לבן הארמי, הרמאי, רימה את יעקב והחליף את רחל בלאה. אבל במקום להתנצל, הוא כאילו מאשים את יעקב, ומצדיק את מעשיו ע"י כך שהוא מבסס אותם על 'מנהג המקום'.

נראה שיש בדבריו גם ביקורת סמויה על יעקב, כשהוא מזכיר לו שהוא בעצמו שם את עצמו - הצעיר - במקום אחיו הבכור, לקבל את הברכה, והוא אומר שכאן זה לא ייעשה. כך היא דרכו של רמאי ורשע, להאשים את הקורבן - כמו אבימלך ופרעה, שחטפו את שרה והאשימו את אברהם.

בדברי לבן רמוזה עוד טענה: הרי לפי חז"ל, לאה היתה מיועדת לבכור מבני יצחק, ובכתה מפני שהיתה מיועדת לעשו (רש"י על פסוק יז). אם כן, לבן טוען שעכשיו לאה מיועדת ליעקב, שהרי הוא קנה את הבכורה, ולכן יעקב צריך להתחתן עם לאה. אם הוא רוצה גם ברחל, יוכל לקבלה רק בנוסף ללאה, אבל אין להקדים לבכירה, שזכותה קודמת, את הצעירה, שזכותה משנית.

נראה שלבן גם ניצל את העובדה שיעקב אמר: "הבה את אשתי כי מלאו ימי" (פסוק כא) בלי להזכיר את רחל, כהצדקה להחליף אותה.

עוד אפשר להסביר, שעל טענת יעקב שהסכימו שיקח את רחל, השיב לבן: ההסכם לא היה שתקח את רחל לבדה, אלא שתקח אותה אחרי לאה, כי לולא ההסכם, היית צריך לקחת רק את לאה, בהתאם למנהג לקחת את הבכירה. בזה הוא הצטדק גם על כך שלא גילה ליעקב ביום הנישואין שהוא מכניס לו את לאה: לדבריו, יעקב היה צריך להבין לבד שזו לאה, שהרי ההסכם היה שיקח את רחל אחרי לאה. לפי זה, משמעות ההסכם "אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה" (כט, יח) היא שתמורת עבודת שבע שנים הוא יקבל את שתיהן; אבל גם בזה לבן "החליף את משכורתו", ודרש ממנו לעבוד עוד שבע שנים עבור רחל.