התורה מספרת שמכירת יוסף היתה כשיוסף היה בגיל 17, “אלה תלדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה" וגו' (בראשית לז,א) ונישאלת השאלה מה זה מועיל לנו לדעת שיוסף היה אז בן 17 שנה?- והנה בגמ' מובא 'דתניא: נמצא יוסף שפירש מאביו עשרים ושתים שנה כשם שפירש יעקב אבינו מאביו' וכו' (מגילה יז,א) שהחשבון הוא '...כיצד? יוסף בן שבע עשרה שנה היה כשפירש מאביו' וכו' (רש"י ד"ה 'נמצא') הרי שצריך לדעת את הגיל של יוסף כדי לחשב שפירש מיעקב 22 שנה כמו שיעקב פירש מיצחק, ועל ה-14 שנה שהיה אצל שם ועבר לא נענש (וכן הביא רש"י בפס' לד'). אלא שעדיין לכאורה צריך להבין מדוע לא נאמר שהוא בן 17 בפס' המכירה, מדוע מובא בתחילת הסיפור?- וניראהשהנה מסופר שעל הרש"י (לז,ב) 'ועוד נדרש בו: וישב, ביקש יעקב לישב בשלוה, קפץ עליו רוגזו של יוסף. צדיקים מבקשים לישב בשלוה, אומר הקב"ה: לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעוה"ב אלא שמבקשים לישב בשלוה בעוה"ז' אמר על זה החוזה מלובלין שזה לא נאמר בצורת שאלה ('לא דיין'?) אלא כאמירה עובדתית 'לא דיין.. אלא שמבקשים לישב בשלוה בעוה"ז' וזה תקין, שמגיע להם לישב בשלוה גם בעוה"ז. והתלמידים תמהו שהרי רש"י אומר 'קפץ עליו רגזו של יוסף' הרי שלא נח בשלוה?- וענה על זה היהודי הקדוש שזה שיוסף הורד מצרימה זה שלוה, כיון ש'א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן: ראוי היה יעקב אבינו לירד למצרים בשלשלאות של ברזל אלא שזכותו גרמה לו' וכו' (שבת פט,ב) ומפורט במדרש (ב"ר פרשה פו אות ב) 'אלא הריני מושך את בנו לפניו והוא יורד אחריו' וכו'. הרי שירידת יוסף היתה זכות ליעקב שלא לרדת אלא בשלוה למצרים. והנה ע"פ זה ניראה שאפשר גם להסביר שהלימוד "אלה תלדות יעקב יוסף" מלמדנו 'ואלה של תולדות יעקב- אלה ישוביהם וגלגוליהם עד שבאו לכלל יישוב. סבה ראשונה יוסף בן שבע עשרה וגו' ע"י זה נתגלגלו וירדו למצרים' וכו' (רש"י) שהפס' מלמד על ישוב וגילגול ומימלא מרמז על ישוב בא"י וירידת יעקב למצרים, והנה יעקב רצה לצאת מלבן כשיוסף נולד (ל,כה) ואז עבד עוד 6 שנים (לא,מא) ועוד שנה וחצי היה בדרך (מגילה יז,א) יוצא שהגיע לא"י כשיוסף היה בן שבע וחצי, אם כן מדוע רק אחרי תשע וחצי שנים התגלגל שירד למצרים, הרי ה' לא רוצה שינוח?- אלא שזהו רמז לדברי החוזה והיהודי, שמודגש שזה היה בגיל 17 ומימלא יעקב נח 9 וחצי שנים, מימלא מה שנאמר שרצה לישב בשלוה זהו כעובדה, וישב בשלוה, ומימלא מה שעכשיו קפץ עליו רגזו של יוסף זה קשור לשלוותו, שמגיע לו לשבת בשלוה.

לע"נ אמו"ר אברהם בו יהושע צבי הכ"מ.