עברו שנתים מאז פתר יוסף את חלומות השרים, ושר המשקים שכח ממנו עד היום, כאשר משמים נשלמה גזרת בית הסוהר אשר הוא בעצמו הביא על עצמו; ונפלאות דרכי ה' אשר הביא לפרעה שני חלומות מזעזעים בלילה אחד כדי שהוא יחפש מי שיפתור לו אותם ולא ימצא אשר יצליח במשימה, עד שמתוך הלחץ יתעורר בלב שר המשקים זכרון גאולתו הפרטית לפני שנתים, כשהיה הוא אסור בבית הסוהר ביחד עם שר האופים, ושניהם חלמו חלום, ושם יוסף היה גם ובשם הא-להים פתר להם, "ויהי כאשר פתר לנו כן היה: אתי השיב על כני, ואתו תלה" = 3164; בא שר המשקים ומספר לפרעה, ולמעלה ממנו מחשבות ה' אשר יאמר [יח' לט,יד] "כטמאתם וכפשעיהם עשיתי אתם (אותם), ואסתר פני מהם", שכל אחד קבל מה שהיה שיך על פי דין שיקבל, ויד ה' הסתתרה כביכול מאחורי יוסף, לפתוח באורח פלאי את שערי גאולתו.

ומדגיש השר לפני המלך: "ויהי כאשר פתר לנו כן היה" = 1408, כי באמת כל אשר יפול עליך משמים יהיה כאילו (שמ' כג,טז) "באספך את מעשיך מן השדה" כשתקבל את התבואה פרי עמלך, כשתטען לזכותך (ברא' לא,כט) "את אשר עבדתיך", ואם זכית לשוב בתשובה ולתקן אורחותיך אז גם (ש"א ט,ו) "את דרכנו אשר הלכנו עליה". ויוסף היה כבר (דניאל ד,לד) "משבח ומרומם ומהדר למלך שמיא" ומזמר (תהי' ל,ד) "י-הוה: העלית מן שאול נפשי", כי הבין את ערך המתנה אשר קבל מבוראו, לדעת, בבחינת (יש' מ,כח) "הלא ידעת אם לא שמעת", (ירמ' כח,יד) "כי כה אמר י-הוה צבאו-ת א-להי ישראל", כן היה. 

וראה נא, המלך, כמה שהוא דיק: "אתי (אותי) השיב על כני, ואתו (ואותו) תלה" = 1754, ואותו מקרה לכולם [מש' א,לא] "ויאכלו מפרי דרכם, וממעצתיהם ישבעו", ואשר ניצולו [תהי' עח,מב] "לא זכרו את ידו, יום אשר פדם מני צר"; אולם יוסף יודה לה' על כל רגע ונשימה וצעד, וכפי שחנן אותו, (עמוס ה,טו) "יחנן י-הוה א-להי צבאו-ת שארית יוסף" אחריו, (נחמ' ח,יח) "ויקרא בספר תורת הא-להים" את אשר היה ואת אשר יהיה. כי "תורת הא-להים" = 1097, התורה אשר בבחינת דין ומשפט, היא אשר תאפשר חברה בה שוררים אותם "אהבה ואחוה שלום ורעות" בהם מתברך כל זוג בשביעית מתוך שבעת ברכות הקידושין, הברכה שכנגד ספירת המלכות, אותה מלכות אשר בערכים אלו כבש יוסף, שתיתקן ממנו לעולמים בתולדות (ברא' מא,נ) "אשר ילדה לו אסנת" אשתו. כי (במ' ט,יד) "כן יעשה: חקה אחת תהיה לכם" לנהוג במידות מתוקנות אלו, ואז, כאשר "פתר לנו" = 766 הצדיק אשר את מפעלו ה' יצליח, יתגלה לעינינו [דה"א טז,כה] "כי גדול י-הוה ומהלל מאד, ונורא הוא על כל אלהים", שהשם הקדוש המבטא רחמי שמים יגבר על השם הנוהג אותנו בדינים. וממילא, "כן היה" = 90, וכי השתדלתי (ברא' לא,ו) "בכל כחי" להידמות במידותי למידות בוראי, ויהי (יש' מז,ד) "גאלנו" (דב' לג,ה) "מלך" לי.