרים,ופלימו היא. דתניא: חור שביןיהודי לארמאי - בודק עד מקום שידו  מגעת, והשאר מבטלו בלבו.

רב נחמן בר יצחק אמ' משום סכנת גיים ופלימו הוא דתניא חור שבין יהודילארמאי בודק עד מקום שידו מגעת והשאר מבטלו בלבו

munich 95 

רב נחמן בר יצחק אמ' סכנת גוי ופלומו היא דתניא חור שבין יהודי לארמי בודק עד מקום שידו מגעת והשאר מבטלו בלבו

 new york - jts rab. 1623 (emc 271)

רב נחמן בר יצחק אמ' משום סכנת גוים ופלימו היא דתניא חור שבין יהודילארמא בודק עד מקום שידו מגעת והשאר מבטלו בלבו

 oxford opp. add. fol. 23

רב נחמן בר יצחק אמ' משום סכנת גוים ופלימו היא דתניא חור שבין יהודילארמאי בודק עד מקום שידו מגעת והשאר מבטלו בלבו

lunzer-sassoon

(הקטע חסר) רב נחמן בר יצחק אמ' משום סכנת גוים ופלומו היא דתניא חור שבין ?שתי?<...> שידו מגעת והשאר מבטלו בלבו

vatican 125

רב <..>חמן בר' יצחק אמ' משום סכנת נפשות ופלומו היא דתנ[י]א חור שבין (אדם לחבירו) יהודי לארמאי בודק עד מקום שידו מגעת והשאר מבטלו בלבו

  vatican 109    

רב נחמן בר יצחק אמר משו' סכנת גוים ופלימו היא דתני' חור שבין יהודילארמאי בודק עד מקום שידו מגעת והשאר מבטלו בלבו

  vatican 134

רב נחמן בר יצחק אמר משום סכנת הגוים ופלימו היא דתניא חור שביןיהודי לארמאי בודק עד מקום שידו מגעת והשאר מבטלו בלבו

venice (1520?) 

רב נחמן בר יצחק אמר משום סכנת הנכרים ופלימו היא דתניא חור שביןיהודי לארמאי בודק עד מקום שידו מגעת והשאר מבטלו בלבו

 vilna 

סיכוםהמקור: הגמרא מביאה ברייתא שמדברת על שכנות של יהודי וארמאילעניין בדיקת חמץ, בכל הנוסחים מופיע יהודי וכך גרסת הרי"ף: "תניא חורשבין יהודי לארמאי זה בודק...".[2]

2.  תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף כא עמוד א -ת"ש: מי שיש לו בית בחצר השותפין - ה"ז לא ישכירנו לא  לרופא, ולא לאומן, ולא לגרדי, ולא לסופר יהודי,ולא לסופר ארמאי!

לא לרופא [ולא לאומן] לא לגרדי ולא לסופר יהודי ולא לסופר ארמאי

oxford opp. 249 (369) 

לרופא ולא לאומן ולא לגרדי ולא לסופר יהודי ולא לסופר ארמאי

 escorial g-i-3 

לא לרופא ולא לאומן ולא לגרדי ולא לסופר יהודי ולא לסופר ארמאי

 florence ii-i-9

לא לרופא ולא לאומן ולא לגרדי ולא לסופר יהודי ולא לסופר ארמאי

 hamburg 165

בו לרופ' ולא לאומן ולא לגרדי ולא לסופ' יהודי ולא לסופ' ארמאי

munich 95

לרופא ולא לאומן ולא לגרדי ולא לסופר יהודי ולא לסופר ארמאי

 paris 1337

לא לרופא ולא לגרדי ולא לאומן ולא לסופר יהודי ולא לסופר ארמאי

 vatican 115

לא לרופ' ולא לאומן ולא לגרדי ולא לסופר יהודי ולא לסופר ארמאי

 pesaro (1511)

לא לרופא ולא לאומן ולא לגרדי ולא לסופר יהודי ולא לסופר ארמאי

vilna

סיכוםהמקור: הגמרא מונה רשימה והסופר היהודי נמצא לידהארמאי,  בכל הנוסחים מופיע "יהודי".

 3.  תלמודבבלי מסכת סנהדרין דף סד עמוד א - ת"ר מעשה בסבטא בן אלס שהשכיר חמורולנכרית אחת כיון שהגיעה לפעור אמרה לו: המתן עד שאכנס ואצא. לאחר שיצאה אמר לה: אףאת  המתיני עד שאכנס ואצא. אמרה לו: ולא יהודיאתה? - אמר לה: ומאי איכפת ליך. נכנס,  פערבפניו, וקינח בחוטמו, והיו כומרין מקלסין לו: ואומרים: מעולם לא היה אדם שעבדו

כיון שהיגעה לפעור אמרה לה המתן עד שתכנס ותצא לאחר שיצאת אמ' לה אף אתה המתיני עד שיכנס ויצא אמרה והרי יהודי אתה אמרה מה איכפת לך פער בפניו וקנח בחוטמו והיו מקלסין אתו כומרין ואומרין מעול' לא היה אדם שעבדו לזה בכך

florence ii-i-9

שהגיע' לפעור אמר' לו המתן לה עד שתכנס ותצא לאחר שיצאת אמ' לה אף את המתיני לי עד שאכנס ואצא אמרה לו ולאו יהודי אתה אמ' לה ומה איכפת ליך נכנס פער פניו וקינח כחוטמו והיו כומרין מקלסין ואומרין מעולם לא היה אדם שעבדו

jerusalem - yad harav herzog 1

אמרה לו המתן עד שאכנס ו<..>צא לאחר שיצאה אמ' לה אף את המתי' עד שאכנס ואצא אמ' לה ולאו יהו[די] אתה ומה איכפת ניכנס פער בפניו וקינח בחוטמו והיו כומרין מקלסין אותו ואו' מעולם לא היה אדם עבדו לזה בכך

karlsruhe - reuchlin 2

אח' כיון שהפגיע' לפעור אמר' לו המתן לי עד שתכנס ותצא לאחר שיצאת א' לה אף את המתיני לי עד שיכנס ויצ' א"ל לא יהודי את' א' לה למ' איכפ' ליך נכנס פער בפניו וקנח בחוטמו והיו כומרין מקלסין ואו' מעול' לא היה אד' שעבדו לזה בכך

munich 95

לפעור אמרה לו המתן עד שאכנס ואצא לאחר שיצאת א' לה אף את המתיני עד שאכנס ואצא אמרה לו ולא יהודי אתה אמ' לה ומה איכפת ליך נכנס פער בפניו וקינח בחוט' והיו כומרי' מקלסין לו ואומ' מעולם לא היה אדם שעבדו לזה בכך

barko (1498) 

כיון שהגיעה לפעור אמרה לו המתן עד שאכנס ואצא לאחר שיצאה אמר לה אף את המתיני עד שאכנס ואצא אמרה לו ולא יהודי אתה אמר לה ומאי איכפת ליך נכנס פער בפניו וקינח בחוטמו והיו משרתי עבודה זרה מקלסין לו ואומרים מעולם לא

vilna

סיכום המקור: היהודי נמצא אצל הכמרים הגויים ואותה אישה גויה אומרת: "ולא יהודיאתה?", כל הנוסחים גורסים "יהודי", רש"י באותו מקום מפרש:" סבטאי - שם יהודי הוא".

בעבודה אני ממשיך לפרט את כל המקומות (29 מקורות)



[1] החשבתי גם נוסחים שבהם הקטעחסר או שיש בהם שינוי קטן ולא משמעותי לעבודתי.

[2] מסכת פסחים דף ד עמוד ב



סיכום המקורות בהם אין שינויי נוסח:

באופן ברור אפשרלומר שכל מקום שגרסו יהודי (בצורות שונות) יש גוי באותו קטע, או שהחכמים דנים עלהגוי והיהודי, או שהגוי מדבר על יהודים או שמספרים מעשה על יהודי וגוי.

 

מה שאפשר גם לומרשבהרבה מקומות (22 מתוך 29) הלשון של הקטע שבו מופיע יהודי היא בלשון ארמית (ויהודיכתוב כ-"יהודאי") בלשון אחרת ניתן לקבוע שיהודי נמצא יותר בקטעים הכתוביםארמית.

 

רוב גדול מהקטעים(25 מתוך 29) שבהם מופיע היהודי והגוי הם סיפורי מעשה, אולי השם יהודי היה יותרנפוץ אצל העם בשפה המדוברת ובמקרה שעורך התלמוד מביא מעשה הוא מספר אותו בלשון העםוינקוט בשם "יהודי".

 

ישנם כמה מקורות(כ-6) שהם ברייתות- מקורות חיצוניים (ת"ש, תניא), אולי אפשר לטעון שיהודי היהנפוץ יותר במקורות החיצוניים (דומה לסיפורי העם) ואילו חכמי התלמוד המעיטו להשתמש בשםיהודי והעדיפו מילים מקוריות יותר כמו ישראל או עברי.




מקומות בהם יש שינוי בשם "יהודי"

1.  תלמוד בבלי מסכת פסחים דף צד עמוד ב - והתניא:יהודי ערל שלא מל ענוש כרת דברי רבי אליעזר! אמר אביי: דרך רחוקה לטהורואין דרך רחוקה לטמא. רבא אמר: תנאי היא. דתניא, רבי אליעזר אומר: נאמר ריחוק מקום

ורמינהי ערל שלא מל ענוש כרת דברי ר' אליעזר

munich 6

ורמינהי ערל שלא מל ענוש כרת דברי ר' אליעזר

new york - jts rab. 1623 (emc 271

והתניא ערל שלא מל ענוש כרת דברי ר' אליעזר

munich 95

ורמינהי ערל שלא מל ענוש כרת דברי ר' אליעזר

ny - columbiax893 t141

והתניא ערל שלא מל ענוש כרת דברי ר' אליעזר

oxford opp. add. fol. 23

והתניא ערל שלא מל ענוש כרת דברי ר' אליעזר

vatican 109

והתניא ערל שלא מל ענוש כרת דב' ר' אליעזר

vatican 125

והתניא ערל שלא מל ענוש כרת דברי ר' אליעז'

vatican 134

והתניא ערל שלא מל ענוש כרת דברי ר' אליעזר

venice (1520

והתניא ערל שלא מל ענוש כרת דברי רבי אליעזר

vilna

והתניא ערל שלא מל ועשה פסח חייב כרת דברי ר' אליעזר

רבנו חננאל

סיכוםהמקור: הגמרא מביאה ברייתא שערל שלא מל ענוש כרת, בכלהנוסחים מופיע "ערל שלא מל" בנוסח שלנו הנפוץ (וילנא) כתוב: "יהודיערל שלא מל" מעניין שבדף סט ע"א באותו נוסח (ציטוט דומה), לא הוסיפויהודי: "איתיביה אביי: ערל שלא מל - ענוש כרת, דברי רבי אליעזר".

וכך גם גורסהרמב"ם: " ...וכן ערל שלא מל עד שעבר זמן הקרבן, הרי זה מזיד בראשון,לפיכך אם לא עשה את השני אפילו בשגגה חייב כרת" (הלכות קרבן פסח פרק ה הלכהד). וזאת גם גרסת התוספות באותו דף בד"ה אף.

נראה שזהפירוש שנכנס לדפוס שלנו או תוספת שהוסיפו בעקבות הצנזורה, שלא רצו שישתמע שגוי(ערל שלא מל) ועשה פסח חייב כרת. 

כאן אני מונה את שאר המקומות בהם יש שינו סה"כ 4 מקורות


סיכום של המקומות שיש  בהם שינוי:

שני מקורות הראשוניםשונו כנראה בגלל הצנזורה (יש לשים לב ששני המקורות הם במסכת פסחים מה שאולי יכול לומרשמסכת פסחים יותר צונזרה) ובשני מקורות האחרונים אפשר לשער כל מיני השערות אך קשה לקבועבאמת מה גרם לשינוי.

לגבי הצנזורה  היו שתי תופעות מרכזיות: 

א.     הצנזורהיהודית - "הסכמות"- המנגנון הראשון למנועפרסום ספרים שאינם ראויים הוא מנגנון ה"הסכמה". כדי שלא יודפס ספר שאינוראוי לפרסום, גזרו הגבלות בהדפסת ספרים. בשנת 1554 נתקנה בפירירה תקנהזו:"שלא יוכלו בעלי הדפוס להדפיס שום ספר שלא נדפס מעולם, כי אם ברשות והסכמתשלשה רבנים סמוכים משלשה רבנים, ועם הסכמת ראשי אחת הקהילות הקדושות הסמוכות אל מקוםהדפוס." בשנת 1594 נתקנה בפולניה תקנה האומרת כי "ספרים לא ידפיס שוםמדפיס בלי רשות רבנים ואלופים".[1]



[1] אנציקלופדיה עברית ערך הסכמה,עמוד 883


א.     צנזורהנוצרית - חובת רישוי- בשנת 1501 הוציא האפיפיור אלכסנדרהשישי "בולה" שחייבה רשיון מוקדם מטעם הכנסייה לכל דבר דפוס. בשנת 1557פרסמה האפיפיורות את האינדקס, הוא רשימת ספרים אסורים בקריאה. (במהדורה השניה שלהאינדקס, בשנת 1559, נכלל התלמוד ברשימת הספרים הפסולים!). הרשימה הלכה ותפחה,ומהדורתה האחרונה פורסמה בשנת 1948. הרשימה בוטלה בשנת 1966.[1]



[1] שם ערך צנזורה, עמודים819-821


סיכום העבודה

 

עברתי על כל המופעים והצורות של יהודיבתלמוד הבבלי, בדקתי והשוואתי נוסחים שונים והגעתי למסקנות הבאות:

  1. השכיחות של השם יהודי בתלמוד הבבלי מועטה מאוד.
  2. בתלמוד הבבלי יהודי יופיע עם גוי באותו קטע.
  3. היו תופעות של תוספת של השם "יהודי" בעקבות הצנזורה.
  4. בפרשני התלמוד ובדורות מאוחרים יותר ישנם חילופי שמות בין ישראל ליהודי ללא סדר והגיון מסויים.

בתחילת העבודה העליתיהשערות מחקריות מסוימות שאחרי העבודה ובדיקה נמצאו כלא נכונים:


להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע